תא (י-ם) 44545-12-11 סאם אנד נאט בע"מ נ' יצחק קיל
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 8/2/2015
על ידי כב' השופט: גד ארנברג, סגן הנשיאה
עניינו של פסק הדין: האם המבטחת בביטוח אחריות מקצועית אחראית לשיפוי הנתבעים על פי הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית?
רקע: כאשר באו הרוכשים של הנכס ליישם את מטרת הרכישה, שנעשתה על פי חו"ד של הנתבע, היינו לבנות על גג המבנה, התברר להם, לטענתם, שמדובר בחוו"ד שגויה ויש צורך בחיזוקים, דבר אשר גרם להם נזקים כלכליים.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
" א. במכתב דחיית התביעה שכתבה צד ג' 2 (נספח יב' לתצהירו של מר קיל) היא טענה שאין כיסוי ביטוחי תקף אצלה משום שהנתבעים ידעו על האופציה של הגשת תביעה נגדם עוד בשנת 2006 כאשר נשלח מכתב מב"כ התובעות, עו"ד גן צבי, ובו איום בהגשת תביעה. התברר בראיות כי מכתב זה נשלח לכתובת לא נכונה של הנתבעים כאשר גם מספר הפקס של הנתבעים הכתוב בו אינו נכון. עדות מר קיל בענין זה בתצהירו, לא נסתרה בחקירתו הנגדית משכך יש לקבוע כי הנתבעים לא קיבלו את המכתב בשנת 2006.
כיוון שזו הטענה היחידה שהעלתה צד ג' 2 במכתב התשובה לדרישת הפיצוי ניתן היה למעשה לסיים פסק דין זה בנקודה זו שכן, כידוע, מבטחת אינה רשאית להעלות במענה לתביעה טענות אחרות מאילו שהועלו על ידה בתשובה למכתב הדרישה.
ב. אין לקבל את טענת צד ג' 2 לפיה הנתבעים היו צריכים לצפות בשנת 2010, עת עשו לראשונה את הביטוח אצל צד ג' 2, שתוגש נגדם תביעה עקב אירועים שהיו בשנת 2006 על סמך מכתבים שיצאו בשנת 2004 ו- 2005. עצם העובדה שחלפו כל כך הרבה שנים מבלי שנעשה על ידי התובעים דבר, יש בו כדי לשלול את טענת צד ג' 2 לפיה הנתבעים ידעו או היה עליהם לדעת שתוגש נגדם תביעה.
ג. הנתבע מר קיל הסביר בעדותו כי הוא סבר כל העת, וסבור גם עתה, שאין לתובעים עילת תביעה נגדו. שכן, מכתביו לפיהם ניתן לבנות ללא חיזוקים התבססו על נתונים לא נכונים של המבנה שנמסרו לו על ידי התובעות או על ידי בעליו הקודם של המבנה (אלה שמכרו לתובעות את המבנה). גם בנסיבות אילו יש לשלול את טענת צד ג' 2 לפיה הנתבעים היו צריכים לצפות שתוגש נגדם תביעה על ידי התובעים.
ד. אמנם בשנת 2011, לפני עריכת הביטוח האחרון, התקבל אצל הנתבעים מכתב הכולל איום בהגשת תביעה ואולם בתקופה זו כבר היו הנתבעים מבוטחים על ידי צד ג' 2. כך שממנה נפשך, אם יש במכתב זה כדי להוות את התביעה המבוטחת, הרי שהנתבעים היו מבוטחים אצל צד ג' 2 ואם אין במכתב זה כדי להוות את התביעה המבוטחת (כאמור לעיל הביטוח הוא לפי מועד הגשת התביעה ולא מועד האירוע שבגינו מוגשת התביעה) ממילא הנתבעים לא היו צריכים להצהיר על אפשרות התביעה בעת חידוש הביטוח. מכל מקום, בין אם מועד המכתב משנת 2011 הוא המועד הקובע לתחולת הביטוח ובין אם מועד הגשת התביעה הוא המועד הקבוע לתחילת הביטוח, הנתבעים היו מבוטחים בכל אחד מהמועדים הנ"ל אצל צד ג' 2. לפיכך על צד ג' 2 לשלם את סכום הפיצוי שכאמור היה מוסכם על הצדדים.
ה. לאור האמור, טענת צד ג' 2 לפיה אין עליה לשלם את הפיצוי המוסכם בשל כך שהנתבע הצהיר הצהרה לא נכונה באשר לשאלה האם צפוי הוא לתביעה שמכוסה על ידי פוליסת הביטוח, אינה במקומה והיא מהווה טענה חסרת תום לב שכן גם במועד חידוש הביטוח היו הנתבעים מבוטחים אצל צד ג' 2. אילו הביטוח לשנת 2011-2012 היה נערך על ידי חברת ביטוח אחרת, היה מקום לשקול את הטענה בדבר אי דיווח, כאשר אין מחלוקת שבאמצע שנת 2011 התקבל מכתב הכולל איום בהגשת תביעה. ואולם, משמדובר באותה חברת ביטוח שביטחה הן בשנת 2010 – 2011 עת התקבל מכתב "האיום" והן בשנת 2011- 2012 עת התקבלה התביעה, אין מקום לטענה זו.
התוצאה היא איפוא שעל צד ג' 2 לשלם ישירות לתובעות באמצעות בא כוחם את סכום הפיצוי המוסכם בסך 300,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד (בהתאם להסכמת הצדדים) מיום 20.2.14 ועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם צד ג' 2 לנתבעים באמצעות בא כוחם את הוצאות הנתבעים בשל משלוח ההודעה לצד ג' (הוצאות אגרה) וכן שכ"ט עו"ד (מופחת בשל פורמט הגשת הסיכומים על ידי הנתבעים שהגישו אותם בכתב צפוף וקשה לקריאה – ככל הנראה בשל הגבלת העמודים) בסך 15,000 ₪ + מע"מ. ההודעה לצד ג' נגד צד ג' 1 נדחית והנתבעים ישלמו לצד ג' 1 את הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ + מע"מ."
