תא (ת"א) 21464-09-09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה אזורית חוף השרון
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 26/1/2015
על ידי כב' השופט: אלי ספיר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת ביטוח (לאחר ששילמה תגמולי ביטוח לבעל חנות רהיטים) כנגד המועצה המקומית אשר בשטחה ארעה הצפה בנכס המבוטח עקב כשל במערכת ניקוז מי הגשמים וכתוצאה מההצפה, נגרם הנזק המבוטח?
רקע: חברת הביטוח טענה, כי המועצה המקומית אחראית לפי פקודת המועצות המקומיות לתפעול ותחזוקה של מערכת הביוב ובכלל זה לניקוז והתיעול בשטחה העירוני על פי פקודת העיריות. הבסיס לכתב התביעה הינו חוו"ד שמאי, מר יהודה לוי מאורי נס בע"מ שמאים וסוקרים.
המועצה המקומית טענה, כי היא אינה אחראית לניקוז מי הגשמים אלא ועד מקומי רשפון. בנוסף, נטען על ידי המועצה, כי חברת הביטוח לא הוכיחה, כי ההצפה נבעה מכשל במערכת הניקוז שבאחריות הרשות ולא שללה את האפשרות הסבירה לפיה, ההצפה נבעה מכשל בניקוז בנחלה עצמה, שהינו באחריות המבוטח ו/או הבעלים של הנחלה. ובנוסף, כפרה המועצה בנזק.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"אני דוחה טענת התובעת, שטענה, כי הנתבעת לא טענה כל טענה בכתב הגנתה על כך שהיא אינה אחראית לנושא הניקוז, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.
....
לאור כל האמור לעיל, אני קובע, כי ניקוז מי הגשמים אינו בתחום אחריותה של הנתבעת ורק מנימוק זה, דין התביעה להידחות.
לא הוכח גורם הכשל
א. התובעת מבססת את טיעוניה, לגבי סיבת הכשל בחוו"ד שמאי, שמתבסס על דבריו של המבוטח.
השמאי עצמו לא הבחין בעת ביקורו בזרימת מי גשם אל העסק ובהתאם לעדותו, בעת ביקורו בנכס הבחין ברטיבות שנבעה מכך: "היו מים. הצפה הייתה בתוך העסק עצמו."
תחום מומחיותו של השמאי הינו לשום את הנזק והוא יכול לקבוע, כי היה נזק מרטיבות. השמאי אינו יכול לקבוע מה סיבת הכשל והאם אכן היה כשל במערכת הניקוז במקום. לזכותו של השמאי אציין, כי הוא גם לא ניסה לקבוע זאת.
מבוטח התובעת לא חזר בתצהירו על הטענה, שמי גשם הם שגרמו להצפה, אלא הצהיר, כי: "ביום 19.11.07 אירע הצפה בנכס המבוטח. עקב האירוע הנ"ל נגרמו לי נזקים כבדים למבנה ותכולת בית העסק" (סעיף 3 לתצהירו).
...
לאור האמור לעיל, התובעת לא הצליחה להוכיח, כי ההצפה נגרמה מכשל במערכת הניקוז בתחום הרשות ולא סתרה את האפשרות, כי הכשל נגרם ממערכת הניקוז בחלקה עצמה שבאחריות הבעלים של החלקה.
לא הוכח הנזק
א. השמאי קבע את הסכום שעל התובעת לשלם למבוטחה. השמאי הכיר ב-70% מהעלויות וקבע את העלות של השטיחים, הווילונות והריהוט לאחר שהוצגו בפניו חשבוניות רכישה של המבוטח, המעידות על כך שרכש וילונות חדשים ושטיחים זהים לאלה שניזוקו.
השמאי קובע, כי: "חשבוניות הרכישה הועברו למשרדנו ואושרו במלואם."
מכאן, שכל חוו"ד של השמאי הינה בערכי כינון ולא בערכי שיפוי וגם אם כל טענות התובעת היו מתקבלות, לא ניתן היה לחשב את הנזק, כיוון שלא נערכה חוו"ד לגבי מהו הנזק מבחינת ערכי שיפוי.
חברת הביטוח צריכה לשלם תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה ואם בפוליסה נאמר, כי התגמולים הינם בערכי כינון, עליה לפצות בערכי כינון. מובן, כי המזיק אינו אמור לשלם במחיר כינון, אלא להחזיר את המצב לקדמותו ואם ניזוק ציוד ישן, עליו להשיב את ערכו של הציוד הישן.
לאור האמור לעיל, גם אם היו מתקבלות שאר טענות התובעת, הרי שלא הוכח הנזק ודין התביעה היה להידחות בכל מקרה.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית."
