תא (ראשל"צ) 7351-10-11 אהובה בר נ' פנחס חזן
בית המשפט: השלום בראשון לציון
פסק הדין ניתן ביום: 19/2/2015
על ידי כב' השופטת: מיכל עמית - אניסמן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתה של אשה שנפגעה, לטענתה, כתוצאה מנפילה ממדרגות ביתו של חברה המבוטח בפוליסת ביטוח אחריות צד ג' על-ידי חברת הביטוח שנתבעת על ידה בנוסף לחברה, בעל הדירה?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
" לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שלפניי, מצאתי כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה להוכחת גרסתה, לפיה התאונה אירעה עת החליקה במדרגות כתוצאה ממפגע. ואפרט.
ראשית, בגיליון חדר מיון מיום התאונה, נרשם מפי התובעת, כי "נפלה במדרגות" (העתק גיליון חדר מיון צורף כנספח ג' לתצהיר עדות ראשית של התובעת). התובעת אישרה בעדותה, כי לא מסרה בחדר מיון כי החליקה או כי הייתה רטיבות במדרגות (עמוד 17 לפרוטוקול בשורות 13-15).
אודות חשיבות רישום רפואי בסמוך לאחר אירוע תאונתי כבר נפסק לא אחת, כי הגרסה הראשונית מהווה תגובה ספונטנית מידית לאירוע מרגש או מסעיר בנסיבות שאינן מקיימות יסוד לחשש כי האמרה כוזבת, ומכאן משקלה הראייתי הגבוה של הגרסה בהיותה אותנטית ושעה שנמסרה בסמוך לאירוע ובטרם היה למוסר הגרסה ספק לשקול את השלכותיה של הגרסה על מצבו המשפטי [ראה למשל: ע"א (מחוזי ת"א) 1715/01 הכט ברקו נ' מנורה (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 11/04/02); ת.א. 3312/05 ישראל אורה נ' עיריית רמת גן (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 29/04/08) ות.א (ת"א) 39654/05 אראלה צ'זנה נ' קרנית (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 17.1.10)].
שנית, עדות התובעת עצמה אינה מלמדת על קיומו של מפגע כלשהו בעטיו נגרמה התאונה,
...
כאמור מעדות התובעת עולה, כי היא לא הבחינה ברטיבות או במפגע כלשהו במדרגות ביתו של הנתבע, בין עובר לתאונה ובין לאחר התאונה, זאת הגם שבמקום התאונה "הייתה תאורה. לא היה חשוך" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 15 לפרוטוקול בשורה 15).
בהקשר זה, יצוין, כי חרף עדותה כאמור, בתצהיר התשובות לשאלון מטעמה, כמו גם בעדותה מיום 31.1.13, טענה התובעת, כי היא לא ראתה רטיבות במדרגות טרם התאונה מפני ש – "היה חשוך" (סעיף 15 לתצהיר תשובות לשאלון – הוגש נ/1 ועדותה בעמוד 3 לפרוטוקול בשורה 19).
שלישית, עדותה של התובעת בכל הנוגע למועד הגעתה לביתו של הנתבע, כמו גם להשתלשלות האירועים החל ממועד הגעתה ועד למועד התאונה, לא היתה מלאה, מפורטת ורציפה. כך, עדותה לפיה היא הגיעה לביתו של הנתבע עוד ביום 4.1.2011 והתאונה התרחשה ביום 5.1.2011 בשעות הלילה, אינה מתיישבת עם הנטען בכתב התביעה כמו גם במכתב הנתבע אשר נערך בסמוך למועד התאונה, ולפיהם האחרונה הגיעה לביתו אך ביום 5.1.11 (העתק המכתב מיום 26.12.11 צורף לכתב ההגנה).
כך גם, עדותה, לפיה בבוקר יום התאונה "טיילנו בצפון... כמעט משך כל היום" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 10 בשורה 25 – עמוד 11 בשורה 3) איננה עומדת בקנה אחד עם תשובתה בתצהיר התשובות לשאלון מטעמה, ולפיה כל מעשיה מרגע הגעתה לביתו של הנתבע ועד לתאונה הנטענת הסתכמו ב- "מנוחה בלבד" [ההדגשה אינה במקור] (תצהיר תשובות לשאלון הוגש נ/1). התובעת אף לא ידעה לספר בעדותה השתלשלות האירועים, החל ממועד הגעתה לביתו של הנתבע לאחר הטיול בצפון הארץ ועד למועד התאונה, לרבות ובמיוחד השימוש במדרגות הבית בשעות אלו, זאת הגם שלשיטתה, הם שבו לביתו של הנתבע כבר בסביבות השעה 17:00-18:00 והתאונה אירעה אך בשעה 23:30 (עמוד 12 לפרוטוקול בשורות 18-25).
טענתה של התובעת בדבר קיומו של מפגע נתמכת בעדות הנתבע בלבד, ולפיה היתה רטיבות במדרגות, אשר נותרה, לשיטתו, מניקיון שבוצע בביתו ביום התאונה (עמוד 4 לפרוטוקול ישיבת יום 31.1.13 בשורה 22 – עמוד 5 לפרוטוקול בשורה 5 וכן בעמוד 20 לפרוטוקול בשורות 2-10). מצאתי שלא ליתן אמון מלא בעדותו של הנתבע. ואנמק.
ראשית, הנתבע לא היה עד לתאונה. כפי האמור בעדות הנתבע - "לפי דעתי במדרגות הייתה רטיבות והיא החליקה..." [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 20 לפרוטוקול בשורה 5), וכמו גם בסעיף 8 לתצהירו:
"בזמן שבדקתי מה עם אהובה ומה חומרת פציעתה, הבנתי ממנה שהיא נפלה מהמדרגות, וציינתי במהלך הדיבור בינינו שיכול להיות שהמנקה שהייתה בביתי באותו היום הותירה שאריות מים וזה מה שגרם לה להחליק" [ההדגשה אינה במקור].
מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה כי מיד לאחר התאונה, לאחר שנקרא לסייע לתובעת לאחר נפילתה, לא ידע כלל מהי הסיבה לנפילתה, ולא עלה לבחון את המדרגות, אלא סייע בידי התובעת לצורך פינויה לבית החולים (עמוד 26 לפרוטוקול בשורות 2-4). רק בשעות הבוקר שלמחרת, טען הנתבע, התגלה לו המפגע:
....
הנה כי כן, מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה, כי אך ביום למחרת התאונה גילה לשיטתו קיומה של רטיבות. גירסה זו, על פניה, איננה סבירה, שעה שאין כל סבירות בטענה, לפיה על מדרגות הבית נותרה רטיבות משך כיממה מהמועד בו נשטף הבית, בלא שרטיבות זו נתגלתה קודם לכן.
עדותו זו של הנתבע אף סותרת את גירסתו הוא, כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת קדם המשפט, ולפיה הבחין ברטיבות במדרגות בסמוך לאחר התאונה (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 31.1.13 בשורות 28-29 וכן בעמוד 20 לפרוטוקול בשורות 6-8).
שנית, גירסת הנתבע, ולפיה ביתו נוקה על ידי עוזרת ביום התאונה, לא הוכחה. אומנם, הנתבע צירף אישור בכתב יד החתום, לכאורה, על-ידי המנקה בביתו, הגב' סעידה אלדין, ולפיו ניקתה את ביתו ביום 5.1.2011 (העתק האישור צורף כנספח ה' לתחשיב הנזק מטעם התובעת). אולם, הגב' אלדין לא הובאה לעדות, ומכאן שמסמך זה איננו ראיה לאמיתות תוכנו.
זאת ועוד, מחקירת הנתבע עולה, כי הוא אשר ערך את האישור והחתים את הגב' סעידה (עמוד 24 לפרוטוקול בשורות 28-31), וזאת בחלוף תקופה ארוכה ממועד התאונה. האישור אינו נושא כל תאריך ומכל מקום, נחתם למעלה משנתיים לאחר מועד התאונה, שכן בדיון מיום 31.1.2013 העיד הנתבע, כי אינו יודע מי הייתה המנקה ביום התאונה (עמוד 4 לפרוטוקול בשורות 30-31). אף לא מצאתי ליתן אמון בגירסת הנתבע, ולפיה "ישבתי איתה ורעננתי את זכרונה מתי היא היתה איתי ואכן היא זכרה ואכן כתבתי את זה..." (עמוד 25 לפרוטוקול בשורות 1-3). מכאן, שאף אם הייתי מוצאת, כי האישור קביל כראיה, הרי שיש לייחס לו משקל אפסי נוכח חלוף הזמן ממועד התאונה ועד למועד בו הוא נערך.
שלישית, גירסתו של הנתבע, ולפיה ביתו נוקה על ידי מנקה בבוקר יום התאונה (עמוד 25 לפרוטוקול בשורה 12) אינה מתיישבת עם עדות התובעת בעצמה, לפיה לא ראתה את המנקה בטרם יצאו לטיול בצפון (עמוד 13 לפרוטוקול בשורות 5-6).
רביעית, מתמליל שיחה מיום 17.1.12, אשר נערכה בין הנתבע לבין חוקר מטעם הנתבעת, מר גדי גרידיש (להלן: "החוקר" או "התמליל" לפי העניין) מסר הנתבע, כי אינו יודע מהו מקור הרטיבות, האם ביתו נשטף באותו היום ויתרה מכך, כי אינו מעסיק מנקה:
התובעת טוענת בסיכומיה, כי אין ליתן כל משקל לתמליל האמור, אשר הוגש באמצעות החוקר, באשר מדובר בהקלטה קטועה, שאינה משקפת את החקירה במלואה וכי בתצהיר החוקר אין כל התייחסות לאופן עריכת ההקלטה, שמירתה ומיומנות החוקר בתחום (סעיפים 10-18 לסיכומים מטעם התובעת). לטענתה, לא ניתן לקבל את ההקלטה כראיה מאחר והיא לא עומדת בתנאים להגשתה, כפי שנקבעו בע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 169.
ואולם, במקרה בו הדובר בשיחה נדרש בחקירה לשיחה אשר מוצאת את ביטויה בתמליל והוא מתייחס לשיחה בצורה חד-משמעית כאל שיחה המשקפת שיחת אמת, אינו מכחיש יום השיחה, לא טוען כי הדברים המופיעים בתמליל השיחה לא נאמרו על ידו, ניתן יהיה להסתמך על דבריו כהודאה בעצם קיומה של השיחה כפי שזו משתקפת בתמליל ולקבל את התמליל כראיה אף שתנאי הקבילות לא הוכחו (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) 150).
בענייננו, הנתבע העיד בעצמו ואף חקר בחקירה נגדית את החוקר מטעם הנתבעת. בשאלותיו בחקירה הנגדית אישר הנתבע, הלכה למעשה, כי נטל חלק בשיחה המוצאת ביטויה בתמליל השיחה, והגם שבזמן אמת ניתנה בידו הזדמנות ראויה להכחיש תוכן התמליל או לטעון לפגמים טכניים בתמליל, הוא נמנע מלעשות כן. חקירת הנתבע בעניין זה התמקדה בהעדר הסכמה מצדו לביצוע ההקלטה ותו לא:
מכאן, שעה שהנתבע אישר מפורשות קיומה של השיחה המוצאת ביטויה בתמליל השיחה, לא הכחיש תוכן הדברים בתמליל ולא טען לשיבושים שנפלו בו, אני מוצאת את התמליל כראיה קבילה לאמיתות תוכנה.
למען לא ימצא הנייר חסר, יוסף כי אף אם הייתי מקבלת הטענה, לפיה ביתו של הנתבע נוקה ביום התאונה על ידי מנקה, לא היה בעובדה זו לבדה, כדי ללמד כי נותרו מים בגרם המדרגות וכי כתוצאה מכך אירעה התאונה, וממילא מדובר בהשערה בלבד, שעה שהנתבע לא היה עד לתאונה (עדות הנתבע בעמוד 21 לפרוטוקול בשורות 11-12).
לאור כל האמור לעיל, יש מקום להורות על דחיית התביעה שעה שלא הוכח כל מפגע בגינו נפלה התובעת.
לטעמים המפורטים לעיל, ניתן להוסיף כי בבואה לסתור גרסת התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה, הגישה הנתבעת תמליל שיחה מיום 9.3.12, אשר נערכה בין הגב' אורלי בר ישי, אחות התובעת (להלן: "הגב' בר ישי") לבין החוקר מר שמר גולדברג, מטעם הנתבעת. כפי העולה מהתמליל, במהלך השיחה חזרה הגב' בר ישי חזור ושנה על כך שהתובעת לא החליקה במדרגות בשל מכשול או מפגע כלשהו, כי אם "פספסה מדרגה":
התובעת טוענת בסיכומיה, כי אין ליתן כל משקל לתמליל הקלטה זה שעה שהחוקר, מר שמר גולדברג, עורכה, לא הובא לעדות באשר הוא עקר עם משפחתו למיאמי וכן משמדובר בעדות מפי השמועה (סעיפים 13-31 לסיכומים מטעם התובעת).
כאמור, בע"פ 6411/98 הנ"ל נפסק כי במקרה בו הדובר בשיחה נדרש בחקירה לשיחה אשר מוצאת את ביטויה בתמליל והוא מתייחס לשיחה בצורה חד-משמעית כאל שיחה המשקפת שיחת אמת, תוך שהוא מצדו מעניק ביאורים ופירושים למשמעות הדברים הנאמרים, ניתן יהיה להסתמך על דבריו כהודאה בעצם קיומה של השיחה כפי שזו משתקפת בתמליל ולקבל את התמליל כראיה אף שתנאי הקבילות לא הוכחו.
בענייננו, במהלך חקירתה הנגדית, אישרה הגב' בר ישי קיומה של השיחה שנערכה בינה לבין החוקר ואף העלתה דבר השיחה מיוזמתה (עמוד 27 לפרוטוקול בשורה 31 – עמוד 28 בשורה 2); אישרה חלק מהפרטים שעלו בשיחה (עמוד 28 לפרוטוקול בשורה 3 – עמוד 29 בשורה 1) ואף זיהתה את קולה בקטעים ממנה (עמוד 31 לפרוטוקול בשורות 4-5).
כמו כן, בעדותה, התייחסה הגב' בר ישי לשיחה בצורה חד-משמעית כאל שיחה המשקפת שיחת אמת ואף העניקה ביאורים ופירושים למשמעות הדברים שנאמרו בה,
מכאן, שהגב' בר ישי הודתה במשתמע בכך שתמליל השיחה משקף את תוכנה הנכון של השיחה ודי בכך כדי לקבוע כי התמליל מהווה ראיה קבילה.
זאת ועוד, מתצהיר מר אשר וייצמן, הבעלים של משרד החקירות מטעם הנתבעת, עולה, כי מיד בתום החקירה ועל-פי הנהוג במשרדו, הוכנס דיסק החקירה לתיק ונשמר ולא נעשה בו כל שינוי (סעיפים 4-5 לתצהיר עדותו הראשית). מר ויצמן העיד לפניי ומצאתי עדותו מהימנה עליי.
מכל מקום, המסקנה, לפיה לא הוכח קיומו של מפגע במדרגות, עולה מיתר הראיות שהובאו בפניי והתמליל מהווה אך חיזוק למסקנה זו.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא הוכח לפניי קיומו של מפגע במדרגות ביתו של הנתבע, בעטיו נגרמה התאונה הנדונה. משכך, אין אלא להסיק כי למזלה הרע החליקה התובעת ללא סיבה הנראית לעין או מעדה במדרגות, וכי נפילתה מצויה בגדר הסיכונים הטבעיים והרגילים מהסוג האורב לכל מי שיורד במדרגות. נפסק לא אחת, כי חיי היום-יום מלאים סיכונים טבעיים ורגילים בעטיים, כעניין של מדיניות משפטית, אין להטיל אחריות. החלקה או נפילה בעת ירידה במדרגות נמנית על סיכונים אלה (ראה בסוגיה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113).
בהעדר הוכחה בדבר קיומו של מפגע במדרגות ביתו של הנתבע ומשפוליסת הביטוח אשר הוצאה על-ידי הנתבעת הינה פוליסת ביטוח אחריות צד ג', המקנה כיסוי ביטוחי ככל שקיימת אחריות של המבוטח לתאונה, על-פי דיני הנזיקין, הרי שדין התביעה להידחות."
