מהי תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?

תא (הרצ') 3355-02-12‏ ‏ גדקר ניר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בהרצליה

פסק הדין ניתן ביום: 10/3/2015

על ידי כב' השופטת: אירית מני-גור

עניינו של פסק הדין: האם פציעתו של התובע נגרמה תוך כדי תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד או שמא האירוע שבמהלכו נפגע התובע איננו מתיישב עם הגדרת "תיקון דרך" על פי החוק ועל פי ההלכה הפסוקה?

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"סתירה זו כאמור הנוגעת לשעת התאונה היא סתירה מהותית, התובע כטענת ב"כ הנתבעת ביקש להרחיק עצמו משעת סיום העבודה כדי לשכנע את ביהמ"ש כי אירוע התיקון נעשה במהלך הנסיעה, ובכוונתו היתה להמשיך מאותו מקום בנסיעת עבודה. אני דוחה את גרסת התובע, הסתירות בעדות התובע ועדות העד מטעמו הן סתירות מהותיות. לאף אחד כאמור מהעדים לא היה הסבר ולו קלוש לסתירה זו. בשאלת מהימנות עדותו של העד דוד בן ישי, שקלתי בין היתר את העובדה כי העד חברו הטוב של התובע מאז ימי ילדותם, ובמועדים הרלבנטיים היה שכנו וגר דלת מולו.

...

משקיבלתי את הגרסה העובדתית כי התאונה ארעה בסוף יום העבודה כשהתובע הגיע לביתו, הרי אין מדובר בכוונת התובע להמשיך בנסיעתו, אלא בסיום נסיעתו ובחנייה ליד ביתו. יש לזכור כי האירוע ארע כ-50-100 מטר מבית התובע באותו רחוב בו גר התובע ברח' מקווה ישראל בשדרות. מעיון במפה שצרפה ב"כ הנתבעת (נ/3), עולה כי קטע הכביש ברח' מקווה ישראל מהנקודה בה ידע התובע על התקלה בפנס ועד ביתו, הינו קטע כביש של כ-200 מטר. לגרסת התובע, הוא נכנס לרח' מקווה ישראל פינת רח' בר-לב, מיד עצר לאחר סימוני אדום לבן על הכביש בצד שמאל של הכביש, היכן שניתן להחנות את המשאית. מקום זה לגרסתו, איננו מקום החנייה הקבוע שלו שהוא ברח' מקווה ישראל פינת רח' המכבים כ-100 מטר מאותו מקום מול מרפסת ביתו. התובע תיאר זאת בתמונה מס' 6 שהוגשה לבימ"ש.

דא עקא, אין מדובר במקום חנייה קבוע ומוסדר למשאית. כפי שעולה מהתמונות שצורפו, מצד ימין של הכביש קיימים מפרצי חנייה לרכבים פרטיים, מחמת גודלה של המשאית היא איננה יכולה להחנות במפרצים אלה והיא חונה בצד שמאל של הכביש. אף התובע לא טען כי מדובר במקום חנייה קבוע השמור למשאית שלו, אלא העדפה אישית שלו להחנות מול הבית. כך אף העיד עד תביעה 2 דוד בן ישי כי גם הוא חונה מול חלון ביתו, ומצויות במקום חניות המאפשרות להחנות את המשאיות בזו אחר זו (עמ' 14 ש' 31). עוד מעיד העד בן ישי, כי מקום החנייה יכול היה להשתנות ולהיות שלא ברחוב מקווה ישראל, וכך העיד העד בעמ' 15 ש' 4: "בעבר שנים אחורה היה שטח אדמה, אז לא הייתי מחנה אחורה אלא הייתי הולך לשטח אדמה, ואם לא הייתי מוצא מקום כי זה יותר קרוב לכניסה של הבניין".

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי התובע החנה מכוניתו מיד לאחר שהעירו לו כי פנס המשאית איננו דולק, אלא התקדם בנסיעה וחנה ברח' מקווה ישראל בסמוך לביתו. שהרי מדובר ברחוב עם מספר שכנים שהינם נהגי משאיות, וכפי שהעיד בן ישי הם נוהגים להחנות את המשאיות בזו אחר זו. לעיתים תימצא לתובע חנייה מול מרפסת ביתו, ולעיתים באמצע הרחוב או בתחילת הרחוב כפי שאירע בענייננו. לפיכך ניתן לומר כי התובע החנה את הרכב בחניית ביתו.

גם לעניין מהות התיקון קיימות סתירות בעדות התובע. התובע הצהיר בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית, כי רכב שחלף מולו העיר לו כי "פנס צד ימין במשאית" אינו עובד (תמהני כיצד ניתן היה להבחין בפנס שלא עובד בשעה 14:00). בתצהיר נסיבות, הצהיר התובע כי "פנס צד אחד במשאית אינו עובד". ניתן היה לסבור כי מדובר בפנס הכרחי כפנס ראשי או פנס איתות. רק בעדותו של התובע, משהצביע על הפנס בתמונת המשאית, עלה כי מדובר בפנס אחד מני מרבים המצוי לאורך כל היקף המשאית. מנורות היקף אלה מסמנות את גובה והיקף המשאית, והן מסודרות אחת ליד השנייה מסביב לכל המשאית (ראה עדות התובע בעמ' 7 משורה 1 ואילך).

לאור עדות זו, לא שוכנעתי כי מדובר בתיקון חירום שהרי ניתן לאמוד את היקף המשאית מאותן נורות המצויות לפני ואחרי אותה נורה שרופה. מדובר במספר נורות המצויות במרחק קצר זו מזו כפי שעולה מתמונות המשאית.

דיון בשאלת החבות

חוק הפלת"ד מגדיר בסעיף 1 לחוק מהי תאונת דרכים.

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", ובהמשך: "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או ההתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"... (הדגשה שלי א.מ.ג).

פסה"ד המנחה בשאלת הגדרת תיקון כתיקון דרך הינו רע"א 5099/08 חאסן נביל נ' הדר חב' לביטוח בע"מ, פס"ד מיום 4.2.09 (פורסם בנבו), (להלן: "הלכת נביל"), שם נקבעו שלושה תנאים ברורים ומצטברים על מנת שטיפול או תיקון ייחשבו כתיקון או טיפול דרך, ואלה הם:

 א.    התיקון/טיפול התרחש בדרך לאחר תחילת הנסיעה ולאחר היציאה לדרך.

ב.    התיקון/טיפול נדרש עקב אירוע פתאומי.

 ג.     התיקון/טיפול איננו תקלה מורכבת כזו המצריכה טיול בידי איש מקצוע".

על הלכה זו חזר ביהמ"ש בפס"ד מאוחר יותר מיום 14.10.10, בפרשת "אליסן דהן נ' אריה חב' לביטוח בע"מ, בע"א 3392/09. באותה פרשת אליסן, התפנה המערער לעזור לאחיו שעה שנשמט חלק מהמטען שהיה על המשאית בה נהג אחיו של המערער, המערער החנה את משאיתו מאחורי המשאית של אחיו וסייע בידו בפינוי המטען שנשמט. אין מחלוקת כי היה מדובר "בפריקה וטעינה" כמשמעותה בחוק, ונותרה השאלה – האם בנוסף מדובר בתיקון דרך או טיפול דרך? ביהמ"ש מפי כב' השופט י. עמית חזר על ההלכה שנקבעה בפס"ד נביל, ופרט את משמעות התנאים שנפסקו בפסיקה לרבות תנאי רביעי שאומץ בפסיקה מאוחרת יותר (רע"א 372/10 הראל חב' לביטוח נ' רבו ספנייב), ועל פיו התיקון צריך להיות ברכב עצמו או באחד מרכיביו, והטיפול יכול להיות רחב יותר לרבות טיפול במטען.

מן הכלל אל הפרט – בענייננו, עולה כי נסיבות התאונה כפי שפרטתי לעיל אינן עומדות בתנאים כפי שנקבעו בהלכת נביל. באשר לתנאי הראשון "המבחן הגיאוגרפי" – קבע כב' השופט ריבלין בספרו תאונת דרכים מהדורה רביעית 2012, בעמ' 218 שבו, כדלקמן:

"על פי מבחן זה "טיפול דרך" חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגרפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה, איננו "טיפול דרך".

עוד קבע כב' השופט ריבלין בספרו הנ"ל בעמ' 223 את ההסבר:

"עצירת הרכב על אם הדרך לצורך ביצוע תיקון או טיפול או לצורך איתור תקלה, טומנת בחובה סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בכביש.

בענייננו, אין מדובר בתיקון דרך במובנה הגיאוגרפי, הגם שלטעמי כל עוד לא נכנס נהג למקום החנייה המיועד לסיום הנסיעה הוא נכנס להגדרת "דרך" (ראה פסק דיני ב-ת.א. 31730-03-10 ראובני נ' הפול מיום 31.3.14, שם רוכב אופנוע צעיר עצר את אופנועו בחנייה כפולה בסמוך לחנייה הקבועה בביתו לצורך טיפול דחוף בשרשרת האופנוע. על פסה"ד הוגש ערעור והוא תלוי ועומד בביהמ"ש המחוזי בת"א). במקרה דנן, אינני מקבלת כאמור את הגרסה העובדתית של התובע כי הוא עצר שלא במקום החנייה המיועדת לסיום הנסיעה. עובדתית התאונה ארעה בשעת ערב 19:00 ולא בשעת צהרים 14:00, היינו היה זה בסוף הנסיעה בגמר יום העבודה ורכב המשאית חנה ברחוב שבו גר התובע מרחק של כ-100 מטר שם נהג להחנות. כאמור אין מדובר במקום חנייה קבוע, אלא על בסיס מקום פנוי, ובאותו רחוב חנו מספר משאיות בזו אחר זו. משכך, ניתן לקבוע כי הרכב הגיע למקום החנייה המיועד לו בסיום הנסיעה, ועל כן לא עונה להגדרת "דרך". באותו פס"ד ראובני נ' הפול ציינתי (בסעיף 27 לפסה"ד), כי לטעמי המילה "דרך" צריכה להתפרש ככל המסלול מתחילת הנסיעה ועד סופה המוחלט, שאחרת תמיד תישאר השאלה – מהו הקו האדום של המרחק בין העצירה לבין החנייה המיועדת בו תיחשב העצירה כחלק מ"הדרך" או תיחשב כסיום הנסיעה.

בענייננו, לא קיימת בעייתיות כבמקרה של פס"ד ראובני, שכן ראובני כאמור חנה בחנייה כפולה ולא בחנייה המוסדרת על רמפה בסמוך לביתו. במקרה דנן, מדובר ברכב משאית שלא היה לו מקום קבוע לחנייה, והיה נוהג להחנות מול ביתו ברח' מקווה ישראל בצד שמאל של הכביש. האירוע אירע באותו מקום כ-100 מטר לפני ביתו. אין מדובר במקום חנייה שמור דווקא לתובע, אלא המשאיות נהגו להחנות על בסיס מקום פנוי כפי שהעיד העד בן ישי, כי הם נהגו להחנות את המשאיות בזו אחר זו, ומשלא נותר מקום חנו בשטח פתוח. לפיכך, אני קובעת חד משמעית כי התובע החנה את המשאית בסיום הנסיעה ליד ביתו, ואין מדובר בהגדרת "דרך".

גם במבחן הנוסף שנקבע בפסיקה (הלכת נביל) לגבי טיפול הנדרש עקב אירוע פתאומי, המחייב תיקון לצורך המשך הנסיעה המיידי, לא עומד התובע. בענייננו, מדובר כאמור בתקלה של פנס, כפי שהובהר לעיל מדובר בפנס צדי מתוך מספר פנסים המסמנים לאחרים את היקפה של המשאית. בהעדר פנס אחד ניתן לאמוד את היקפה של המשאית ע"י הפנסים האחרים שמצויים באותה שורה. אין מדובר בתיקון הכרחי שחייב עצירה ותיקון באמצע הדרך. מה עוד, שנקבע לעיל כי אין מדובר "בדרך" אלא בסיום הנסיעה, ולפיכך התיקון גם אם היה נחוץ הוא לא היה נחוץ להמשך הנסיעה אלא ליום המחרת. צודקת ב"כ הנתבעת, כי הראיה שהתיקון לא היה הכרחי, היא העובדה כי התובע נסע עם חברו לביה"ח באשקלון מרחק חצי שעה של נסיעה ללא החלפת הפנס עקב אירוע התאונה.

לאור כל האמור לעיל, יש מקום לדחות את התביעה.

האירוע הנטען איננו מתאים להגדרת תיקון/טיפול דרך.

גרסת התובע כי התאונה ארעה בשעת צהריים היא גרסה שאיננה מתיישבת עם הראיות שהוגשו. התאונה ארעה בשעה 19:00 בסיום יום עבודתו של התובע, כשהתובע מחנה את רכבו בחנייה הסופית ליד ביתו.

כמו כן, אין מדובר בתיקון דחוף הדרוש להמשך הנסיעה, מדובר בהחלפת נורה אחת מני רבות המצויות מסביב להיקפה של המשאית.

 התאונה איננה עונה להגדרת תאונת דרכים בהתאם לסעיף 1 להגדרת תאונת דרכים לחוק.

אני דוחה אפוא את התביעה."