עא (נצ') 25880-10-14 מוחמד תאופיק אבו ליל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 29/3/2015
על ידי כב' השופט: ד"ר אברהם אברהם, נשיא
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של המבוטח על פסיקת השלום שקבע, כי המבוטח אינו זכאי לקבלת תגמולי הביטוח לפי הפוליסות לביטוח אובדן כושר עבודה ומחלות קשות?
רקע: בית משפט השלום שדחה את תביעתו של המבוטח, קיבל את טענתה של חברת הביטוח לפיה המבוטח הפר את חובת הגילוי כלפיה, כיוון שבעת החתימה על הצהרת הבריאות הוא הסתיר ממנה, במרמה, נתונים אודות עברו הרפואי. כמו כן טענה חברת הביטוח, כי המבוטח אינו זכאי לתגמולים בגין אבדן כושר עבודה, כיוון שערב מקרה הביטוח הוא היה מובטל. טענתה זו נשענה על תנאי בפוליסה, לפיו המבוטח לא יזכה בתגמולים בגין אבדן כושר עבודה, אם ערב מקרה הביטוח היה מובטל, אלא אם היה "רתוק לביתו". המבוטח תבע גם את סוכן הביטוח (בטענה שמילא את הצעת הביטוח על דעת עצמו ובלא שנועץ בו, ומבלי שהפנה את תשומת לבו לחשיבות הפרטים אודות מצבו הרפואי).
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבוטח
מתוך פסק הדין:
"בפתח הדברים אומר, כי ככל שערעורו של המערער מופנה כנגד הממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט קמא, לא אוכל לסייע בידו, באשר אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית, להוציא מקרים יוצאים מגדר הרגיל. כאלה הם פני הדברים במקרה שלפנינו, כאשר השופט קמא ביכר את עדויותיהם של הסוכן ומר ינאי, שנמצאו אמינות בעיניו, על פני עדותו הבלתי מהימנה של המערער. בכגון דא אין לי להתערב, מה גם שלהתרשמות הבלתי אמצעית נוספו נדבכים ראייתיים אותם פרש בית המשפט, ואלה חיזקוהו במסקנותיו.
מכאן לממצאים העובדתיים גופם, ותחילה לנסיבות חתימתן של הצעת הביטוח והצהרת הבריאות. בית המשפט קמא קבע באופן ברור, כי המערער ידע היטב את השפה, נהג לעיין במסמכים עליהם הוא חותם, הסוכן שאל אותו במפורש אודות כל אחד מסעיפי הצהרת הבריאות, ואת תשובותיו (של המערער) רשם בהצהרת הבריאות. בממצאים אלה אין כל טעם ראוי להתערבותי.
גם ממצאיו של בית המשפט קמא אודות מצבו הרפואי הקודם של המערער הם כאלה שאין כל מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהם. בית המשפט קמא פרש את מצבו הרפואי הקודם של המערער, וכל אלה צריכים היו להופיע בבירור בהצהרת הבריאות. כמו בית המשפט קמא אף אני אינני מקבל, כי היו אלה אירועים חסרי חשיבות, ישנים וחולפים. המדובר הוא באירועים בעלי משמעות רפואית ברורה, ואותם היה על המערער לציין בהצהרתו. הוא לא עשה כן, ומשכך יש לומר עליו, כי הפר את חובת הגילוי.
ראינו את קביעת בית המשפט קמא, לפיה מאחורי הפרת חובת הגילוי עמדה כוונת מרמה, ועל כך מלין המערער בערעורו כשהוא טוען, כי מבחינתו הסוביקטיבית לא היתה כל כוונה להונות איש.
ובכן, גזירתה של כוונת מרמה, ככל יסוד נפשי בו עוסק המשפט, נגזרת מן הנסיבות האופפות את האירוע הרלוונטי, וכך עשה בית המשפט קמא בדרכו למסקנה בדבר קיומה של כוונה. משהשיב המערער את שהשיב בשאלון שבהצהרת הבריאות, אין לנו כי אם להסיק, כי כוונתו היתה להסתיר בכוונתה תחילה מן המבטחת את מצבו הרפואי, אחרת מדוע יסתיר את הדברים. גם מסקנה זו של בית המשפט קמא אין כל מקום לשנות, אפוא.
מכאן אנו באים לטענותיו של המערער, ככל הנוגע לאבדן כושרו לעבוד. בית המשפט קמא בחר להיתמך בחוות הדעת של המומחה מטעמו, שקבע כי כושרו של המערער לעבוד לא נפגע בשיעור הצריך על מנת לקבוע דרגת אי־כושר שתזכה אותו בתגמולים על פי הפוליסה, ובכך לא שגה השופט קמא הנכבד. לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט נודע מעמד עודף, בהיותו מוחזק כנטול פניות. תחת הנחה זו נבחנה חוות דעתו על ידי השופט קמא, שלא מצא בה ובמסקנותיה כל פסול, ובכך הוא לא שגה. אגב כך אומר, כי הטענה לפיה המומחה של בית המשפט החמיר עם המערער יותר מכפי המומחה של המבטחת אינה עשויה להועיל. המומחה של בית המשפט הינו עצמאי בדעתו המקצועית, ואפשר בהחלט כי יגיע לכלל מסקנה, המחמירה עוד יותר מזו של הצד שכנגד, וכך אמנם ארע בעניין שלפנינו.
על כך אוסיף, כי הממצא לפיו היה המערער מובטל ערב מקרה הביטוח הוא בבחינת ממצא שבעובדה, ובו אין מקום להתערבותי. הדברים נתמכו במסכת ראיה שהונחה לפני השופט קמא, ואותה לא סתר המערער בראיות משלו, כגון בתלושי שכר ושאר מסמכים העשויים להוכיח תעסוקה שלו בעת ההיא.
ראינו, כי המערער יכול היה לחמוק מגזֵרתה של תניית הביטוח אודות מובטלותו, אם היה מראה כי אין הוא "רתוק לביתו". אלא שנראה כי אף לשיטתו שלו, מחלותיו לא הביאוהו לכדי מצב שיהא מרותק לביתו. מכל מקום, גם שלילת העובדה כי המערער הינו מרותק לביתו היא בבחינת ממצא שבעובדה אותו קבע בית המשפט קמא, ובכך אין לי להתערב, כאמור.
סיכומם של דברים, ערעורו של המערער הינו, רובו ככולו, ניסיון להתערבות בממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט קמא, ובאלה לא מצאתי הצדקה להתערבותי כערכאת הערעור.
אשר על כן, ומכל הטעמים שהטעמתי, הנני דוחה את הערעור."
