האם מדובר בתאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?

עא (חי') 32063-09-14‏ ‏ ח'אלד פדלי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: המחוזי בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 1/4/2015

בפני הרכב כב' השופטים: י' גריל, שופט בכיר (אב"ד), י' וילנר וב' טאובר,

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של הנפגע על פסיקת השלום שקבע, כי התאונה בעטיה הוא נפגע איננה בגדר תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?

רקע: הפגיעה ארעה כאשר הנפגע הגיע למקום עבודתו, ונסע עם עובד נוסף לצורך בדיקת מקלטים במושב. משהגיע הנפגע למושב, הוא הבחין בשעון החום של הרכב שמנוע הרכב התחמם. היה זה קרוב למקלט הראשון שבו היה עליו ועל העובד הנוסף לבצע בדיקה. הוא המשיך לנסוע מספר מטרים, ונעצר ליד המקלט הראשון, אותו אמור היה לבדוק. העובד הנוסף ירד מהרכב והלך לפתוח את המקלט, ואילו הנפגע ירד מן הרכב ופתח את מכסה המנוע כדי לבחון מדוע התחמם הרכב ובמהלך הבדיקה נפגע.

בית המשפט קיבל את הערעור

מתוך פסק הדין:

"לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בכתב ובעל פה, מסקנתנו היא שדין הערעור להתקבל.

באשר לטענות, שהעלתה המשיבה, לפיהן קבע בית משפט קמא, שהמערער לא הוכיח את גרסתו במלואה, אנו מפנים לדבריו של בית משפט קמא בעמ' 3 רישא לפסק דינו:

"אפתח את הדיון בכך שצודקת הנתבעת בטענתה, כי על התובע היה לזמן את העובד שנסע עמו באותו יום על מנת שיעיד בבית המשפט, וימסור את גרסתו לגבי אירועי אותו יום. עדות זו הייתה יכולה לתמוך בגרסת התובע לגבי מכלול הנסיבות והפרטים, ומשלא דאג התובע להביאו לעדות, יש לזקוף זאת לחובתו.

ואולם, אף בהנחה שגרסת התובע הוכחה במלואה, אין בידי לקבל את התביעה."

אנו סבורים, שמן האמור לעיל עולה, שגרסתו של המערער לגבי נסיבות האירוע לא נסתרה ולא הופרכה.

בית משפט קמא אמנם מציין, כי המערער לא דאג להביא לעדות את העובד שהיה עמו באותה נסיעה באותו יום, דבר שיש לזקוף לחובת המערער, ואולם בית משפט קמא אינו קובע בפסק דינו שעדותו של המערער איננה מהימנה.

נציין, שבמוצג נ/1, שהוגש לבית משפט קמא בדבר הפנייתו של המערער להתייעצות מומחה, מסמך הנושא תאריך 11.02.10 (יום לאחר התאונה), נכתב:

"בזמן עבודה הרכב שלו התחמם. פתח את מכסה הרדיאטור. המכסה נפל, וכשהושיט את ידו להרים את המכסה, ידו הימנית נתקלה בחגורה".

גם אם אין באמור במסמך הנ"ל משום חיזוק לכל אחד ואחד מן הפרטים שבגרסת התובע, הרי נוכח העובדה שדברים אלה נאמרו כיום אחד לאחר אירוע התאונה, יש לראות בכך משום תמיכה בגרסתו של המערער ביחס לנסיבות התאונה.

יתר על כן, מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי בית משפט קמא לא דחה את גרסתו של המערער, אלא אף נסמך עליה, עת שמצא לבחון את הסוגיה באם נסיבות המקרה, כפי שעלו בעדותו של המערער בפני בית משפט קמא, הינן בגדר תיקון דרך, ובאם התאונה הינה תאונת דרכים הבאה בגדר חוק הפלת"ד.

משלא נסתרה ולא הופרכה גרסתו של המערער לנסיבות התאונה, אין המשיבה יכולה להיבנות מטענתה כאילו גרסת המערער לא הוכחה, שהרי למעט ההערה של בית המשפט בדבר אי הבאתו של מי שהשתתף עם המערער באותה נסיעה, אין בפסק הדין של בית משפט קמא קביעה, האומרת שעדות המערער איננה ראויה לאמון, וכאמור, בית משפט קמא נסמך על גרסה זו של המערער.

לכן, נוכח כל האמור לעיל, אין לקבל את עמדתה של המשיבה, לפיה לא הוכיח המערער את גרסתו במלואה.

אשר לשאלה, האם נפגע המערער במהלך שימוש ברכב מנועי – תשובתנו על כך חיובית.

בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד נקבע שגם "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו..." ייחשב כ"שימוש ברכב מנועי".

גרסתו של המערער באשר לנסיבות התאונה, לפי עמ' 2 בפסק דינו של בית משפט קמא, היא כדלקמן:

"התובע, אשר נהג ברכב היה בנסיעה במטרה להגיע למספר מקלטים ולבצע בהם עבודות ניקיון יחד עם הנוסע הנוסף שהיה עמו. עבודת הניקיון של כל מקלט אורכת בין 10-30 דקות, ועם סיום העבודה במקלט אחד הם אמורים להמשיך לעבר המקלט הבא. ביום התאונה, ותוך כדי נסיעה לכיוון המקלט הראשון בישוב אבן מנחם, התובע הבחין כי רכבו מתחמם. התובע המשיך בנסיעה קצרה ועצר ליד המקלט הראשון, שהיה עליהם לנקות. הנוסע, שהיה עמו, ירד מהרכב על מנת לפתוח את המקלט, ואילו הוא ירד מהרכב ופתח את מכסה המנוע, כשהמנוע עדיין פועל, על מנת לעמוד על פשר התקלה ולבדוק אם יש מים ברכב. לשם כך פתח מכסה הרדיאטור, ואולם המכסה היה חם ונפל לתוך המנוע. התובע הושיט את ידו כדי להוציאו, או אז נפגע בידו מהחגורה של המנוע."

לטעמה של המשיבה, אין להכיר בהתרחשות זו כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, וזאת משום שפעולת התיקון/הטיפול של המערער בוצעה לאחר תום הנסיעה והגעת הרכב למקלט שבו היו אמורים לעבוד המערער והעובד הנוסף.

בית משפט קמא קיבל, כאמור, את עמדתה זו של המשיבה וקבע, כי אין בידו לקבוע שפעולת התיקון או הטיפול, שהתכוון המערער לבצע ברכב, הייתה פעולה "במהלך הדרך" או להמשך הנסיעה ברכב. מסקנתו זו של בית משפט קמא איננה מקובלת עלינו. סבורים אנו, שהיה מקום ויש מקום להכיר באירוע נשוא הדיון כתאונת דרכים לפי החוק.

בהתאם לגרסתו של המערער, שלא נסתרה ולא הופרכה, אין לראות את הנקודה בה עצר המערער לצורך טיפול ברכב כנקודה שבה הסתיימה נסיעתו.

נכון הדבר שלפי חקירתו הנגדית של המערער בפני בית משפט קמא, הוא הבחין מספר מטרים לפני המקלט הראשון בישוב אבן מנחם, שמצנן הרכב התחמם. הרכב המשיך בנסיעה את אותם מספר מטרים, ובהגיע הרכב למקלט, ירד ממנו המערער על מנת לבדוק את מצב המים, אשר במצנן, וזאת בעוד מנוע הרכב ממשיך לפעול.

כמו כן, עולה בבירור מתוך גרסת המערער, שכוונת המערער והעובד שהיה עמו הייתה להמשיך לאחר מכן בנסיעה לצורך בדיקת שאר המקלטים, שכן בדיקתו של מקלט אורכת בין 10 ל-30 דקות.

לכן, לא ניתן לקבוע כי הנסיעה הסתיימה. פעולתו של המערער לבדיקת מצנן הרכב נוכח העובדה שהמנוע התחמם, היא פעולה הקשורה בטבורה לרכב או לאחד מרכיביו, ונועדה לאפשר המשך הנסיעה כפי שתוכננה.

אנו מפנים לדבריו של בית המשפט העליון ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (מיום 04.02.09), שם נקבע:

"13.    ...ומעל לכל, נראה כי תיקון מספר 8 נועד (גם אם לא תמיד בהצלחה מלאה) להחזיר במידת האפשר את המושג "תאונות דרכים" למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור. לאמור, פגיעות המתרחשות החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. הכנסת טיפולי הדרך לגדרי "שימוש ברכב מנועי", נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של "הנסיעה ברכב" במובנה הרחב."

14.        כאמור, נוסף על התנאי שהטיפול יתרחש בדרך קיימים לדעתי שני תנאים נוספים על מנת שהטיפול יחשב "טיפול דרך". תנאי אחד הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה (השוו: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעמ' 137). התנאי הנוסף הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעה במובנה הרחב."

גם במקרה שבפנינו מדובר בתקלה פתאומית, שהתרחשה במהלך הנסיעה, ואשר חייבה טיפול/תיקון כדי לאפשר את המשך הנסיעה. אין המדובר בטיפול ממושך ומורכב, אלא מסוג הטיפולים, שנהג מבצע כאשר הוא נתקל במהלך נסיעה במצב שבו מנוע הרכב מתחמם.

בדומה, נפסק גם בע"א (מחוזי ירושלים) 5742/04 זהבי נגד הפניקס הישראלי (מיום 13.04.05) שיש להכיר בתאונה כתאונת דרכים לפי החוק, שאירעה לנהג אוטובוס שביצע תיקון במהלך הפסקה בעבודתו, כשבדעתו היה לאחר אותה מנוחה להמשיך במסלול הנסיעה הרגיל שלו, כאשר לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי בירושלים עמדו העובדות המפורטות להלן:

"4.     יש לקבוע כי התאונה התרחשה לאחר הגעת התובע לתחנת המנוחה שבשער שכם לצורך ההפסקה המיועדת לארוחת בוקר. במהלך הפסקה זו היה אמור התובע לשהות בחדר האוכל, בעת שעובד הניקיון מנקה את האוטובוס. מישכה של ההפסקה הוא, לכל הפחות, עשרים דקות. לאחר שהתובע ביצע סריקה בטחונית שהתמשכה כדקה או שתיים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה אחרונה), הוא פנה לביצוע מלאכת כיוון המראה. לצורך זה הוציא מפתח שוודי קטן מתיק הנהג, טיפס על המוט התחתון של המעקה המשמש את הנוסעים, בסמוך לעמדת הנהג, וחיזק את הבורג הרופף שבראש המראה. בעת שפסע אחורה וירד מהמוט - איבד את שיווי המשקל ונפל לאחוריו". גרסה זו אומצה גם על-ידי המשיבה במסגרת טענותיה."

המסקנה, אליה הגיע בית המשפט בעניין זהבי, הייתה:

"9. בנסיבות העניין הנדון לפנינו, מדובר בבעל מקצוע שעבודתו היא נהיגה באוטובוס בקווי תחבורה עירוניים. יום העבודה מורכב מטורי נסיעה במסלולים קבועים, כאשר ביניהם קיימות הפסקות ובכללן כאלו שנועדו לצורך מנוחה קצרה. מצב זה אינו נחשב כ"תום נסיעה" ואין בו, בהכרח, כדי לנתק את רציפות הנסיעה שאותה מבצע הנהג, במסגרת מצבור המטלות מנת חלקו באותו היום. מנקודת מבט זו, כאשר המערער חנה חניית ביניים קצרה ניתן לומר, כי הנסיעה (הכוללת) באותו יום טרם הסתיימה והוא טרם הגיע לשלב החניה הסופית של האוטובוס. ואכן, המתנה בתחנה סופית או בסמוך לה לתחילת הנסיעה הבאה, אינה כדין חניה בחניון בתום יום עבודה. ודוק: המשך הנסיעה באותו יום לא היה רק פרי שיקול דעתו של הנהג, אלא מוכתב לו בהתאם ללוח זמנים קבוע ומוגדר מראש. זהו טיב הפעולות, שהנסיעה בהתאם למפורט מהווה רצף אחד במהלך היום, זאת כל אימת שאין המדובר בהפסקות ניכרות, אשר על-פי מבחני השכל הישר מנתקות את הקשר בין נסיעה אחת לשנייה.  לפיכך לא צריך לחול בענייננו הבדל בין מקרה שבו המערער כיוון ותיקן את המראה הפנימית בטרם ירד מן האוטובוס ובין מקרה בו הוא עשה כן לאחר שעלה אליו להתחלת הנסיעה הבאה..."

ובית המשפט בעניין זהבי הנ"ל סיכם את עמדתו כדלקמן:

"10.    עמדתנו היא אפוא, כי תיקונים המבוצעים על-ידי המשתמש בכלי הרכב במהלך יום העבודה ולמטרות תחבורה, אינם מוחרגים מתיקוני דרך כמשמעותם בחוק, אף אם בוצעו במהלך הפסקה קצרה בין נסיעה אחת לשנייה, גם אם יועדה למנוחה או לארוחה. מן הטעם האמור אנו סבורים, כי ניתן לראות בנסיבות העניין שלפנינו אירוע של תאונת דרכים.

לנוכח האמור הערעור מתקבל, ונקבע בזה שהמערער ניזוק בתאונת דרכים. בנסיבות אלו מוחזר הדיון בתיק אל בית-משפט קמא, בכדי שידון בשאלת הנזקים..."

על יסוד כל המפורט לעיל, מסקנתנו היא שגם במקרה שלפנינו התאונה בה נפגע המערער היא תאונת דרכים.,

לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא..."