המועד שבו מתבטל הביטוח לבקשת המבוטח

תאמ (ביש"א) 27239-05-13‏ ‏ ריקרדו שניידמן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

‏ בית המשפט: השלום בבית שאן

פסק הדין ניתן ביום: 2/4/2015

על ידי כב' השופטת: אינעאם דחלה-שרקאוי

עניינו של פסק הדין: האם במועד קרות הנזק לרכב היה הביטוח המקיף לרכב בתוקף או שהביטוח בוטל לבקשת המבוטח?

רקע: חברת הביטוח טענה, כי  במועד התאונה, הרכב לא היה מבוטח אצלה בפוליסה בת תוקף, וזאת מאחר והפוליסה בוטלה לבקשת המבוטח מיום 17/4/2013 עובר למועד קרות התאונה.   המבוטח טען כי כניסת ביטול הפוליסה לתוקף אמור להתחיל מתאריך 8/5/2013, דהיינו לאחר חלוף 21 יום מיום בקשת התובע לביטול הפוליסה, וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 6(א) לפרק 7 בתנאים הכללים של הפוליסה. 

בית המשפט קיבל את התביעה

מתוך פסק הדין:

" לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, לרבות הסיכומים מטעמם, ובזיקה להסכמה הדיונית בדבר גדר המחלוקת ביניהם, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, ולהלן נימוקיי:

ממקרא כתבי טענות הצדדים, אין חולק כי התובע ביקש בתאריך 17.04.13 ביטול הפוליסה, בשל רצונו למכירת הרכב (נספחים ג' לסיכומי התובע והתבעת), וכי נספח לביטול הפוליסה הונפק לתובע ,החל מיום 17.04.13 (נספח ד' לסיכומי התובע והנתבעת).

השאלה הצריכה מענה בענייננו, מהו המועד בו נכנס ביטול הפוליסה לתוקף, והאם יש בנספח של הפוליסה הנ"ל, כדי להעיד כי הביטוח בוטל ביום 17.04.13?

ביטול הפוליסה ע"י המבוטח

סעיף 10 לחוק קובע כדלקמן:

"10.     (א)       הודיע המבטח על ביטול החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול למבוטח.

--- סוף עמוד  4 ---

            (ב)       הודיע המבוטח על ביטול החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור שלושה ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול למבטח."

לשון סעיף 26 (א)לתקנות קובעת כהאי לישנא:

"26.     ביטול הביטוח

(א)       המבוטח רשאי לבטל את הביטוח בכל עת לפני תום תקופת הביטוח, לפי שיקול דעתו; הביטוח יתבטל במועד שבו נמסרה על כך הודעה למבטח; במקרה כזה יחזיר המבטח למבוטח בהקדם, ולא יאוחר מ-14 ימים מהמועד שבו נכנס הביטול לתוקף, את דמי הביטוח ששולמו בעד התקופה שלאחר מועד כניסת הביטול לתוקף, בהפחתת סכומים אלה:.."

החוק הנ"ל הינו חוק סוציאלי צרכני מגן. הוא מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את היחסים המשפטיים בין המבוטח לבין המבטח, בביטוח מסחר, ובין שניים אלה לבין סוכן הביטוח. תכליתו העיקרית, היא להגן על האינטרסים של המבוטח, מפני כוחו העדיף של המבטח. עמד על כך פרופ' ידין:

"חוק חוזה הביטוח נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת 'האיש הקטן', מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה זו, כמו חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 ורבים אחרים. מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה ביטוח".  (א. ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, עמ' 18; מתוך ג. טדסקי (עורך), פירוש לחוק החוזים, הפקולטה למשפטים, ירושלים, (להלן: "ידין"); וראו- י' אליאס – דיני ביטוח, כרך א', תשס"ט – 2009, עמ' 59 (להלן: "אליאס"); ד. שטרן "על מעמדו המשפטי של סוכן הביטוח: יחסי סוכן ומבטח" מחקר משפט י' (תשנ"ג), 93, 97).

בע"א 391/89 וייסר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1), 837, 855 (1993), נפסק, כי:

"חוק חוזה הביטוח ואותן הוראות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א – 1981, העוסקות במישור המשפט הפרטי שביחסי מבטח-מבוטח, המבטאים את מדיניותו של המחוקק, הם חוקי צרכנות מובהקים שנקודת המוצא שלהם היא של אי-שוויון בין הצדדים ומגמתם הברורה היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון ביניהם".

ולכן יש לפרש את הוראות החוק לרבות סעיף 10 שלו בהתאם למדיניות אליה התכוון המחוקק. סעיף 10 לחוק קובע אם כן, כי החוזה ניתן לביטול על פי תנאי הפוליסה או על פי החוק, ואז יכנס הביטול לתוקפו כעבור 3 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני. מכאן, ובענייננו, הרי יישום הוראות סעיף זה של החוק, מובילה למסקנה כי כניסתו לתוקף של ביטול הביטוח לפי החוק או לפי תנאי החוזה, הינה בתאריך 21.04.13, שלושה ימים מהודעת הביטול.

לא זו אף זו, הוראת סעיף 10 הנ"ל איננה מן ההוראות שהחוק אוסר התנאה עליהן, כפי שניתן ללמוד מהוראות סעיף 39 לחוק. התנאה על הוראות סעיף זה ניתן למצוא בהוראות סעיף 6 (א) בפרק 7 הפוליסה, אותה ניסחה הנתבעת (נספח ב' לסיכומי התובע), ואשר היו בתוקף ביום התאונה, שלשונן: 

"(א) המבוטח רשאי לבטל את הביטוח בכל עת שהיא לפני תום תקופת הביטוח, לפי שיקול דעתו, ובלבד שהודעה על-כך תישלח למבטח בדואר רשום 21 ימים לפחות לפני התאריך שבו יתבטל הביטוח. במקרה כזה ישאיר המבטח לעצמו דמי-ביטוח מחושבים לפי 10% מדמי הביטוח השנתיים, בעד כל חודש או חלק ממנו שבו היה הביטוח בתוקף ובנוסף לזה תוספת כוללת של 10% מדמי הביטוח השנתיים והיתרה תוחזר למבוטח".

אם כן בפוליסה קיימת התנאה מפורשת, בפרק 7 שלה, וברגע שהחליטה הנתבעת לא להסתמך על תקנות הביטוח בלבד, אלא כללה בפוליסה את אותה הוראה כי המועד הקובע לביטול הפוליסה הינו לאחר 21 ימים מועד המשלוח, של ההודעה על הביטוח, הרי שיש שהוראות הפוליסה הן המחייבות.

אם נלך כשיטת הנתבעת לפיה הביטול נכנס לתוקף באופן מיידי, כהוראות תקנה 26 לתקנות, אליהם מפנה האחרונה, אזי לכאורה, לא תהא כל משמעות לאותה הוראה בפוליסה הספציפית דנן, בדבר ההתניה שבסעיף 6(א) שבפרק 7 לפוליסה.

בנסיבות אלו, סבורני, כי יש ליתן משמעות להוראות הפוליסה, וכי אין מקום לקבל שיטת הנתבעת, אשר משמעותה כי לא תהא כל משמעות להוראה האמורה בפוליסה.

בעניינינו, לא נשלחה הודעה על ביטול הפוליסה בדואר רשום, אך היא נמסרה לנתבעת (נספח ד' לסיכומי הנתבעת) ומסירה כזו כמוה כהודעה שנמסרה בדואר רשום ונתקבלה על ידי הנתבעת.

במקרה דנן, אמנם צוין בנספח ד' הנ"ל כי הפוליסה בטלה ומבוטלת מתאריך 17.04.13, אלא שיחד עם זאת, יש לראות כי, ביטול הפוליסה התרחש לאחר 3 ימים ממועד מתן ההודעה, דהיינו ביום 21.04.13.

אשר על כן, מניין הימים הקובע הוא מרגע מתן ההודעה ואילך. מכאן, שמועד ביטול הפוליסה יתבצע לאחר 3 ימים מיום ההודעה הנ"ל, דהיינו ביום 21.04.13, ולכן, הפוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת לתובע הייתה שרירה וקיימת ביום התאונה, 18.04.13, ועל הנתבעת החובה בתשלום הפיצויים לתובע."