תק (ת"א) 14113-09-14 עוזי אברון נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
בית המשפט: לתביעות קטנות בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 8/4/2015
על ידי כב' השופטת: אפרת בוסני
עניינו של פסק הדין: האם המבוטח זכאי על פי הפוליסה לפיצוי בגין 4 חודשי שכירות או חודש אחד בלבד בשל דמי שכירות של דיור חלופי, בעקבות נזקי הצפה בדירתו?
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד וקבע כי המבוטח זכאי לפיצוי בשל דמי שכירות למשך תקופה של חודש וחצי.
מתוך פסק הדין:
" נקודת המוצא בתביעות תגמולי ביטוח היא פוליסת הביטוח, המהווה את החוזה בין הצדדים. (סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981). הצדדים לא צרפו עותק מלא של הפוליסה, ובמצורף לתגובת התובע מיום 2.3.15 צורף דף אחד מהפוליסה, לעניין היקף הכיסוי בגין אובדן דמי שכירות. הנתבעת בתגובתה לא כפרה במסמך זה, וטענה על יסודו כי הכיסוי הביטוחי מוגבל למשך זמן העבודות בלבד. לפיכך בחינת שאלת הכיסוי הביטוחי והיקפו תעשה על פי מסמך זה.
על פי סעיף 3 לדף הפוליסה שהוצג בפני, בפרק "אובדן שכר דירה" נקבע:
"א. אובדן שכר דירה של הדירה המבוטחת או הוצאות בשל שכר דירה לצורך מגורים למבוטח ולבני משפחתו, כל עוד מבוצעות בדירה פעולות לתיקונה, שיפוצה ובנייתה מחדש, ובתנאי שבתקופה זו אין הדירה מתאימה למגורים.
ב. תגמולי הביטוח לפי סעיף א' לעיל יחושבו על פי שכר דירה מקובל עבור דירה דומה לדירה המבוטחת בפוליסה זו לתקופה מרבית של ששה חודשים החל ביום קרות מקרה הביטוח או בסכום מירבי שלא יעלה על 10% מסכום ביטוח מבנה הדירה, לפי הנמוך מבניהם, וזאת אף אם סך תגמולי הביטוח הכולל עולה על סכום ביטוח הדירה. תשלום לפי סעיף זה מותנה בהוכחה, ששכר הדירה לשקום המגורים החלופי אכן נמצא בפועל ומאפשר לקומם את הדירה המבוטחת ובכפוף להסכמת המבטחת".
מכאן ועל פי לשון הפוליסה, אין לקבל את טענת שמאי הנתבעת כי הפוליסה מוגבלת לתקרת חודש אחד של שכירות. התובע דורש תשלום בגין ארבעה חודשי שכירות. סכום ביטוח המבנה על פי חוות דעת שמאי הנתבעת הנו 900,000 ₪, כך שבין אם על פי תקופת השכירות המרבית בפוליסה ובין אם על פי מגבלת 10% מהתקרה המרבית של סכום ביטוח המבנה על פי הפוליסה, תביעת התובע באה בגדר הפוליסה.
ממקרא סעיף 3(א) לפרק "אובדן שכר דירה" לפוליסה עולה, הכיסוי הביטוח בגין הפסד דמי שכירות מותנה בשלושה תנאים מצטברים: (1) "אובדן שכר דירה של הדירה המבוטחת או הוצאות בשל שכר דירה לצורך מגורים למבוטח ולבני משפחתו" וכן (2) "כל עוד מבוצעות בדירה פעולות לתיקונה, שיפוצה ובנייתה מחדש" וכן (3) "ובתנאי שבתקופה זו אין הדירה מתאימה למגורים". בחינת תנאים לגבי התביעה שבפניי מעלה כי תנאים מצטברים אלה לא מתקיימים לגבי התובע.
ראשית, אני מוצאת לקבל את טענת הנתבעת כי הפיצוי מוגבל לתקופת ביצוע עבודות השיקום, ואינו חל על פרק הזמן שבו מתנהלים מגעים עם חברת הביטוח לאישור אותן עבודות. לשון הפוליסה, עליה מסתמך התובע בעצמו, קובעת באופן ברור ומפורש כי הרחבת הכסוי לאובדן שכר דירה "כל עוד מבוצעות בדירה פעולות לתיקונה, שיפוצה ובנייתה מחדש". בחירת המילים "מבוצעות" לפני המילים "פעולות לתיקונה, שיפוצה ובנייתה מחדש" תומך במסקנתי זו, ומלמד כי תנאי הכרחי, על פי הפוליסה הוא ביצוע עבודות בפועל, בתקופה אליה מתייחסת תביעת דמי השכירות.
פרשנות התובע לפיה יש לכלול את תקופת המגעים עם חברת הביטוח עד לביצוע העבודות, אינה עונה בקנה אחד עם לשון הפוליסה המהווה את החוזה בין הצדדים, ויש בה להטיל על חברת הביטוח סיכון לא מוצדק מקום בו חברת הביטוח פועלת באופן סביר. שהרי, אם כטענת התובע יש לכלול את "תקופת ההמתנה" עד לאישור המבטחת את עבודות התיקון ועלותן, מה הדין מקום בו לא מושגת הסכמה שכזו, האם תמצי לומר כי על חברת הביטוח לשאת בעלויות נוספות של דמי שכירות מעבר לתקופת העבודות, כך שבכל מקרה תקופת השכירות המינימלית לפיצוי תהא ששה חודשים? דומה כי מסקנה כזו לא יכולה להתקיים, בהיותה מהווה תמריץ למבוטחים להאריך במגעיהם מול המבטחת ולהטיל בדרך זאת על חברות הביטוח סיכון נוסף שלא לצורך, הגם שזו פועלת באופן ראוי.
במקרה זה אני מוצאת כי חברת הביטוח פעלה באופן סביר ומהיר לקידום תביעת הנזק של התובע. כבר ביום 16.12.13 הגיע שמאי חברת הביטוח לבדיקת הדירה המבוטחת ונזקיה, מומחה נוסף לאיתור נזילות הגיע ביום 25.12.13, והתובע התבקש להגיש הצעות מחיר לתיקון. על פי התכתובות שצורפו לכתב התביעה, התובע הגיש את הצעות המחיר ביום 22.12.13 וביום 30.12.13 ועל חוות דעת מסכמת של שמאי הנתבעת תאריך קבלת מסמך אחרון היה 11.2.14. על פי מכתב הנתבעת מיום 27.3.14, התובע הגיש קבלות ביום 6.1.14. דו"ח השמאי הוצא ביום 12.2.14 והפיצוי בגין חודש שכירות אושר לתובע חודש לאחר מכן. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הנתבעת השתהתה בתגובתה, וגם מטעם זה אין מקום לגלגל לפתחה חבות בגין תקופת המתנה מתבקשת זו, בהתחשב בהיקף הנזק ובאופן טיפול הנתבעת בעניין.
יתר על כן, בידי התובע היה "לקצר" את התקופה אותה הוא מכנה כ"תקופת המתנה" ולהתחיל בביצוע עבודות השיקום של הדירה המבוטחת שניזוקה, קודם למועד בו החל בביצוען. התובע טוען כי לא המתין לאישורה של חברת הביטוח, והחל בעבודות השיפוץ באמצע חודש ינואר 2014, עוד בטרם קיבל את אישורה הסופי של הנתבעת, אישור, שלדבריו, התקבל באמצע חודש פברואר. (ראה תגובת התובע מיום 2.3.15).
התובע, שעל פי דבריו, לא המתין לאישור חברת הביטוח, יכול היה להתחיל בביצוע העבודות השיקום עוד קודם למועד ביצוען בפועל ולקצר בדר זו את "תקופת ההמתנה" עד לתחילת ביצוע העבודות ולהקטין את נזקיו. התובע לא עשה כן, והוא אינו יכול להיבנות מכך. על כל תובע מוטל למנוע או להקטין את נזקו, וכך גם נקבע במפורש ביחס שבין מבוטח למבטחו בסעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 התובע לא בחובה זו.
תנאי שני לתשלום פיצוי בגין אובדן שכר דירה, על פי לשון סעיף 3(א) לפוליסה, מחייב שבתקופת ביצוע עבודות השיקום "אין הדירה מתאימה למגורים". בהקשר זה התגלעה מחלוקת בין הצדדים. התובע טען כי ממועד אירוע ההצפה ועד להשלמת עבודות השיקום, הדירה לא הייתה ראויה למגורים. מנגד טענה הנתבעת, בהסתמך על חוות דעת השמאי מטעמה כי ניתן היה להתגורר בדירה. שמאי הנתבעת אף העיד בפני כי הרטיבות התגלתה בשני מוקדים, כי לא אושר לתובע לבצע החלפת ריצוף וכי הנזק ועבודות השיקום לא הצריכו לעזוב את הדירה. לבד מעדותו, התובע לא תמך את טענתו לעניין מצב הדירה בראיות. התובע לא הציג חוות דעת נגדית לחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת לגבי מצב הדירה, ואף לא תמונות של הדירה או עדויות של בעלי המקצוע שהעסיק לשיקומה. עם זאת ולמרות מחדליו של התובע, לאחר שבחנתי את חוות דעת שמאי הנתבעת ואת הצעת המחיר לעבודות השיקום שאושר על ידי השמאי, אינני מוצאת לקבל את הטענה כי מדובר בשני מוקדי רטיבות ושניתן היה להתגורר בדירה בתקופת ביצוע עבודות השיקום.
על פי חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת בעקבות אירוע ההצפה נמצא נזק לקירות גרם מדרגות, נזק למערכות החשמל, נזקי רטיבות לרצפת הדירה בחלקיה השונים ונזק למעלית הבניין (הדירה בקומה חמישית ושישית). כן נמצא כי בחלקים רבים משטח הדירה אחוזי הלחות גבוהים מהמותר. תיאור זה של היקף הנזק, יחד עם פרוט עבודות השיקום שאושרו בדו"ח שמאי הנתבעת והיקפן, יש בו ללמד על העדר יכולת מגורים ראויה בדירה בתקופת ביצוע העבודות, ואף קודם לביצוען. בכללן זה עקב הצורך בביצוע עבודות ייבוש הרצפה בכל הדירה, שעל פי הצעת המחיר של "הצד המעשי" שאושרה ע"י שמאי הנתבעת מחייבות כ-20 ימי עבודה, וכן הצורך בהחלפת מערכת החשמל שניזוקה. עם זאת כאמור בקביעתי לעיל, התקופה הקובעת, על פי תנאי הפוליסה, היא תקופת ביצוע העבודות.
התובע טען כי העבודות השיקום החלו באמצע חודש ינואר 2014 ונמשכו 45 יום עד לסוף חודש פברואר 2014. שמאי הנתבעת אישר כחודש ימים. במחלוקת זו, ועל פי החומר שלפני, בהתחשב בכך שמשך עבודות ייבוש הריצוף הוא כ- 20 ימי עבודה וכן בעבודות הנוספות שנדרשו לשיקום הדירה על פי חוות דעת השמאי, אני מוצאת לקבל את טענת התובע ולקבוע כי העבודות נמשכו כחודש וחצי.
תנאי שלישי לתשלום תגמולי ביטוח אובדן שכר דירה, על פי הפוליסה, מחייב "אובדן שכר דירה של הדירה המבוטחת או הוצאות בשל שכר דירה לצורך מגורים למבוטח ולבני משפחתו". אין מחלוקת כי עובר לאירוע ההצפה הדירה המבוטחת הייתה ריקה, וכי דיירי המשנה, השוכרים, עזבו את הדירה קודם להתרחשות ההצפה. לפיכך יש לבחון האם שכר הדירה אותו תובע התובע נדרש בא בגדר "הוצאות בשל שכר דירה לצורך מגורים למבוטח ולבני משפחתו" כדרישות הפוליסה
התובע טען בהודעה שהגיש ביום 2.3.15 כי הדירה שניזוקה הושכרה עד לסוף חודש, והציג אישורי הפקדה של דמי השכירות בגין הדירה שניזוקה עד אותו מועד. לפיכך, טוען התובע כי אין רלבנטיות אם שהה בחו"ל בתקופת העבודות או בתקופת ההמתנה לאישור העבודות על ידי הנתבעת, והוא זכאי היה לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות. אינני מקבלת את הטענה. טענה זו של התובע הועלתה לראשונה בהודעת התובע לאחר מועד הדיון. בכתב התביעה וכן בעדותו בפניי טען התובע לחיוב הנתבעת בתשלום בגין הוצאות דמי שכירות של דיור חלופי למגורים עבורו ועבור משפחתו. התובע לא הציג תשתית ראייתית לביסוס טענה להפסד שכר דירה של הדירה המבוטחת, לכך שהשכיר או התעתד להשכיר את הדירה המבוטחת בתקופת עבודות השיקום, ובעדותו אף אישר כי הוא התעתד לגור בדירה, ולדבריו: "אני חזרתי לארץ על מנת לגור בדירה עם אשתי, ובתי, כשבוע לאחר ההצפה" (עמ' 1 שו' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 15.2.15).
התובע, שעל פי "תעודות ברור פרטי נוסע" של משרד הפני שהציג במצורף להודעתו לאחר הדיון אינו תושב ישראל, טוען כי התעתד לשוב לישראל ולגור בדירה המבוטחת עם אשתו ובתו, כי חזר לארץ כשבוע לאחר ההצפה על מנת לגור בדירה עם משפחתו וכי בעקבות האירוע נאלץ לשכור דירה חלופית לתקופה של ארבע חודשים. התובע הציג את חוזה השכירות של הדירה החלופית וכן אישור המשכיר בדבר שכירות הדירה החלופית לתקופה שמיום 16.12.13 ועד 15.4.14. אלא שרישומי הכניסות והיציאות של התובע ואשתו, על פי דוח תנועות לנוסע של משרד הפנים שצורף להודעת התובע מיום 2.3.15, אינם עולים בקנה אחד עם טענות אלה של התובע.
על פי רישומי משרד הפנים, התובע נכנס לישראל ביום 13.12.13 ויצא ביום 29.12.13 והוא שב לישראל רק ביום 7.4.14, הרבה לאחר מועד סיום העבודות. אשתו של התובע, ענת אברון, נכנסה לישראל ביום 18.12.13, יצאה ביום 1.1.14 וחזרה לישראל ביום 25.2.14. לדברי התובע העבודות החלו במחצית חודש ינואר 2014 ונמשכו עד לסוף חודש פברואר 2014. משקבעתי כי זו התקופה הקובעת לתשלום תגמולי הביטוח, רישומי משרד הפנים מלמדים כי התובע לא היה כלל בישראל בתקופת ביצוע העבודות, וכי אשתו הייתה רק מס' ימים בחודש פברואר 2014. בכך די להביא לדחיית התביעה.
אמנם בתו של התובע, עדי, על פי רישומי משרד הפנים שהתה בישראל מיום 20.8.13 ועד ליום 13.10.14, אולם אין בכך לקיים את תנאי הפוליסה המחייבים מגורים למבוטח ולבני משפחתו, ולא רק של בני משפחתו ללא המבוטח- התובע או אשתו. כך שבהעדר התובע או אשתו, שהייתה של בתם בישראל אינה מזכה אותם לתבוע דמי שכירות עבור הבת בלעדיהם.
התובע גם לא טרח להעיד את בתו ואת אשתו, לתמוך טענותיו ומחדלו זה פועל נגדו.
אף שהתובע לא עמד בתנאי הפוליסה, ניאותה הנתבעת לשלם לתובע עבור חודש שכירות, בהסתמך על קביעת השמאי מטעם הנתבעת במכתבו מיום 20.6.14 כי משך עבודות השיקום בדירה הינו כחודש, ועל בסיס שכר הדירה בדירה החלופית בסך 6,350 ₪. הנתבעת טוענת כי פיצוי זה שולם לתובע, לפנים משורת הדין, הגם שלא היה זכאי לו. אולם, משהנתבעת כבר נאותה לשלם לתובע פיצוי בגין דמי שכירות על בסיס תקופת העבודות, ומשקבעתי כי העבודות נמשכו חודש וחצי, על הנתבעת היה לשלם לתובע פיצוי בגובה חודש וחצי של דמי שכירות.
באשר לגובה דמי השכירות, התובע טוען כי עלות שהייתו במלון או בדיור סמוך לדירה שניזוקה היה גבוה בהרבה מתקופת השכירות מינימלית שמצא בת 4 חודשים בדירה החלופית. אני מוצאת לקבל טענה זו, וכי התובע פעל בהקשר זה להקטנת נזקיו.
על פי הפוליסה "תגמולי הביטוח ...יחושבו על פי שכר דירה מקובל עבור דירה דומה לדירה המבוטחת". בכתב התביעה וכן בתכתובות שקדמו לתביעה, דרש התובע פיצוי על בסיס הוצאות דמי השכירות החודשיים בדירה החלופית
...
בעניין גובה דמי השכירות, הפוליסה אינה מחייבת לשכור דירה דומה לדירה המבוטחת בפוליסה. אולם התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות עבור הדירה המבוטחת, משדירה זו הייתה ריקה עובר לאירוע, לא הוכח כי התובע התעתד להשכירה והתובע אף אישר כי התכוון לגור בה.
משהתובע בחר, לטענתו, לשכור דירה בה דמי השכירות נמוכים מדמי השכירות בדירה שניזוקה, וכאשר התובע דורש, הלכה למעשה, תשלום "הוצאות בשל שכר דירה לצורך מגורים למבוטח ולבני משפחתו" - חישוב הפיצוי בגין דמי השכירות, ככל שהתובע זכאי לתשלומו, יעשה על בסיס דמי השכירות בגין הדירה החלופית, ולא על פי דמי השכירות ששולמו בדירה שניזוקה קודם לאירוע ההצפה. כך גם עולה מסעיף 3(ב) סיפא לפוליסה לפיו: "תשלום לפי סעיף זה מותנה בהוכחה, ששכר הדירה לשקום המגורים החלופי אכן נמצא בפועל ומאפשר לקומם את הדירה המבוטחת ובכפוף להסכמת המבטחת".
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי התובע זכאי היה לתשלום עבור 1.5 חודשי שכירות על פי דמי השכירות של הדירה החלופית..."
