פסיקה: המחוזי בירושלים: קריסת אולמי ורסאי היא אירוע התפוצצות

תא (י-ם) 6199/04 ‏טופ גן ורסאי ירושלים בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: המחוזי ירושלים

ההחלטה ניתנה ביום: 10/5/2015

על ידי כב' השופט: משה סובל

עניינה של ההחלטה: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת המחוזי לפיה עיריית לוד וחברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות חוקית אינן נושאות באחריות לפציעת התובע?

בישיבת קדם משפט הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים לגבי עובדות שלא יהיה צורך להוכיחן בראיות:

"א. מוסכם כי התמוטטות המבנה נבעה מפגם או פגמים שהיו טבועים בו קודם לכן, ובצירוף עומס המשקל שנגרם בעת ריקוד של כ-300 עד 400 אנשים ברחבת הריקודים.

ב. לנוכח הסכמה זו, מוותרים שני הצדדים על הבאת ראיות בשאלת סיבות ההתמוטטות. יחד עם זאת, הנתבעת תהיה רשאית להגיש כראיה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות את פסק הדין הפלילי שניתן נגד התובעים 3, 5 ו-6, בתנאי ולאחר שפסק דין זה ייעשה חלוט."

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי במקרה הנדון מדובר באירוע של התפוצצות וזאת למרות העובדה שבית המשפט העליון הכריע לגבי תובע אחר בקשר לאותו מקרה שהיה מבוטח לפי פוליסה במתכונת דומה, כי מדובר באירוע שאינו מבוטח, ראו ע"א  453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נגד אריה חברה לביטוח ואח', שנקרא ע"י השופט סובול "פסק דין מקביל".

מתוך ההחלטה:

" השימוש של הפסיקה במילה "התפוצצות" לתיאור תהליכים מעין אלה שלעיל, כלומר "התפוצצות" שאינה של חומר נפץ או לחץ אוויר, נעשה גם במסגרת פסק הדין הפלילי שעסק באסון ורסאי. בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בעניינם של מהנדסי הבנין (ת"פ 3120/02) נדחתה טענתו של אחד הנאשמים שהצביע על תמונה בה נראתה חלודה מתחת לרשתות הזיון של רצפת האולם. על טענה זו אמר בית המשפט כי "הניסיון ללמוד מהתמונה הנ"ל על נשירה של חלקי הבטון, המעידה על התפוצצותו מתחת לרשתות הזיון עקב החלדה, הוא ספקולטיבי מעיקרו" (פסקה 626).  

מן המקובץ עולה כי לא זו בלבד שאין מניעה להסתמך על הגדרת "התפוצצות" במילון אבן-שושן בה מצדדים התובעים, רוצה לומר: התפרדות והתרסקות לרסיסים, אלא שאין להיתלות בסיפא של ההגדרה, לפיה על ההתפרדות וההתרסקות להיות "בקול נפץ", כדי לחייב התלקחות של חומר נפץ או התפרצות של לחץ פנימי במהלך האירוע. "קול נפץ" אינו שווה ערך ל"קול פצצה". ההגדרה הניתנת במילון אבן-שושן ל"נפץ" היא "התרסקות, התפוצצות". אבן-שושן מוסיף ומדגים את הגדרתו באמצעות פסוק מספר ישעיהו (ל, ל): "נפץ וזרם ואבן ברד" (ראו בדומה מילון ספיר (1998)). בפסוק זה, משמעות המילה "נפץ" אינה התלקחות חומר נפץ אלא התרסקות החומר לחלקים רבים (ראו שם, פירוש רש"י: "'נפץ' – לשון שיבור יתר"; אבן עזרא: "'נפץ' – מגזרת 'תנפצם'"; מצודת ציון: "'נפץ' – ענין רציצה עם הפיזור"). מכאן, ש"התפוצצות" היא התפרדות והתרסקות לחלקים רבים תוך כדי יצירת רעש (ראו גם א' אבניאון, מילה במילה (2000); לפי מילון אריאל המקיף (2007) הדגש ב"נפץ" הוא בעוצמה החזקה של ההתפוצצות ושל הרעש הנובע ממנה). הבנה זאת אפשרית לפי מילון אבן-שושן ומילונים נוספים; וכאמור – עולה בקנה אחד עם שורת מקורות מרבדיה השונים של השפה העברית.

זאת ועוד. אין לייחס משמעות דווקנית יתר על המידה למילה "רסיסים" הנכללת בהגדרתו של אבן-שושן.

...

ההצדקה לאימוץ פרשנות מרחיבה זו מתחזקת על רקע התנהלותה של הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח מטעמה דוד פריג', בהבהרת היקף הסיכונים המכוסים לתובעים בעת רכישת הפוליסה וחידושה. מעדותו של פריג' עולה כי במהלך כל השנים בהן מכר לתובעים את הפוליסה ואת חידוש הפוליסה, הוא לא הסביר להם אף לא פעם אחת בצורה מפורטת מהם הסיכונים המכוסים, לא פתח עמם את הז'קט ולא עבר בנוכחותם על רשימת הסיכונים המופיעה בז'קט, אלא הסתפק בכך שסקר בפני מי מהתובעים את שמות פרקי הפוליסה, והסביר להם בקווים כלליים מהו היקף הכיסוי הביטוחי הניתן בכל פרק:..."

...

מדבריה של השופטת ברק-ארז בפסק הדין המקביל עולה כי התנהלות זאת אינה מתיישבת עם חובת הגילוי היזום המוטלת על הנתבעת, אף שהפוליסה שנמכרה על ידה הנה מפני סיכונים מוגדרים ולא מפני "כל הסיכונים". וכך אמרה שם השופטת ברק-ארז (פסקאות 7-5):

"לדידי, ככל שהכיסוי המוענק רחב יותר, ומכסה אף סיכונים נדירים למדי, כך עשויה להיווצר אצל המבוטח תחושה (מוטעית) כי למעשה הוא מכוסה באופן 'מלא', מפני כל סיכון רלבנטי... ראוי כי מבטחים יבהירו באופן אקטיבי, ברור וחד משמעי למבוטחים שפוליסות ביטוח המכסות קשת רחבה במיוחד של סיכונים אינן פוליסות מסוג 'כל הסיכונים'. הבהרה כזו, שצריכה להיעשות כבר בשלב המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח (ראו: שוורץ ושלינגר, בעמוד 255), תאפשר לוודא כי המבוטח אכן מודע לכך שישנם סיכונים שהוא אינו מכוסה מפניהם. מתן ההבהרה מראש יכול לאפשר למבוטח לקבל החלטה מושכלת בנוגע להתקשרות בחוזה הביטוח, וממילא גם ימעיט בהתדיינויות משפטיות לאחר מעשה... מן ההתדיינות שהתקיימה בפנינו עולה כי לטענתה של המבטחת הפוליסה שאותה הציעה לא כיסתה נזקים הנובעים מכשלים הנדסיים או ליקויי בנייה, בכוונת מכוון, וכי כך נוהגות גם מבטחות אחרות. זאת, למרות שמדובר בסיכונים נפוצים יחסית, אשר מבוטחים רבים עשויים לצפות כי ביטוח הנכס שרכשו מכסה אותם. בית משפט זה פסק כבר כי חובת הגילוי האקטיבי המוטלת על המבטח מחייבת אותו להצביע בפני המבוטח לא רק על הסייגים לכיסוי הביטוחי, אלא גם על הנסיבות שבהן הביטוח כלל לא חל (ראו: ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 745, 763 (1999); שוורץ ושלינגר, בעמ' 256-254; ירון אליאס דיני ביטוח 671 (2009)). קביעה זו נכונה במיוחד לנוכח העובדה שההבחנה בין סייגים לביטוח לבין קטגוריות מקרים בהם הביטוח כלל לא חל אינה תמיד ברורה. אכן, לא ניתן לצפות שהמבטח יציג בפני המבוטח את כל קשת המקרים שאינם מכוסים על ידי הביטוח, שהרי אלה יכולים להיות רבים. עם זאת, יש מקום לכך שמבטחים יבהירו למבוטחים ב'רחל בתך הקטנה' כי סיכונים נפוצים ולא שוליים, אשר המבטחים מודעים לקיומם ומחליטים שלא לכסותם, אכן אינם מכוסים על ידי הפוליסה המוצעת על ידם. נזקים הנובעים מליקויי בנייה בהחלט נמנים עם קטגוריית סיכונים זאת".

... 

...וכפי שציינה השופטת ברק-ארז בפרשה אחרת:

"על גופים אלו מוטלת חובת גילוי אקטיבית בעת עריכת העסקה, שמתחייבת מפערי הכוחות המובנים שבין הצדדים, ובגדרה הם מחויבים להפנות את תשומת ליבו של הצרכן לכל הפרטים המהותיים בעסקה באופן יזום (ראו: דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח 209 (2005)). ככלל, ראוי כי גופים פיננסים גדולים יקפידו הקפדה יתרה על גילוי מלא ואקטיבי של פרטים מהותיים בעסקאות שהם עורכים עם לקוחותיהם גם בשים לב לכך שהם 'מונעי הנזק' הטובים יותר במקרים מסוג זה. ככל שמדובר בעסקה חשובה יותר לצרכן... כך גדלה החשיבות שיש לייחס לחובת הגילוי" (רע"א 7664/13 סטניצקי נ' בנק לאומי למשכנתאות (16.1.14) בפסקה 24).

הימנעות הנתבעת ממילוי חובת גילוי אקטיבי זאת עשויה הייתה ליצור אצל כל אחד מהתובעים "תחושה (מוטעית) כי למעשה הוא מכוסה באופן 'מלא', מפני כל סיכון רלבנטי" (פסק הדין המקביל, שם), ולמצער, מפני הסיכונים הנפוצים של כשל הנדסי וליקויי בניה. תרומתה הממשית של הנתבעת ליצירת תחושה מוטעית זו – שקיומה נטען על ידי התובעים כבר בכתב התביעה (סעיף 3 סיפא) ובעדותו של תובע 6 (עמ' 17-15 לפרוטוקול) – עשויה לעלות כדי הפרה של חובת תום הלב ולהעניק למבוטח את הכיסוי עבור הסיכון לגביו נמנע ממנו הגילוי היזום מאת הנתבעת (השופטת ברק-ארז, שם, פסקאות 4-3; ע"א 420/83 אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627, 650).

אמנם במקרה הנוכחי איננו נזקקים להרחיק לכת עד כדי תוצאה כזאת, אולם לכל הפחות יש בהתנהלות המתוארת של הנתבעת כדי להצדיק מתן פירוש גמיש ומרחיב לסיכון "התפוצצות" – המכוסה בפוליסה – ובמיוחד לאחר שסיכון זה הוגדר בפוליסה בצורה עמומה, כמבואר לעיל. במצב כזה, נועדה הגמישות הפרשנית להגשים את ציפייתו הסבירה של המבוטח, ציפייה אשר קמה בעקבות הפרת חובת הגילוי האקטיבי בה מחויב המבטח.

...  

"מקום שלשון החוזה בגיזרה השנויה במחלוקת הינה רב-משמעית, כשאחת מהמשמעויות הנסבלות מבחינה מילולית היא זו אשר לה טוען המבוטח, יוביל יישומו של עקרון כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח לפירוש החוזה בהתאם לנטען על ידיו. אלא שבכך אין עמנו כל חדש, שהרי יכולים אנו להגיע לתוצאה זו – וכך אנו נוהגים – גם מכוחו של הכלל (שאיננו בחוק החרות) בדבר פרשנות מסמך נגד הצד שניסח אותו כאשר מתגלה בו דו-משמעות".

ראו עוד ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, פ"ד סג (3) 248, בפסקה 14.

מהטעמים שפורטו לעיל, פרשנות המילה "התפוצצות" לה טוענים התובעים, הנה נסבלת מבחינה מילולית, הגם שאינה פרשנות מתחייבת ומתבקשת מאליה. בכך די להביא להעדפתה לשם הגשמת ציפייתם הסבירה של התובעים, כפי שמסביר א' ברק בספרו פרשנות במשפט – פרשנות החוזה (2001) 649-648:

"החזקה בדבר תכלית המגשימה את ציפיותיו הסבירות של הצד הנשלט חלה באותם חוזים מיוחדים שבהם צד אחד לחוזה מכתיב את נוסח החוזה. הדוגמאות הטיפוסיות לכך הם חוזים אחידים או פוליסות ביטוח... הציפיות הסבירות של הצד הנשלט יסייעו בהליך הפרשני, רק אם יש להן עיגון בלשון החוזה... תנאי המפתח הינו שלשון החוזה – ולו במובנה הבלתי רגיל ויוצא הדופן – ניתנת להבנה על-פי החזקה. בתנאים אלה תקום החזקה".

לקראת סיום, ראיתי להוסיף דברים בנקודה בה נגעתי לעיל (בפסקה 33): פוליסת הביטוח שנדונה בפסק הדין המקביל העניקה, כמו הפוליסה שבידי התובעים, כיסוי ביטוחי לסיכון של התפוצצות. בכל זאת, תביעת המבוטחת נדחתה שם. לכאורה ניתן לתמוה, הכיצד זה שההחלטה הנוכחית נסמכת על פסק הדין המקביל אך התוצאה בשתי התביעות הפוכה? חמש תשובות לקושיה זאת:

ראשית, בפסק הדין המקביל ציין בית המשפט העליון (בפסקה 34) כי "במקרה דנן, אין חולק כי התמוטטות הבניין לא התרחשה עקב התממשות של אחד מהסיכונים שמפורטים בפוליסה, אלא מסיכון אחר". לא זו בלבד שהתובעת בתביעה ההיא לא טענה כי ההתמוטטות אירעה כתוצאה מהתממשות הסיכון של התפוצצות – בשונה מהתובעים בהליך דנן שטענו לאורך כל הדרך להתרחשותה של התפוצצות – אלא בכתב התביעה בהליך המקביל הוצג הסיכון של התפוצצות כדוגמה לסיכון שאינו מכסה את האירוע. וכך נאמר שם (בסעיף 14(ג)): "בסעיפים בהם בחרה הנתבעת לצמצם את היקף הכיסוי נקטה בלשון ברורה. לדוגמא – התפוצצות: ציון כי הנזק נובע מדודים". פשיטא כי התובעים דכאן אינם מחויבים בפרשנותה של התובעת דהתם, במיוחד שעה שבפוליסה דנן, התרחיש של התפוצצות דודים מחימום יתר מופיע לאחר המילה "לרבות", באופן שאינו מותיר ספק בכך שאין בדוגמה זאת כדי למצות את קשת האפשרויות של מקרי ההתפוצצות.

שנית, בפסק הדין המקביל נדונה תביעה ביטוחית של בעלת מפעל ששכן בקומת הקרקע ובקומת המרתף של הבנין. לעומת זאת, האולם של התובעים היה ממוקם בקומה השלישית והעליונה של הבנין. אין הכרח שההתרחשות בקומה השלישית, לרבות הסיכון שהתממש בקומה זאת, יהיו זהים להתרחשות ולסיכון שהתממשו שלוש קומות מתחת. האירוע התאונתי של קריסת הרצפה כתוצאה (בין היתר) מהפעלת לחץ של מאות רוקדים על משבצת שטח מצומצמת, התרחש באולם של התובעים ולא במפעל של התובעת בהליך המקביל, הרחוק מספר קומות מאולם התובעים.

שלישית, התובעת בהליך המקביל לא טענה כי ידועה לה סיבת התמוטטות הבנין ולא התיימרה להוכיח סיבה זאת. לעומתה, התובעים בהליך הנוכחי הוכיחו (בהסכמה אליה הגיעו עם הנתבעת) את סיבת ההתמוטטות כמשלבת בתוכה פגם שהיה טבוע בבנין בצירוף עומס המשקל של מאות הרוקדים.

רביעית, תובע 6 שהה בזמן האירוע באולם, ראה את קריסת הרצפה, הריח את הריחות, ושמע את הקולות שנלוו לקריסה. לעומת זאת, התובעת בהליך המקביל לא טענה כי בעת הקריסה נשמע קול נפץ, או כל קול אחר, במפעל שלה; לא הציגה כל ראיה, בכתב או בעל פה, אודות קולות כאלה; ולא העידה כל אדם שנכח באירוע בשעת התרחשותו.

חמישית, בפסק הדין המקביל ציינה השופטת ברק-ארז (בפסקה 3) כי התובעת שם לא טענה כי הוטעתה על ידי המבטחת לחשוב שהסיכון של התמוטטות המבנה מכוסה בפוליסה, ואף בראיות שהובאו באותו הליך לא נמצא בסיס להפרת חובת הגילוי האמורה. לעומת זאת, במקרה שלפנינו נטען עוד בכתב התביעה כי התובעים "ביקשו ורכשו את הפוליסה מהנתבעת באמצעות סוכן הביטוח בידיעה כי הפוליסה מכסה כל נזק שיגרם למבנה לתכולה ולבית העסק"; ומעדות סוכן הביטוח עלה כי לא הסביר מעולם לתובעים את טיב והיקף הסיכונים המבוטחים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת הגילוי היזומה עליה עמד בית המשפט העליון בפסק הדין המקביל."