תא (הרצ') 43782-05-11 מיכאל לסלבויים נ' משה יחיאל אמתי
בית המשפט: השלום בהרצליה
פסק הדין ניתן ביום: 14/5/2015
על ידי כב' השופטת: לימור רייך
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את טענתה של חברת הביטוח להיעדר כיסוי ביטוחי לפגיעתו של התובע אשר לטענתה של חברת הביטוח נהג באופנוע של חברו בעת אירוע התאונה?
רקע: מדובר בפוליסה המבטחת את השימוש באופנוע של הנתבע הינה מסוג "נהג נקוב בשם". התובע טען כי חברו המבוטח הוא שנהג באופנוע ואילו חברת הביטוח טענה כי הנפגע בעצמו נהג באופנוע ועל כן אינו מבוטח.
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את חברת הביטוח לפצות את התובע
מתוך פסק הדין:
"לטענת התובע, רכב על האופנוע ביחד עם חברו, הנתבע כאשר האחרון הוא זה שנהג באופנוע, בעת אירוע התאונה. אין מחלוקת לפיה, במועד האירוע גם לתובע היה אופנוע בבעלותו.
מנגד, תולה הנתבעת את כל יהבה, בסוגיה זו, בשני מסמכים שצורפו על ידי התובע לתצהיר העדות הראשית מטעמו;
האחד, רישום ביומן המשטרה מיום 26/7/10, "הודעה על תאונת דרכים" שמסרו התובע והנתבע, בסמוך לאחר האירוע, בסעיף 4 "פרטי כלי הרכב המעורבים", נרשמו תחת כותרת "פרטי הנהג", שמו של התובע וכן מספר הפלאפון הנייד וכתובתו (ראה נספחים 2 ו- 3 לתצהיר התובע).
השני, רישום של קופת חולים מאוחדת מיום 12/9/10 במסגרת טיפולים בפיזיותרפיה, תחת כותרת "מהלך המחלה הנוכחית" נרשם, שהתובע נפגע בתאונת דרכים "כרוכב אופנוע", במובחן מנוסע (ראה נספח 7 לתצהיר התובע).
לאחר ששמעתי את עדותם של התובע והנתבע, נחה דעתי, כי האירוע אירע באופן שבו הוא תואר על ידי התובע. עדות זו נתמכת בגרסת הנתבע, בראיות חיצוניות, לרבות תיעוד רפואי שניתן בזמן אמת וטפסי הודעות במשטרה.
התובע מסר גרסה סדורה, ברורה וחד משמעית באשר לנסיבות האירוע, על גרסה זו חזר הנתבע אשר נהג באופנוע שבבעלותו ומשכך, אינני סבורה כפי שטוענת הנתבעת, כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין שאין להסתמך עליה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.
התובע והנתבע תיארו את השתלשלות העניינים, קרי העובדות עובר לאירוע התאונה, באשר לרצון הנתבע לחנות בקרבת מקום בחוף הים, תוך שהוא עולה עם האופנוע על המדרכה, בין עמודי ברזל, כתוצאה מכך נוטה האופנוע שמאלה וכף רגלו של הנתבע, שהיה רכוב מאחור, בלטה החוצה ופגעה בעמוד.
התובע והנתבע התעכבו בתיאורם על מבנה האופנוע, במיוחד המקום שבו מניחים הנהג והרוכב מאחור את כפות הרגלים, על מנת ליתן הסבר לתוצאה של הפגיעה דווקא בכף רגלו של התובע שישב מאחור, להבדיל מהנתבע שהיה הנהג ונראה כי הסבר זה מתיישב עם הגיונם של דברים והשכל הישר.
לא מצאתי כל פסול בכך שהעדויות היו זהות בנושא זה, ממילא לא ניתן לומר כי עובדה זו מעידה על תיאום גרסאות, כזה שמוביל בהכרח ל"פסילתן" של העדויות, לעיתים דווקא ניתן להתרשם, כי העדויות מחזקות האחת את השנייה.
במקרה שלפני, נתתי אמון בגרסתם של העדים שניהם, באופן תיאור העובדות כהווייתן, עליהן חזרו בכל מקום, גם בפני החוקרים מטעם הנתבעת, בבחינת בחירת מסירת האמת לאמיתה, באשר גם היא אופציה.
תהיות הנתבעת, כך למשל לגבי "בחירתם" של התובע וחברו- הנתבע, לנסוע דווקא באופנוע של האחרון, בעוד לדידה של הנתבעת נסיעה זו מתאימה יותר לאופנוע של התובע וכן פנייתו של התובע לקבלת טיפול רק ביום שלמחרת, נותרו בבחינת תהיות לא מבוססות, שניתן עליהן הסבר מניח את הדעת, אשר לא קרס בחקירה על-ידי הנתבעת.
חיזוק לגרסת התובע והנתבע ניתן למצוא בכך שהנתבעת בחרה שלא להגיש את הדו"ח, מטעמים השמורים עמה ובהתאם לזכותה, ברם מובן מאליו כי לא הייתה בוחרת בדרך זו אם הייתה סבורה, כי יש בדו"ח דבר מה נוסף שיכול לשפוך אור ולהטות את הכף לטובת טענות הנתבעת.
זאת ועוד, עיון בשני המסמכים שצורפו כאמור לעיל לתצהירו של התובע, מעלה כי ככל הנראה, ביחס לטופס ההודעה שנמסר במשטרה, עסקינן לכל היותר בטעות של השוטר שמילא את הטופס ולא חלילה במסירת עדות כוזבת במטרה להוציא דבר במרמה שמסרו התובע והנתבע.
די בעיון בטופס ההודעה על מנת ללמוד על הטעות, כך למשל, בסעיף 2 תחת הכותרת
"תיאור התאונה" נרשם בעדות שמסר התובע: " רכבתי מאחור על קטנוע ... השייך למשה אמיתי ..." ובציר הזמן הכרונולוגי של מילוי הטופס, בעת שמי שאמון על מילויו הגיע לסעיף 4 "פרטי כלי הרכב המעורבים", נרשמו בטעות פרטי התובע במקום המיועד לפרטי הנהג ואולם ניכר כי טעות זו תוקנה מיד על ידי מי שמילא את הטופס, כפי שניתן לראות במחיקות על גבי הטופס ומילויו בהתאם לעובדות שנמסרו על ידי התובע.
יוער, כי בטופס ההודעה שנמסר על ידי הנתבע, לאחר שהתובע מסר את הודעתו, מולאו הפרטים באופן נכון, כאשר בסעיף 2 בטופס, במקום המיועד לתיאור התאונה, מציין הנתבע, כי הוא זה שנהג באופנוע והרכיב את התובע.
הנני מקבלת את עדותו של התובע , במסגרתה ציין, כי לא היה ער בזמן אמת, קרי במועד שבו מסר את ההודעה במשטרה וחתם עליה, כי בוצעו תיקונים על גבי טופס ההודעה וכי איננו יכול ליתן הסבר לרישום המוטעה שנרשם לכתחילה על ידי השוטר.
הנתבע חזר על גרסה דומה בעדותו, בכך שמסר, כי רק בסמוך למועד הדיון, למעשה יום קודם לכן, התובע הראה לו את המסמך ואת המחיקות ולדבריו, עסקינן לכל היותר בטעות של השוטר. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.10.14, עמוד 22, שורות 13-18).
איזה הסבר מצפה הנתבעת שהתובע יספק בקשר עם "טעות" ברישום שלא נטען שבוצעה על ידו ?
עוד העיד התובע, שבמועד האירוע היה לו רישיון לנהוג על אופנוע וכן ביטוח חובה בתוקף, גם הוא נקוב בשם, כפי שהניח שלנתבע היה ביטוח לנהג נקוב בשם. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.10.14, עמוד 16, שורות 25-33).
בשים לב לנתונים אלו ובהעדר כל אינדיקציה לכך שהתובע הוא זה שנהג, כך למשל מניעה של הנתבע מלנהוג באופנוע שלו ( מצב של שלילה או העדר כיסוי ביטוחי ) ובהינתן כי התובע והנתבע מסרו גרסה אחידה בקשר לנסיבות קרות האירוע בסמוך לאחר שאירע, עליה חזרו בבית המשפט ובפני החוקרים מטעם הנתבעת, מצאתי להעדיף את עדותם של התובע והנתבע, על פני "הפרשנות" שהציעה הנתבעת כך למשל ביחס לטעות בטופס ההודעה, במיוחד יפים הדברים במקרה שבפני, באשר פרשנות זו איננה עולה בקנה אחד עם המסמך בכללותו ועם העובדה שהטעות תוקנה על ידי השוטר שמילא את הטופס לאלתר ולמעלה מכך, עסקינן בעדות סברה שאיננה יכולה להתקבל .
ביחס למסמך הנוסף מקופת החולים, הרי שגם במקרה זה, מציעה הנתבעת פרשנות למילה "רוכב" כאילו עסקינן בנהג דווקא בעוד שמילה זו בראות עיני יכולה לתאר באותה המידה את היותו רוכב כנוסע, לכך יש להוסיף את תיאור המקרה שנמסר על ידי התובע בהזדמנויות נוספות, קודמות ומאוחרות למסמך זה, כפי שהן עולות בתיעוד הרב שצורף, מהן עולה, כי התובע היה מעורב בתאונת אופנוע, מבלי לערוך אבחנה בין "נהג" לבין "נוסע".
סוף דבר;
שוכנעתי לקבל את עדותם של התובע והנתבע מהן עולה בבירור, כי האירוע אירע בעת שהאחרון הוא זה שנהג באופנוע שבבעלותו / חזקתו ולא התובע ולפיכך, חבה הנתבעת באחריות כלפי התובע, כמי שביטחה בעת הרלוונטית את הנתבע בביטוח חובה."
