שחקן הכדורגל יפוצה כאילו נערך בעבורו ביטוח כחוק

ע"א 56160-02-15 כהן נ' מכבי עירוני טירת הכרמל ואח'

בית המשפט: המחוזי בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 7/6/2015

על ידי כב' השופטת: שושנה שטמר – אב"ד ובהסכמת השופטים סארי ג'יוסי, ותמר נאות-פרי

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום שבגדרו נדחתה תביעת נזיקין בגין פגיעת שחקן כדורגל בשלוש תאונות במהלך משחקי כדורגל?

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו.

מתוך פסק הדין:

" לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון קפדני בכל המסמכים שהונחו על שולחננו, אציע לחבריי להרכב לדחות את הערעור ככל שעסקינן בהיבט הנזיקי של התאונות הנטענות וכנגזר מכך לדחות את הערעור ככל שהוא מתייחס בפן הזה כלפי מכבי, העירייה וההסתדרות. מנגד, אציע לקבל את הערעור בכל הנוגע לאי מיצוי הדיון בטענות שכרוכות בהפרת חוק הספורט בהיבט של אי קיום ביטוח כמתחייב, ובהתאם אציע להשיב את הדיון לביהמ"ש קמא על מנת שישלים את הדיון בהשלכות של אי קיום הביטוח, בהתאם להנחיות שתפורטנה בסוף פסק הדין, וזאת רק במסגרת היחסים שבין השחקן לבין מכבי. ואפרט:

קביעת ביהמ"ש קמא לגבי אי הוכחת המפגעים הנטענים מבוססת כדבעי ואין כל מקום להתערב בה. המדובר בקביעה עובדתית מובהקת הסומכת על ניתוח מדוקדק וענייני של כל העדים שהופיעו בפני ביהמ"ש, תוך השוואת הדברים שהם מסרו בעל-פה למסמכים הקיימים, תוך בחינת התמונות שהוצגו, תוך השוואה בין הגרסאות של העדים השונים ותוך העברת מכלול הנתונים במבחני ההיגיון והשכל הישר. אינני סבורה כי הוכחו נסיבות אשר חייבו להעביר את נטל ההוכחה אל שכם הנתבעות בביהמ"ש קמא ולכן הנטל נותר על שכם התביעה והיא לא השכילה להרים את הנטל. יש לזכור, כי התביעה הוגשה בסוף שנת 2009 לגבי אירועים משנת 2006 וככל שלחלוף הזמן הייתה משמעות, אזי שאין לתביעה להלין אלא על עצמה.

לכן, בכל הנוגע לקביעות בדבר אי הוכחת המפגע ואי הוכחת ליקויים במגרש אשר גרמו לפגיעות הנטענות, אציע לאמץ את פסק דינו של ביהמ"ש קמא מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), שכן שוכנעתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים אשר נקבעו, כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית בדבר היעדר אחריות וכי אין לגלות בפסק הדין בהקשר זה כל טעות שבחוק.

שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן בנושא הפרת חוק הספורט, וכפי שצוין בפתיח - אמליץ להשיב את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שימוצה הבירור בסוגית אי קיום הביטוח מכוח חוק הספורט. ובמה דברים אמורים?

בכתב התביעה (הן המקורי והן המתוקן), בסעיף 13, מפורטות הטענות בדבר האחריות שמיוחסת למכבי בכל הנוגע לשלוש התאונות. בין היתר, נטען, כי מכבי הפרה חובות חקוקות לרבות מכוח חוק הספורט, בכל הנוגע לחובה לקיים ביטוח כקבוע בחוק הספורט. בכתב ההגנה שהוגש מטעם מכבי, המקורי והמתוקן, הייתה הכחשה כללית של קרות התאונות ואף הכחשה לגבי הטענה שהשחקן אכן היה שחקן בשורותיה של מכבי. באופן פרטני, בהתייחס לטענות שבכתב התביעה שעניינן הפרת חובות חקוקות מכוח חוק הספורט, אנו מוצאים בסעיף 12 לכתב ההגנה של מכבי הכחשה כללית של כל הטענות שמופיעות בסעיפים 12, 13 לכתב התביעה ועוד טענה מכבי, כי הטענות של השחקן בסעיפים 12, 13 של כתב התביעה היו מעורפלות וכוללניות ודינן להימחק על הסף בהתאם להוראות תקנה 74 לתקנות סד"א. לא נמצאה בכתב ההגנה התייחסות נוספת לטענות של השחקן בדבר הפרת חוק הספורט ובדבר אי קיום ביטוח. בסיכומי התביעה, הועלתה שוב הטענה לגבי אי קיום ביטוח, ובסיכומי מכבי – אין מענה.

משמע, שלעניות דעתי, מן הראוי היה לקבל את טענת התביעה לגבי אי קיום הביטוח למרות החובה לקיימו, והיה מקום להתייחס בפסק הדין לנושא זה. אשר על כן, אציע לחברי לקבוע כי הוכחו הטענות כלפי מכבי בכל הנוגע להפרת החובה לקיים ביטוח לגבי השחקן מכח חוק הספורט (ויובהר כי אני יוצאת מנקודת הנחה שאם היה ביטוח שכזה, היתה מכבי מציינת זאת בכתב ההגנה שלה – המקורי או המתוקן ואזכיר שוב כי לא רק שלא נטען שהיה ביטוח לגבי השחקן, אלא שקו ההגנה היה התכחשות גורפת לשחקן, עמדה אשר עולה בנסיבות כדי חוסר תום לב לשיטתי). לפיכך, הואיל ולא הוקם ביטוח כנדרש, המשמעות הינה שהיה מקום לקבל את טענת השחקן לפיה הופרה כלפיו חובה חקוקה, והמסקנה מתחזקת דווקא במקרה כגון זה – בו לא הוכחה אחריות בעוולת הרשלנות ויש חשיבות יתרה לפוליסה כגון זו אשר הקמתה מתחייבת מכח חוק הספורט ואשר קבלת התקבולים מכוחה אינה דורשת הוכחת רשלנות. כנגזר מכך, השחקן זכאי לפיצוי בגין היעדרו של כיסוי ביטוחי בשיעור תגמולי הביטוח להם היה זכאי לו הייתה פוליסה כנדרש, וראו את ת"א (שלום באר שבע) 7403/99 וקנין נ' התאגדות לתרבות גופנית הפועל ב"ש [פורסם בנבו] (23.3.2005); ת"א (שלום חיפה) 22819/01 וולרו נ' זגה אדית [פורסם בנבו] (28.5.2006); ת"א (שלום ראשל"צ) חכים נ' בורי [פורסם בנבו] (30.11.2011); ת"א (שלום נצרת) 5605-05-08 רבנוב נ' סקבורצוב [פורסם בנבו] (28.7.2014) וע"א 53676-06-14 סעד נ' מתנ"ס עמותה לפעילות קהילתית מג'אר [פורסם בנבו] (11.1.15).

לכן, אציע לחבריי להרכב להשיב את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שימוצה הדיון בכל הנוגע לגובה תקבולי הביטוח המגיעים לשחקן, וזאת על בסיס ההסכמה לגבי נכות בשיעור של 10% ובזיקה לתקנות הספורט (ביטוח) תשנ"ה-1994.

יובהר שוב כי הטענות בהקשר זה לא הופנו מלכתחילה כלפי העירייה או ההסתדרות, ולכן אין צורך שאף הן תשובנה לבית המשפט קמא לצורך המשך הבירור, והוא יתקיים אך ורק בכל הנוגע ליריבות בהקשר הזה בין השחקן והוריו לבין מכבי.

לסיכום, הצעתי היא להשיב את התיק לבית המשפט הנכבד קמא לצורך מתן פסק דין משלים בסוגיית גובה תקבולי הביטוח כפי שפורטה מעלה, וזאת אלא אם ישכילו השחקן ומכבי להגיע להבנות מחוץ לכותלי ביהמ"ש בהקשר זה, בזיקה להצעה שהוצעה במהלך הדיון בערעור. כנגזרת מהאמור, אציע כי הערעור כנגד מכבי יתקבל בחלקו. בהתאם, יבוטלו ההוצאות שהושתו על השחקן והוריו לטובת מכבי בביהמ"ש קמא, וככל שההוצאות שולמו – יש להשיב אותן. בנוסף, מכבי תשלם לשחקן והוריו הוצאות בכל הנוגע לערעור זה בסך של 8,000 ₪ + מע"מ, וביהמ"ש קמא יוכל לפסוק שנית הוצאות לטובת צד זה או אחר ככל שימצא לנכון בהתאם לתוצאה של פסק הדין המשלים שיינתן בסוגיות שפורטו מעלה. הערעור של השחקן והוריו כנגד העירייה וההסתדרות, יידחה ולפנים משורת הדין, ללא צו להוצאות. "