פסיקה: ביטוח הדירה אינו מכסה ביטול זמן בעקבות פריצה

 

 

תאמ (ת"א) 55913-12-12  עוזי-יונה גלמן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 28/6/2015

 

על ידי כב' השופטת: אפרת אור- אליאס

 

עניינו של פסק הדין: האם המבוטחים זכאים לקבל מחברת הביטוח  סכומי כסף נוספים, מעבר לאלו ששולמו להם בגין אירוע פריצה שארע בביתם?

 

רקע:

המבוטחים דרשו כי חברת הביטוח תפצה אותם בנוסף לסכום ששילמה להם גם בעבור: כספת חדשה, עיגון, הוצאת הקודמת, עלות זמן לשחזור מסמכים, הפרש תשלום עבור תיקון חלון חדר שינה, הפרש תשלום עבור סט מצעים, הפרש תשלום עבור נזק לדלת ולמשקוף חדר ארונות, הפרש תשלום עבור בסיס המיטה, הפרש תשלום עבור תכשיטים, וכן הפרשי הצמדה וריבית.

 

חברת הביטוח טענה, כי המבוטחים קיבלו את מלוא תגמולי הביטוח להם הם זכאים.

           

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי הביטוח אינו כולל כיסוי בעבור ביטול זמן בעבור שחזור מסמכים.

 

 

מתוך פסק הדין:

".. השאלות העומדות לפתחי הן כדלקמן:

 

א.   מהם התכשיטים שנגנבו?

 

ב.   כיצד יש לחשב את שווי התכשיטים שנגנבו נכון למועד האירוע?

 

ג.   האם התובעים זכאים לקבל פיצוי בערכי כינון גם מקום שהנזק לא כונן על ידם?

 

ד.   האם התובעים זכאים לקבל פיצוי בגין אובדן זמן לשחזור מסמכים?

 

אדון בשאלות, אחת לאחת.

 

מהם התכשיטים שנגנבו:

 

לטענת הנתבעת, ארבע מבין התכשיטים שנידרש פיצוי בגינם, בשל גניבתם בפריצה, לא נגנבו בפועל ועל כן התובעים אינם זכאיים לפיצוי בגין גניבתם.

 

בתמיכה לטענת הנתבעת, הוגש על ידה מסמך הודעה, חתום על ידי התובע 1, וערוך בכתב ידו של השמאי מטעמה (הנספח לנ/3- להלן "המסמך"), בו מצוינים בין התכשיטים ש"נותרו" ארבעה תכשיטים. לטענת השמאי הוא זיהה אותם כחלק מהתכשיטים המפורטים בדוח הסוקר.

 

...

 

השמאי העיד כי, לאחר שנחתם מסמך זה על ידי התובע 1, הוא הוסיף בכתב ידו על גבי המסמך, את מספרי הפריטים כפי שהם מופיעים בדוח הסוקר, לאחר שזיהה אותם ככאלו (עמ' 39 לפרוטוקול שורות 10-11).

 

התובעים העלו טענות מהן משתמע כי המסמך אינו אותנטי, שלא לומר שונה על ידי השמאי לאחר חתימתו על ידי התובע 1. הנתבעת כמובן הכחישה הטענות. במסגרת עדות השמאי נשאל השמאי שאלות רבות על ידי ב"כ התובעים בנוגע לסוגיה זו, ולאחר שמיעת עדותו, אינני סבורה כי הוכח שהמסמך כפי שהוגש אינו אותנטי.

 

אלא שחרף זאת, אינני סבורה שהנתבעת הוכיחה את טענותיה בסוגיה זו.

 

...

 

זאת לא ניתן לראות במסמך זה. אמנם השמאי העיד כי אלו התכשיטים אך, בהגינותו ציין בצדק רב כי בחלוף השנים אין ביכולתו לזכור כל פריט ופריט. מכאן אין ביכולתי לסמוך גם עדותו בפני לצורך קביעת ממצאי חיובי באשר לייחוס שבוצע על ידו.

 

על כן ולאור האמור, אינני סבורה כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי הפריטים המסומנים במספרים 12,14,16,21 למסמך הם אלו המסומנים במספרים אלו בדוח הסוקר, ועל כן הטענה נדחית.

 

בעניין זה אוסיף ואעיר כי, לא התרשמתי שהתובעים פעלו בתיק זה מתוך כוונת מרמה והדבר גם לא הוכח בפני על ידי הנתבעת, וטענת המרמה נדחית.

 

...

 

כיצד יש לחשב את שווי התכשיטים שנגנבו:

 

לטענת התובעים, את שווי התכשיטים שנגנבו יש לקבוע לפי ערכם במועד האירוע. לטענת הנתבעת, את השווי יש לקבוע לפי דוח הסוקר בתוספת הפרשי הצמדה ממועד הסקר ועד למועד קרות האירוע.

 

כאמור, התביעה בה עסקינן, היא על פי פוליסה והדבר אושר על ידי ב"כ התובעת גם בדיון ההוכחות. מכאן שהמסגרת המשפטית בה אנו מצוים הינה חוזה ביטוח שנכרת בין הצדדים, היא הפוליסה שצורפה כנספח מס' 1 לנ/1.

 

התובעת העידה כי, הפוליסה לתקופה הרלוונטית היא פוליסה שחודשה מידי שנה באופן אוטומטי, ובישיבת הסיכומים בעל פה מהיום אישרה כי, פרט לדוח הסוקר, לא נערך דוח סוקר נוסף, אלא לאחר האירוע.

 

התובעים לא הצביעו על הוראה כלשהי בפוליסת הביטוח התומכת בטענתם.

 

ההפך הוא הנכון. עיון בפוליסה הכוללת תנאים כלליים ורשימה, מלמדנו כי הצדק עם הנתבעת.

 

פרק 3 לפוליסה נושא את הכותרת "ביטוח כל הסיכונים לדברי ערך" והוא הרלוונטי לענייננו. 

 

וכך מוגדר מקרה ביטוח בפרק זה "אובדן או נזק פיסי שייגרמו לדברי ערך המפורטים בדף הרשימה ובהערכה, השייכים למבוטח..." (ההדגשות שלי-א.א.א).

 

הערכה מוגדרת בחלק א' לפוליסה, הוא חלק ההגדרות, כך "מסמך חתום על ידי מעריך מומחה אשר נמסר לחברה טרם קרות מקרה הביטוח ובו תיאור כל פריט הרשום בו ושוויו". מסמך זה הוא דוח הסוקר שנערך לתובעים על ידי הנתבעת ובו ניתן לראות תיאור כל פריט ופריט מהתכולה, לרבות התכשיטים, ושוויו.

 

אינני מקבלת את טענת התובעים כאילו אין הערכה בפוליסה זו. מדובר בפוליסה מתחדשת, כאשר הראשונה נקבעה בהתחשב בדוח הסוקר, כאשר הסכום התעדכן במהלך השנים תוך הוספת הפרשי הצמדה וכאשר לפי עדכון זה גם עודכנו דמי הפרמיה.

 

תרגום הגדרת מקרה ביטוח היא  כי מקרה ביטוח יהא אובדן שיגרם לתכשיט שמפורט בדוח הסוקר וברשימה.

 

עיון ברשימה מלמדנו כי לא פורטו בה תכשיטים. אם תתקבל טענת התובעים כי אין הערכה, הרי שספק אם מתקיימת הגדרת מקרה ביטוח לפי תנאי הפוליסה, שהרי הפוליסה מכסה אובדן לדבר ערך המפורט ברשימה או בהערכה, בלבד.

 

בהערת אגב יצוין כי שעון הוא דבר ערך כתכשיט. האמור מצוין נוכח טענת התובעים בסיכומיה כי הגבלת סכום הביטוח באשר לתכשיטים אינו חל על שעונים (עמ' 60 לפרוטוקול שורות 27-28).

 

יתרה מכך, התובעים אינם יכולים לטעון מחד להעדר הערכה ומאידך לטעון לחלותו של סעיף 10 לפרק 2 לפוליסה, הדן בערך מוסכם על בסיס הערכה.

 

סעיף 10 לפרק 2 לפוליסה, הנושא את הכותרת "ערך מוסכם", קובע כי "סכומי הביטוח ותגמולי הביטוח בעבור תכשיטים... יהיו על פי ערכם הנקוב בהערכה ובלבד שנערכה לא מעל שנתיים ממועד תחילת הביטוח הנוכחי" (ההדגשות שלי-א.א.א) (להלן "סעיף 10").

 

כאמור גם התובעים מסכימים שפרט לדוח הסוקר לא נערך דוח סוקר נוסף עד לאירוע. מדוח הסוקר שנערך בשנת 2003 ועד למועד קרות האירוע חלפו למעלה משנתיים, ועל כן סעיף 10 האמור לא חל בעניינו.

 

התובעים טענו בסיכומיהם כי, מטענת הנתבעת בסעיף 2 לכתב ההגנה, המתייחסת לנושא ההערכה המוסכמת, ניתן ללמוד כי כוונת הפוליסה לא היתה לשפות לפי דוח הסוקר (עמ' 59 לפרוטוקול שורות 28-32 ועמ' 60 שורות 1-2).

 

 

 

לטענה זו אין ביכולתי להסכים. סעיף 2 לכתב ההגנה הינו מענה לטענת התובעים בסעיף 2 לכתב התביעה לפיה דוח הסוקר זו הערכה מוסכמת נכון למועד ביצועה או לפחות הערכה מנחה. אין בהכחשת הטענה כדי להוות בסיס למסקנת התובעים.

 

סעיף 3 לחלק "הגבלת אחריות" במסגרת פרק 3 בפוליסה, קובע כי "אחריות החברה (הנתבעת-א.א.א) לפי סעיף זה מוגבלת...לסכום הנקוב בהערכה או שווי הממשי של הפריט ליום קרות מקרה הביטוח, הנמוך מביניהם" (ההדגשות אינן במקור-א.א.א) (להלן "סעיף 3").

 

לשון הפוליסה ברורה ותומכת בטענות הנתבעת- במועד מקרה הביטוח יבחנו שני שוויים. האחד, שווי ריאלי נכון ליום האירוע. השני, שווי הסכום הנקוב בדוח הסוקר (כמובן, צמוד לפי הוראות הפוליסה). המבוטח, היינו התובעים, יהיה זכאי לשווי הנמוך מבין השניים.

 

גם אם נכונה טענת התובעים לעליה משמעותית בערך התכשיטים, הרי שהמסגרת המשפטית על בסיסה נדונה מערכת היחסים שבין התובעים לנתבעת הינה פוליסת הביטוח.

 

פוליסת הביטוח קובעת באופן מפורש את המפורט לעיל, על כן גם אם שווים הריאלי של התכשיטים עלה, הרי שלפי הוראת סעיף 3, מקום שהשווי בדוח הסוקר נמוך יותר, זכאות התובעים לשיפוי הינה לפי השווי הנמוך.

 

על כן אני קובעת כי חובת השיפוי בגין התכשיטים הינה על פי ערכי דוח הסוקר בתוספת הצמדה.

 

בטרם סיום אציין כי, פסק הדין שצורף על ידי הנתבעת לאחר סיכומיה, ת"א (פתח תקוה) 6432/03, בלום פליציה ואח' נגד איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) עוסק במקרה בו היה ערך מוסכם לשיפוי, שלא כבעניינו, ועל כן אין מקום ליתן לו כל משקל שהוא.

 

עוד אציין בטרם סיום הדיון בפרק זה, כי אינני סבורה ששיחות הטלפון המוקלטות של התובעת 2 עם השמאי ועם מר אפרים משה, הבעלים של משרד השמאות בו עובד השמאי, יש בהן כדי לשנות דבר מה ממסקנתי האמורה.

 

גם אם השמאים הנחו את התובעת להגיש דרישתה בגין הערך הריאלי, עדיין אין בכך כדי לשנות מתנאי הפוליסה. כפי שנקבע, המבחן הרלוונטי הוא הוראות הפוליסה. לא מה נאמר על ידי שמאי זה או אחר לידי התובעת. יתרה מכך, השמאי אינו גורם מוסמך מטעם הנתבעת היכול, בהתנהגותו, להביא לכדי שינוי תנאי הפוליסה, ככל ששינוי בהתנהגות הוא אפשרי.

 

עוד אציין בטרם סיום הדיון בפרק זה, כי, אינני נדרשת לשאלה האם קיימת חובת זהירות או אחרת של חברת ביטוח לפעול לעדכון סכומי הביטוח ברבות השנים, שכן נושא זה לא עלה בפני. כפי שציינתי בפסק הדין, השאלה שעמדה לפתחי הייתה האם התובעים זכאים לקבלת תביעתם על פי הפוליסה שהוצאה להם, שכן זוהי העילה היחידה לתביעתם.

 

 

 

 

 

האם התובעים זכאים לקבל פיצוי בערכי כינון גם מקום שהנזק לא כונן על ידם:

 

אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובעים לא פעלו לכינון בפועל של הנזקים המפורטים בסעיפים 10.3-10.6 לפסק הדין (סיכומי התובעים, עמ' 61 לפרוטוקול שורות 1-2). קרי- תיקון חלון חדר שינה, סט מצעים, דלת ומשקוף חדר ארונות ובסיס המיטה.

 

לפי תנאי הפוליסה, התובעים זכאים לפיצוי בערכי כינון מקום שהקימו מחדש או תיקנו או החליפו הרכוש שניזוק (סעיף 4 לחלק ד' לפוליסה).

 

חבותו של המבטח לשפות את המבוטח בערכי כינון קמה אך ורק לאחר שהמבוטח ביצע בפועל את מלאכת השיקום. כל עוד המבוטח לא נשא בפעל בהוצאות הכינון חבות המבטחת לשפותו בערכי כינון לא קמה (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א', עמ' 218).

 

משכך, התובעים אשר לא כוננו את נזקיהם האמורים, אינם זכאים לקבלת פיצוי בערכי כינון, אם כי בערכי שיפוי.

 

באשר לערכי השיפוי בהם הכירה הנתבעת, על פי חוות דעת השמאי מטעמה (נ/2). לאחר ששמעתי את כלל עדויות הצדדים אינני סבורה שיש מקום לשנות דבר מה מקביעות השמאי.

 

באשר לכספת- התברר מעדות התובעת כי, בפועל לא היה לה כלל צורך ברכישת כספת חלופית מאחר שכספת נוספת שהייתה ברשותה, במשרדה, הועברה על ידה לביתה לאחר האירוע, עת העבירה את משרדה לביתה, והיא עושה בה שימוש  (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 1-3). זוהי הסיבה, בגינה לטענת התובעת, היא לא רכשה חדשה. משלא נרכשה כספת חדשה, הרי שאין מקום לדרישת התובעים באשר לכספת, אלא אם יוכח כי ערך השיפוי ששולם להם נמוך מהערך הראוי.

 

באשר לערך השיפוי, הרי שמעדות מר רז (מומחה התובעים לכספות) עולה כי, לתובעים היתה כספת סינית, אשר ערכה כחדשה נע בין 200 ל-700 ₪ (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 30-31) וכי המחיר שצוין בחוות דעתו הוא של כספת משופרת שאינה סינית (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 1-6). הנתבעת שיפתה את התובעת בסך של 600 ₪ ונוכח ערכי כספת סינית חדשה, די בכך.

 

לטענת התובעים, הוכח כי לא קיימת עוד בשוק כספת זהה לכספת שהיתה ברשותם וניזוקה (עמ' 61 לפרוטוקול, שורות 5-6). לפי עדות מר רז הכספות הסיניות זולות מעלות הכספת שהוצעה על ידו לתובעים, כמפורט בת/1, בשל איכותן הירודה ביחס לכספת שהוצעה על ידו לתובעים. התובעים טוענים כי, בפועל הכספת שלהם לא התקלקלה ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי לפי כספת סינית, אלא כספת משופרת.

 

לדידי, גם אם הכספת של התובעים לא התקלקלה כטענתם, אין בכך כדי לשנות את העובדה כי הם זכאים להחליף את הכספת בכספת הדומה ככל היותר לכספת שהיתה ברשותם. הכספת שהיתה ברשותם הינה סינית ועל כן הם זכאים להחליפה בכספת סינית.

 

באשר לסט המצעים- הפוליסה מגדירה מקרה ביטוח כ"אובדן או נזק" (פרק 2 לפוליסה). השאלה לבחינת הנזק אינה מהו הקושי הרגשי שחוו התובעים והאם היה להם קשה רגשית לעשות שימוש בסט המצעים. השאלה היא האם נגרם לסט המצעים נזק המצדיק מתן פיצוי ואם כן מהו ערכו. על כן, אינני רואה בקושי הרגשי של התובעת 2 לעשות שימוש בסט

המצעים שהונח על המיטה בעת האירוע, עליו דרך הפורץ, כנזק המצדיק מתן פיצוי לכלל הסט על כל חמשת יחידותיו. על התובעים להוכיח נזק לכל הסט עצמו, המצדיק החלפתו.

 

התובעים טענו להעדר יכולת להשלים את הסט נוכח הדגם שלו, ומשם לטענתם היה צורך בהחלפת כלל חלקיו.

 

עיון בתמונות שצילם השמאי ושהוגשו לבית המשפט (נ/4), אשר צולמו בביקורו בבית התובעים לאחר האירוע, מלמדנו כי לא היה קושי להשלים את אותו סט מצעים, שהתובעת ציינה בעדותה שהוא בן 5 חלקים למיטה מתכוונת, בקניית הפריט שנגנב בלבד.

 

בכל הכבוד, אין המדובר בסט ייחודי, שעל כל חלקיו מופיע דגם כלשהו. אמנם על אחד מחלקיו דוגמא מסוימת, אולם שני הסדינים הינם חלקים ללא תדפיס כלשהו. משכך, לא ברור מדוע לא היה ביכולת התובעים לרכוש את אותו חלק חסר, כהוא חלק כצבע הסדינים ובכך להשלים את הסט. בגין  הציפה, נקבע סכום שיפוי על סך של 160 ₪ וכינון בסך של 200 ₪ ולא הוכח כי ערך השיפוי שנקבע אינו סביר.

 

באשר לנזק לבסיס המיטה- השמאי קיבל את דרישת התובעים וקבע, לפי דרישתם, כי עלות התיקון מוערכת בסך של 500 ₪. זוהי גם קביעת גב' סמסונוב בת/3. בפועל, מאחר שהתיקון לא בוצע בפועל, נקבע ערך שיפוי מעט נמוך יותר, סך של 350 ₪, שלא הוכח שאינו ריאלי ועל פניו נראה סביר. על כן, אין מקום לחיוב בסכום נוסף מעבר לסכום ששולם.

 

באשר לתיקון חלון חדר שינה- גם לגבי נזק זה, קיבל השמאי את דרישת התובעים והפחתת סך של 100 ₪ נבעה מהעדר תיקון בפועל. לא הוכח כי ההפחתה אינה סבירה. על כן, אין מקום לחיוב בסכום נוסף מעבר לסכום ששולם.

 

האמור נכון גם באשר לתיקון דלת ומשקוף חדר הארונות וגם ביחס לכך לא הוכח שההפחתה אינה סבירה. על כן, אין מקום לחיוב בסכום נוסף מעבר לסכום ששולם.

 

יצוין כי, בכלל עדויות המומחים מטעם התובעים, ואינני דנה בשאלה האם מומחים הם אם לאו, התייחסותם נגעה לעלויות כינון ולא שיפוי וערכי השיפוי שנקבעו על ידי שמאי הנתבעת לא נסתרו.

 

האם התובעים זכאים לקבל פיצוי בגין אובדן זמן לשחזור מסמכים:

 

הנתבעת שיפתה את התובעים בגין ההוצאות בהן נשאו בפועל לצורך שחזור המסמכים. לטענת התובעים הם זכאים לשיפוי בגין אובדן הזמן לטיפול בשחזור.

 

ההוראה הרלוונטית בפוליסה היא הוראת סעיף 6 לפרק 2 בפוליסה הקובעת כי "הרחב זה מכסה, הוצאות סבירות והכרחיות אשר הוצאו בפועל על ידי המבוטח...לשחזור תעודות אישיות ומסמכים אישיים...".

 

התובעת טענה בעדותה כי התובעים זכאים לקבלת שיפוי בגין אובדן הזמן, שכן לו היו נעזרים בצד ג' ונושאים בעלויות לצורך כך, היה הדבר מכוסה בפוליסה.

 

לשון הפוליסה הינה ברורה, הכיסוי הינו להוצאות סבירות והכרחיות. להוצאות. לא לאובדן זמן, לא לאובדן הנאה. הוצאות. אם היו התובעים מוציאים הוצאות נוספות, היה על הנתבעת לבחון את סבירותן והכרחיותן ובהתאם לכך לשפות התובעים. מקום שלא הוצאו הוצאות, גם אם הדבר היה כרוך בהשקעת זמן מצד התובעת 2, אין השקעת הזמן מכוסה בפוליסה.

 

סיכום

 

בהתחשב במפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,200 ₪ בגין פריטים מספר 12,14,16,21 בדוח הסוקר, לפי הערך המצוין בו, בתוספת ההצמדה הקבועה בפוליסה."