תאמ (כ"ס) 50752-09-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אריה וולמן
בית המשפט: השלום בכפר סבא
פסק הדין ניתן ביום: 19/7/2015
על ידי כב' הרשם הבכיר: צוריאל לרנר
עניינו של פסק הדין: מהי הפרשנות הראויה של כתב סילוק טענות שנתנה מבוטחת לצד ג' שפגע ברכבה והשלכותיה על זכויות התחלוף של המבטחת?
°
רקע: מדובר בהסכם של המבוטח עם הפוגעת לפיו תשלם הפוגעת למבוטחת סך של 2,800 ₪ לסילוק טענותיה של המבוטחת בקשר עם התאונה.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"כתב הסילוק הוא בזו הלשון:
"אני, ענת... מאשרת בזאת שקיבלתי היום מאפרת וולמן 2800 ₪ במזומן לכיסוי הנזק שנגרם לי עקב התאונה... עם קבלת הכסף, אין לי טענה או תביעה אישית כלשהי נגד אפרת בגין מקרה זה..."
...
במחלוקת זו, דעתי כדעת התובעת, ועל כן דין התביעה להתקבל.
סבורני, שבבחינת הדברים מנקודת ראותה של ענת, ועל יסוד הראיות האובייקטיביות שבפנינו, המעידות על לוח הזמנים מנקודת ראותה – לאמור, לפי סדר זה: תאונה, דיווח, מוסך, שמאי, כתב סילוק, תגמולי ביטוח – הרי שמובן מאליו, שסובייקטיבית, וכמנסחת כתב הסילוק, לא היה בדעת ענת להסתפק בתשלום סך 2,800 ₪ עבור כלל הנזקים, ולא היה עולה בדעתה, כי התשלום יהיה חלף הפעלת פוליסת הביטוח, כשתשלום זה מחליף ידיים 3 חודשים לאחר שכבר הופעלה הפוליסה.
למעט תרמית מוחלטת, אין הסבר אחר שיניח את הדעת באשר להתנהלותה של ענת; ולא מצאתי דבר בחומר הראיות שישכנע אותי כי מדובר בתרמית (ונזכיר כי בעניין זה נטל הראיה הוא מוגבר).
מאידך, יש לבחון את הדברים גם מנקודת ראותה של ג'ואנה. בהחלט יתכן, תיאורטית, שענת לא הבהירה מספיק את העובדה, שפוליסת הביטוח כבר הופעלה, ושעל כן ג'ואנה סברה שבתשלום הסך המוסכם יהיה באמת משום סילוק סופי של כלל תוצאות התאונה.
ברם, לפתרון זה קשיים שלא מצאתי להם מענה: ראשית, הסכום עצמו. סכום זה מתיישב היטב עם הסברה של ענת (השתתפות עצמית ואובדן הנחת העדר תביעות), אולם אין לו כל עיגון בגרסתה של ג'ואנה. קשה לקבל את הסברה, כי הסכום נראה "סביר" לפי שיפוטה של אמה, שלמעט מספר פעמים בהם "תיקנה את הרכב" נעדרת ניסיון ברזי תורת פחחות הרכב. ומדוע לא תסבור ג'ואנה, כי הנזק שנגרם הוא בר-תיקון, נאמר, ב-1,000 ₪ בלבד? הדעת נותנת, שהיתה מבקשת – 3 חודשים אחרי התאונה – לראות, לכל הפחות, חשבונית מהמוסך, או הצעת מחיר. הרי סביר להניח גם, מנקודת ראותה, שמקום בו אין ספק באחריותה של ג'ואנה לנזקים שנגרמו, לא היתה ענת אמורה להסתפק בפחות מעלות התיקון בפועל, ומדוע, אם כן, היה על ענת להסתפק בסך של 2,800 ₪, מקום בו מתחילה דרש אליה סך 6,000 ₪?
קושי שני הוא בהעדרם של עדי מפתח, שהיו מסייעים לבסס את גרסתה של ג'ואנה. כך, אמה, שהיתה שותפה פעילה – לשיטת ג'ואנה – בקבלת ההחלטות (גם אם לא ניהלה מו"מ ישיר עם ה"ה יפה), לא טרחה להתייצב ולחזק בעדותה את עדות בתה. וכך, אביה, שלפי עדותה של ג'ואנה התקשר לאליה, לאחר שהכסף החליף ידיים, ווידא איתו שוב כי לא תופעל פוליסת הביטוח, אף הוא לא התייצב להעיד.
קושי שלישי הוא בהעדרן של ראיות בכתב שניתן היה לצפות לראות, כדי לבסס את הרקע לסיפורה של ג'ואנה. כך, בעוד ענת טענה, כי הסיבה לכך שהפעילה את פוליסת הביטוח של רכבה היתה שלא היה כיסוי ביטוחי לשימוש של ג'ואנה ברכב הנתבעים, טענה ג'ואנה שמדובר היה בשיקול כלכלי גרידא, שנבע מתאונת דרכים שעבר אחיה, הנתבע 1, מספר שנים קודם לכן, ושהפך את הפעלת פוליסת הביטוח מטעמם ללא-כדאית. ג'ואנה הכחישה, שנהיגתה לא היתה מכוסה בפוליסה, אולם לא תמכה את גרסתה בפוליסה עצמה, שתראה זאת.
לסיכום, קיים קושי, אפוא, לתת אמון בגרסתה של ג'ואנה, ועל פי מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי, נראה כי עלה בידי התובעת לבסס את עדיפות גרסתה של ענת.
בשולי הדברים אוסיף, כי גרסתה של ענת גם מתיישבת טוב יותר (או, למצער, לא פחות טוב) עם לשון כתב הסילוק, המדבר על "הנזק שנגרם לי" ועל "טענה או תביעה אישית".
ועוד אוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים, כי רכיב אובדן הנחת העדר התביעות, ששימש בסיס לסכום של 2,800 ₪, לגרסת ענת, לא הוכח בכתובים – זאת משום שהתביעה שבפני איננה לתשלום רכיב זה, אלא תביעת שיבוב, בלבד. אמנם, גם לגבי העדר מסמך זה ניתן היה לטעון כי בהעדרו הוא מחליש במשהו את גרסתה של ענת, אולם איני סבור שהוא מחלישה עד כדי שזו תאבד את יתרונה על פני גרסתה הרעועה של ג'ואנה.
בנסיבות אלה, אני סבור שיש לקבוע כממצא, שהמגעים בין ג'ואנה לבין ענת אכן התמקדו בנזקים שנגרמו לענת, אישית, כתוצאה מהפעלת הפוליסה, ולא בניסיון להביא לסילוק סופי ומוחלט של מלוא עלות התיקון, וכי לא נעשה מצג כלשהו (במעשה או במחדל) מצד ענת, שהיה יכול לגרום לג'ואנה לסבור שבכך יהיה משום סילוק מלוא הנזקים.
משכך, אין הגנת הנתבעים מסייעת להם, ומשאין מחלוקת לגבי אחריותם לנזקים עצמם – הרי שאין עוד עילה שלא להורות להם לשפות את התובעת על תגמולי הביטוח ששילמה לענת (או עבור ענת, למוסך).
לפני סיום אוסיף עוד, כי הגם שאין חולק שג'ואנה, ולא מי מהנתבעים, היא המזיק, הרי שהנתבעים עצמם לא טענו להעדר יריבות, ונשענו בהגנתם על הגנתה של ג'ואנה, ולפיכך יש לראותם, ולו בשל הסכמה שבשתיקה, כמזיקים, לצורך קבלת התביעה.
אני מקבל את התביעה.."
