תאמ (הרצ') 42252-04-14 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית הרצליה
בית המשפט: השלום בהרצליה
פסק הדין ניתן ביום: 15/7/2015
ע"י הרשם בכיר: אדי לכנר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח ותביעתו של מבוטחה כנגד העירייה ורכבת ישראל בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח כתוצאה מהצפת הרכב במים, עת חנה בחניית הרכבת?
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"המסגרת המשפטית:
אחריותה של העירייה לטיפול במי הגשמים נלמד מסימן ב' לפקודת העיריות [נוסח חדש] שכותרתו – חובותיה של עיריה, סעיף 235: בענין החובות תעשה העיריה פעולות אלה: תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;
ובכל הקשור לטענות הצדדים שבנסיבות העניין מדובר בכוח עליון אשר גרם לשיטפונות חורף. בית המשפט העליון כבר דן בעבר, במסגרת ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה , שניתן ביום 25/5/06 (להלן: "פרשת עיריית חיפה"). בית המשפט העליון דחה את הטענה שמדובר בכוח עליון וציין שאין המדובר בתופעה חריגה.
אין חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית, של העירייה כלפי תושביה. בנסיבות העניין, סבור אנוכי, כי גם חובת זהירות קונקרטית קיימת בענייננו. הוראת פקודת העיריות, ובפרט סעיף 235 (2), מטילה חובה על הרשות המקומית לדאוג לתשתית ניקוז וקיימת צפיות שאי תקינות של מערכת הניקוז, עשויה לגרום לנזקים לתושבי הרשות, בין ברכוש ובין בנפש.
לעניין חלוקת הנזק וככל שהדבר נוגע ליחסים בין מעוולים לנזק, קמה חבות ביחד ולחוד מצד המעוולים משום שהנזק הנגרם אינו ניתן להפרדה ולייחוס למי מהן בנפרד. בד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר, פ"ד מד(2) 89 (להלן: עניין מלך) בציינו כי "כאשר כל נתבע גרם לחלק כלשהו מנזקו של הניזוק, אך לא ברור מהי מידת חלקו בנזק הכולל, מועבר נטל ההוכחה לנתבע להוכיח מהו חלקו בנזק הכולל ואם אינו עומד בנטל זה מחויב הוא במלוא הנזק".
מקרה דומה אחר ראה, ת"א 3142-06 ברוך נובק נ' עיריית חיפה, נגרם לבית עסק נזקי רכוש כתוצאה ממי גשמים שהציפו מוסך, העירייה מנגד ניסתה לטעון כי מדובר בכוח עליון אשר גרם לנזק ולכאורה לא ניתן היה לחזותו מראש אך בית המשפט קבע כי העירייה אחראית לנזק משום שלא דאגה להקמת תשתית ניקוז באזור התעשייה בו ממוקם המוסך ובסופו של דבר נקבע כי העירייה אחראית לנזק. ובנוסף, נקבע בפסק הדין כי גם אם הצפות חורף מתרחשות אחת לכמה שנים על הרשות המקומית החובה לצפות לכך ועל כן לדאוג לקיומה של תשתית ניקוז תקינה ומתאימה שתקלוט מאגר מי גשמים אלה.
השאלה העומדת להכרעת בית המשפט היא שאלת האחריות על מי מוטלת.
דיון והכרעה:
מצאתי לפתוח את הדיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ומעיון במוצגי התובעים, סבור כי הנתבעות בהתנהלותן הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן. אציין שאין מחלוקת בין הצדדים שהיו גשמים עזים עת קרות התאונה.
אין ממש בטענת הנתבעת מס' 1 כי המדובר בשטח פרטי, ע"מ להועיל לה ולפטורה מאחריות לנזק, הואיל ובפקודת העיריות נקבעו שלל חיובים המחייבים אותה לדאוג לניקוזים.
יתר על כן, העירייה בעלת סמכות רחבה, ובין היתר סמכות להורות לפרט כיצד לנהוג בשטחו הפרטי. לאור זאת העירייה אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה, כי המדובר בשטח פרטי וכי אינה אחראית. כאמור מחובותיהן של העיריות להורות לבעלי המגרש הפרטי לנקוט בכל אמצעי זהירות לשלום צדדי ג', ובפרט לעניינו המדובר בתחנת רכבת אשר בה כל יום כמות רבה של אנשים.
בפרשת עיריית חיפה קבעה כב' השופטת חיות, בפסקה 36, כי אין לקבל את טענת העירייה כי בשל היקפם החריג של גשמי החורף, אין לייחס לעירייה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מכך.
לאור טענת העירייה כי המדובר בהצפת חורף, הרי בשנים האחרונות יש כמויות גדולות של גשם, שגורמות להצפה והדבר אינו בהכרח מהווה לכוח עליון, אלא אירוע שניתן לצפות אותו מידי פעם. לפיכך העירייה והרכבת היו צריכים להיות מוכנים למקרים דומים מאחר ואין מחלוקת שהיה יום סוער.
הנה כי כן, האחריות בנסיבות דנן, מוטלת הן על העירייה והן על הרכבת, הרי בהתאם להילכת מלך, שתי הנתבעות בעניינו גרמו נזק לניזוק, אך לו אחת מהנתבעות הרימה את נטל ההוכחה והוכיחה מהו חלקה בנזק, כתוצאה מכך שתי הנתבעות חייבות ביחד ולחוד לשפות את התובעים ולהחזיר לו את המצב לקודמתו.
נוסף על כן, אילו נציגי הרכבת פעלו בהתאם לחובותיהן כדין וניסו למנוע סיכונים בלתי סבירים אשר כלל מוטלות עליהן והודיעו לעירייה על סתימת הניקוז, סבור אני שלא היה נגרם נזק.
לאור האמור אני מוצא כי מוטלת הן על המועצה והן על הרכבת חובת זהירות מושגית כלפי התובעים כמחזיקים בנכס הנמצא בשטח שיפוטיהם לדאוג לתקינותה של מערכות הניקוז בסמוך לנכס. כמו כן מוטלת עליהן חובת זהירות קונקרטית לפעול בצורה סבירה למנוע אירועים של הצפת מי גשמים של הנכס בו מחזיקים התובעים. יתירה מזאת היו צריכות לצפות כי הפרת חובותיהן תגרום להצפת הנכס ולנזקים.
יתר על כן, חובתם של הרשויות המקומיות לתקן ליקויים במתקני הביוב אם נתגלו כאלה. כאמור, לרשות המקומית השליטה והיכולת לפקח על מצבה של תשתית הניקוז העירונית מתוקף היותה זו שהתקינה את תשתיות אלה ומתוקף סמכויותיה על פי פקודת העיריות.
חובת התושבים לשלם תשלומי ארנונה הינה, בין היתר, על מנת להבטיח תקינות של מתקנים ציבוריים, כגון: תקינות כביש, מדרכות, שירותי הביוב, תעלות ניקוז, וכד'. באם הוזנחו מתקנים אלה ונגרמו בעקבות כך נזקים לרכוש התושבים מחובתה של הרשות המקומית: העירייה ו/או המועצה המקומית לפצות את התושבים בגין נזקיהם.
לעניין חלוקת האחריות במקרה שלפנינו, הצדדים לא הביאו ראיות ולא הוכיחו לפניי אילו נזק כל צד גרם ובהעדר ראיות לעניין חלוקת הנזק, העירייה והרכבת "חייבות ביחד ולחוד במלוא הנזק, שנגרם בתחומן ותחת שליטתן".
מכל הטעמים לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה."
