פסיקה: חשיבות חתימתו של מבטח על אישור ביטוח במסמכי מכרז

עתמ (חי') 18439-07-15  אברהם יצחק בע"מ נ' עיריית נשר

בית המשפט: המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

פסק הדין ניתן ביום: 23/7/2015

ע"י כב' השופט: א' קיסרי

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את העתירה המכוונת נגד החלטת ועדת המכרזים שליד עיריית נשר שקבעה כי הצעת המשיבה 3 ("ענב") היא ההצעה הזוכה במכרז מפיתוח אזור תעסוקה?

רקע: נספח ד' הנזכר בסעיף 5 לתנאי המכרז הוא מסמך "אישור על קיום ביטוחים של קבלן". כמסתבר, המסמך הוגש כשהוא חתום רק בחתימתה של העותרת וללא חתימתה של חברת הביטוח.

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

" אחד מהעקרונות העומדים ביסוד דיני המכרזים הוא עקרון השוויון (עע"מ 5159/08 מיציוסי הסעות בע"מ נ' אור הסעות ג.ד. (14.3.08)), והגשמתו מחייבת הקפדה על כך שעמידה בתנאי סף תיאכף במידה שווה על כל המשתתפים (עע"מ 5853/05 אחים כאלדי בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (16.1.07)). בסעיף 5 של תנאי המכרז נקבע במפורש שנספח ד', שהוא חלק ממסמכי המכרז, חייב להיות מוגש כשהוא חתום, ואין מחלוקת שאם מתעלמים מסעיף 15 של מסמך סיור הקבלנים, שצוטט לעיל, אזי החלק הראשון של נספח ד', היינו המסמך הקרוי "אישור חברת הביטוח", חייב להיות מוגש כשהוא חתום על ידי חברת הביטוח, מפני שכך נאמר בסעיף 5.ג של תנאי המכרז וכך גם עולה מנוסחו של המסמך. כאמור לעיל, בסעיף 5.ג של תנאי המכרז נאמר שבין מסמכי ההצעה צריך להיות גם "אישור חברת הביטוח לחתימת הנספח הביטוחי". לשון אחרת, המסמך הראשון בנספח ד', זה הקרוי "אישור חברת הביטוח", חייב להיות מוגש כשהוא חתום בידי חברת הביטוח. למסקנה זו יש גם תמיכה בנוסחו של המסמך, ובעובדה שבצד המקום שיועד לחתימת המציע ישנו מקום שיועד לחתימתה של חברת הביטוח.

נותרת אפוא השאלה אם ניתן לראות בהוראת סעיף 15 של מסמך סיור הקבלנים משום שינוי תנאי הסף הקבוע בסעיף 5.ג של תנאי המכרז. לדעתי, פרשנות סבירה של סעיף 15 תומכת בטענת העירייה וועדת המכרזים, היינו, שבשלב הגשת ההצעה המסמך המהווה את החלק השני של נספח ד', זה הקרוי "אישור על קיום ביטוחים", אינו צריך להיות חתום בידי חברת הביטוח, שכן אישור כזה – בדבר קיומם של ביטוחים הלכה למעשה – נדרש רק לאחר שהמציע זוכה במכרז, ואילו בשלב הצעת ההגשה כל שנדרש הוא אישור של חברת הביטוח שאם המציע יזכה במכרז, חברת הביטוח תחתום על המסמך המהווה את החלק השני של נספח ד'. על פי ההלכה, "פירושם של מסמכי המכרז צריך להיעשות על פי פרשנות תכליתית. פרופ' ברק מציין כי "הפרשנות התכליתית משתרעת על הפעולות המשפטיות כולן" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה 48 (2001)). אכן, גם בדיני מכרזים עלינו לבצע "בחינה כוללת של לשון המכרז, תנאיו ומטרתו" (עע"ם 7111/03 "יוסף חורי" חברה לעבודות בנין בע"מ נ' מדינת ישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נח(6) 170, 178 ו (2004))" (עע"מ 5487/06 סופרמאטיק נ' חברת החשמל (12.4.09) ("עניין סופרמאטיק"). עקרון הפרשנות התכליתית מחייב כי תנאי מכרז, לרבות פרסומים והוראות של ועדת המכרזים (דוגמת מסמך סיור הקבלנים), יפורשו באופן המגשים את תכלית המכרז ואת השמירה על עקרונות דיני המכרזים, ובהם כאמור עקרון השוויון בין המשתתפים.

כך, בניגוד להצעות כל המשתתפות במכרז, הצעתה של העותרת הוגשה ללא חתימת חברת הביטוח על אחד המסמכים המהווים את נספח ד' של תנאי המכרז. הפרשנות הסבירה של סעיף 15 של מסמך סיור הקבלנים אינה תומכת בטענת העותרת, שכן לא נאמר באותו סעיף ששני חלקי נספח ד' יכולים להיות מוגשים ללא חתימת חברת הביטוח, וכל שנאמר הוא שהמסמך השני, היינו, אישור קיום הביטוחים, הוא זה שניתן להגישו ללא חתימת חברת הביטוח. כבר נפסק ש"הכלל הפרשני הנוהג בדיני המכרזים הוא כי כאשר קיימים מספר פירושים סבירים ללשון המכרז יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות משתתפי המכרז על פני פרשנות הפוסלת אותן" (עע"ם 5949/07 אמישראגז -גז טבעי בע"מ נ' פז-גז (1993) בע"מ, פסקה 9 (28.4.2008)). כאן המקום להזכיר גם את טענת העירייה וועדת המכרזים, כמו גם את טענת ענב, שהעותרת הייתה היחידה שפירשה את סעיף 15 האמור בדרכה שלה, ומכאן שאם היה לה ספק בנוגע לפרשנות הנכונה היא יכלה לפנות לוועדת המכרזים בבקשת הבהרה קודם להגשת הצעתה. לכל אלה אפשר להוסיף כי "כידוע, בהעדר טענה והוכחה בדבר חוסר הגינות, חוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים, שיקולים זרים וכיוצא באלה יש ליתן משקל לכוונת עורך המכרז בבואנו להכריע בתכלית המכרז ובפרשנות תנאיו (ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל, פ"ד נה(1) 1, 10 ה-ז (1999)) (עניין סופרמאטיק, פסקה 11). וגם בענייננו כך. העותרת לא טענה ולא הראתה כי קיימת עילה שלא לתת משקל לפירוש שוועדת המכרזים סברה שהוא הפירוש הנכון וממילא יש לדחות את הטענות בעניין זה.

המסקנה שאליה אני מגיע מייתרת את הצורך לדון בטענות אחרות של העותרת, שממילא אין בהן כדי לשנות את התוצאה. עם זאת, על מנת שלא להותיר עניינים אלה ללא התייחסות, אתייחס לטענת אלה בקיצור המתבקש.

...

בדיון שהתקיים טענה העותרת כי מסמך "אישור על קיום ביטוחים" שהגישה ענב כולל הסתייגויות של חברת הביטוח ולכן, לפי סעיף 9 של תנאי המכרז, היה על ועדת המכרזים לפסול את ההצעה. לא ניתן לקבל טענה זו, הן מפני שכפי שטענה ענב הטענה לא נכללה בכתב העתירה או בבקשה לסעד זמני, והיא הועלתה לראשונה בגדר הדיון שהתקיים. מעבר לכך, בסעיף 9 לתנאי המכרז נאמר אמנם כי "כל שינוי, תוספת, ו/או מחיקה שייעשו על ידי המציע באחת התעודות המצורפות למכרז, ו/או כל הסתייגות לגביהם, בין על ידי תוספת או מחיקה... ייחשבו כאילו לא נכתבו ו/או עלולים ו/או עשויים לגרום לפסילת ההצעה..." (ההדגשה הוספה, א"ק), אלא שלדעתי ניסוח זה איננו מחייב פסילת הצעה שבמסמכים הכלולים בה הוספו תוספות או הסתייגויות, והוא מותיר לוועדת המכרזים מרחב – גם אם מצומצם – של שיקול דעת אם לפסול את ההצעה. על פי ההלכה שבית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של וועדת המכרזים בשיקול דעתו שלו "אלא אם כן הוכחה סטייה מהותית משיקולי סבירות, תום לב והגינות בקיום הליכי המיכרז" (עע"מ 3190/02 קל בניין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים בע"מ, (22.10.03)) אין מקום לעשות כן במקרה הנוכחי.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 9.7.15 מתבטל. העירבון שהפקידה העותרת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת העותרת להתלות את תוקפו של פסק הדין עד להגשת ערעור. העירייה וענב טענו שקודם להגשת העתירה הן התקשרו בהסכם לביצוע העבודה, ואף ניתן צו התחלת עבודה ובנסיבות אלה השיקול של מאזן נזקים מטה את הכף נגד העותרת. "