תא (י-ם) 13420/07 תאמ (י-ם) 51902-03-11 עדה גור-רמות נ' דלק חימום (מקבוצת דלק) בע"מ
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 28/7/2015
ע"י השופטת: דורית פיינשטיין
עניינו של פסק הדין: מי אחראי לפיצוי בעלי הדירה וחברת הביטוח שביטחה את דירתם בגין הנזקים שנגרמו לבעלי הדירה לטענתם, כתוצאה מכך שכ-1,900 ליטרים של נפט דלפו לחצר ביתם ומתחת לרצפת הבית?
רקע: אין חולק כי הנפט בכמות האמורה אכן דלף, אך יש מחלוקות הן בשאלת החבות של הנתבעים השונים והן בדבר היקף הנזק שנגרם לתובעים. בנוסף לתביעה זו התבררה בפני בית המשפט גם תביעה בסדר דין מהיר של חברת הדלק שדורשת תשלום בגין הנפט שדלף.
התביעה כנגד חברת דלק נדחתה, בית המשפט חייב את המהנדס ואת הקבלן לשאת ביחד ולחוד במחצית עלות הנפט על פי תביעתה של דלק בנוסף חויבו המהנדס והקבלן לשלם ביחד ולחוד לבעלי הדירה סך של 70,000 ₪ ולשאת בהוצאותיהם.
מתוך פסק הדין:
"ככלל, בתביעות נזיקיות קודם נבחנת שאלת החבות, ורק אם בית המשפט קובע כי קיימת חבות הוא פונה לבחון את שאלת גובה הנזק. במסגרת תובענה זו ופסק הדין, אבקש להפוך את סדר הדיון ולדון תחילה בשאלת גובה הנזק, שכן כפי שאבהיר להלן, נזק זה מאוד נמוך לעומת הפיצוי שהתובעים דורשים.
...
אוסיף ואציין כי לא הוכח בפניי כי שוכרים פוטנציאליים הגיעו לדירה ונרתעו מלשכור אותה בשל הריח והאדים. לפיכך אני דוחה את הטענה כי הדירה עמדה ריקה למעלה משלוש שנים בעטיו של האירוע, ועל כן אני דוחה את כל התביעה לפיצוי בגין רכיב אי קבלת דמי שכירות ראויים.
למעלה מן הצורך אציין כי אם התובעים לא יכלו להשכיר את הדירה בסכום שלדעתם היה ראוי, הרי שהיה עליהם להשכיר אותה בסכום נמוך יותר או לשימוש שאינו מגורים, כגון אחסנה. משלא עשו כן, הם גם לא הקטינו את נזקיהם.
על דרך האומדנא ובשים לב לכך שגם השינויים שהיו בדירה ללא היתר יש בהם כדי להפחית מערך הדירה, אני קובעת כי ירידת הערך בגין הדליפה, ובהיותה בעיקרה פסיכולוגית בשים לב לחלוף הזמן עומדת על סך 50,000 ₪ בלבד. סכום זה יש בו כדי לאמוד את מלוא הנזק שנגרם לתובעים, ומבלי שאתייחס עדיין לאשם התורם שיש לתובעים במקרה זה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובשים לב כי מצד אחד אמינה עלי גרסתה של התובעת כי דליפת הנפט ערב כניסתם לדירה הייתה אירוע קשה, ומכלל המסמכים עולה כי היא נדרשה להשקעה רבה של זמן ומשאבים כדי לטפל בתוצאות הדליפה; מצד שני, בשים לב לכך שהטענות בדבר הכרח לעזוב את הדירה, ואובדן דמי שכירות נדחו, ואף הטענות הנוגעות לירידת ערך נדחו ברובן, ובשים לב לאשם התורם שאני מייחסת לתובעים, הרי שהפיצוי המגיע להם הוא בסך של 25,000 ₪ כערכם היום.
שאלת החבות של המהנדס והקבלן:
אין חולק כי במועד קרות האירוע, הברז שמוביל לנפט לדירה היה פתוח, וזאת בשעה שהיה אמור להיות סגור, והצינור שהיה אמור להיות אטום, היה שבור. המהנדס טוען כי הוא לא ניתק את התנור הישן, ולא פגע בשום צורה ודרך בצינור הקיים, אלא המתין שהקבלן יכין עבורו את השטח להתקנת המערכת החדשה. על כן המהנדס טוען כי הקבלן הוא שאחראי לקרות האירוע, ומטעם זה הגיש הודעת צד ג'.
הקבלן לעומת זאת טוען שהמהנדס שבר את הצינור הישן כאשר ניסה להתחבר אליו עם צינור חדש, ושהוא היה איש המקצוע לעניין התנור, ועל כן אמון על התנור ועל הצינורות וכמובן על הברז.
שקלתי את טענות המהנדס והקבלן, ודינן להידחות. בין אם אקבע כי נטל הראיה רובץ לפתחם של התובעים להוכיח כי נתבעים אלו התרשלו, ובין אם אקבע כי נטל הראיה רובץ לפתחם של נתבעים אלו לפי הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הרי שמסקנתי החד משמעית היא כי שני הנתבעים התרשלו.
התובעים לא הפנו לפסיקה שבה חויבה חברה המספקת נפט או חברה המספקת מים, חשמל וכדומה, בגין נזקים שנגרמו בשטח הפרטי של לקוח, בשל מחדל או מעשה רשלני באותו שטח. פסקי הדין עליהם סמכו התובעים את ידם עוסקים למעשה במקרים בהם קבלן התרשל ולא מנע הותרת ברז פתוח, במקום שבו ביצע את העבודה ( עא (נצ') 3156/03 "עמידר" החברה הלאומית לשכון עולים לישראל נ' רגב, חברה למיפוי, מדידות ושירותי הנדסה בע"מ [פורסם בנבו, 06/09/04]). אין בציטוט החלקי מפסק דין זה כדי להעיד על כך שחברת דלק, שלא הייתה אחראית לצינור בשטח הדירה ולא הייתה אמורה להיות אחראית לו, הייתה אמורה לסגור את ברז הנפט הכללי לכל תושבי הרחוב.
על כן אני דוחה את התביעה כנגד חברת דלק במלואה.
בכל הנוגע לתביעה שחברת דלק הגישה כנגד התובעים, בה הם נדרשו לשלם בגין הנפט שדלף לדירה, בטענה כי נפט זה סופק לה, הרי שאני מקבלת תביעה זו באופן חלקי בלבד. חברת דלק גילתה את הנזילה כאשר הצובר התרוקן, אך ראוי שיהיה לה מנגנון שיבדוק באופן קבוע אם יש חריגה בצריכת הנפט, והיא לא תמתין לכך שהצובר יתרוקן על כן אני קובעת כי התובעים ישלמו רק בגין מחצית מהנפט שדלף, ..."
