תא (מרכז) 35473-06-11 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול"
בית המשפט: המחוזי מרכז-לוד
פסק הדין ניתן ביום: 27/7/2015
ע"י השופט: אבי פורג
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית והאם יש לקבל את דרישתו של רוכב אופנוע שנפגע בתאונת דרכים לכלול בפיצוי לפי חוק הפלת"ד גם את התשלום הנוסף אותו הוא נדרש לשלם לפי ביטוח חיים במסגרת הסכם המשכנתא בגין הפציעה?
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"אני סבור שהפגיעה והנכות הרפואית בתחום האורתופדי כרוכה בפגיעה תפקודית בעבודתו של התובע אולם הפגיעה התפקודית היא בשיעור נמוך יותר מהנכות הרפואית בתחום האורטופדי וברור גם שלצלקות שנגרמו לתובע בחלקים שונים ביד אין השלכה תפקודית על עבודתו ובכלל.
בהקשר הנכות הנפשית עלה מכל העדויות, הן של התובע ואשתו והן של העדים מטעמו, כי התובע סובל ממצב רוח דכאוני והפרעות בריכוז ובתפקוד.
...
בהתחשב בסוג הפגיעות והנכות הרפואית בתחום פה ולסת, והתרשמותי במהלך עדותו בפני, איני סבור שנכות זו גורמת לפגיעה תפקודית בעבודתו של התובע כעורך דין.
נוכח האמור לעיל, אני קובע שפגיעתו התפקודית של התובע בעבודתו כעורך דין עצמאי היא בשיעור נמוך משיעור נכותו הרפואית ועומדת על 40%.
..
ייקור פרמיות ביטוח ופנסיה לעתיד
התובע העיד בתצהירו, כי בסמוך לפני התאונה רכש בית חדש כאשר לאחר התאונה הוא נדרש לערוך ביטוחי חיים לצורך נטילת משכנתא. מספר חברות ביטוח סירבו לבטח אותו וחברת ביטוח ישיר הסכימה לבטח אותו בפרמיה הגבוהה ב-130% מהפרמיה שהיה משלם ללא המגבלות הרפואיות בגין התאונה. התובע צירף מפרט לפוליסת ביטוח חיים ובריאות באיי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (נספח 16 לתצהיר).
בעדותו בבית המשפט הכחיש התובע שדיווח לחברת הביטוח כי יש לו 70% נכות וטען שדיווח בשאלון של חברת הביטוח על מכלול הפגיעות בתאונה וכי יש חברות ביטוח שדחו אותו ואילו חברת "ביטוח ישיר" קיבלה אותו לביטוח עם תוספת חיתום. לטענתו, הן ביקשו תוספת של 125% פרמיה על ביטוח החיים, כלומר 225% במקום 100% שהיה משלם אלמלא התאונה. התובע טען שהעביר לחברת הביטוח את הפרוטוקולים הרפואיים של המל"ל והסביר כי הנכות שלו במל"ל היא בשיעור 64% ולא 70%. התובע הוסיף כי היה לו קרע בכבד מיד לאחר התאונה ובכל מקרה הפער של שישה אחוזים לא נראה לו משמעותי.
התובע טען בסיכומיו, כי ניתן ללמוד מהמסמכים שצירף (מוצג 16 לתצהירו) כי בעקבות התאונה הוא משלם פרמיה גבוהה יותר בגין סכום הביטוח וזאת נוכח תוספת החיתום שגובה ממנו חברת הביטוח בעקבות התאונה. לטענתו מדובר בייקור של פרמיית הביטוח בסך של כ-250 ₪ לחודש ולפיכך יש לפצותו בסך כולל של 75,000 ₪ בגין רכיב זה.
מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה, כי לא מדובר בראש נזק מוכר או נזק בר פיצוי. כדי להוכיח את טענותיו, היה על התובע להעיד גורם מחברת הביטוח ומשלא עשה כן ועובד חברת הביטוח לא עמד במבחן החקירה הנגדית בדבר הנתונים שעמדו בפניו בעת קבלת ההחלטה לגבי תוספת חיתום בפוליסת הביטוח, קמה חזקה שבעובדה כי עדותו של עובד חברת הביטוח הייתה פועלת לחובתו של התובע. בנוסף, התובע הוא שהציג עצמו בצורה לא נכונה ולא מקצועית למבטחים מאחר ולפי המסמכים נוצר רושם כי מדובר במי שסובל מנכות חמורה כללית ונפשית בשיעור 70% על רקע פגיעה פנימית של קרע בכבד. בנוסף, סוכן הביטוח מטעם התובע הסביר במסמך כי התובע אמנם סובל מבעיה רפואית אך מתפקד באופן רגיל. לשיטת הנתבעת, היה על התובע וסוכן הביטוח שלו להבין כי חתם של ביטוח חיים מתעניין פחות בתפקוד היומיומי ויותר באפשרות של התממשות הסיכונים המבוטחים בפוליסה המבוקשת. נוכח האמור לעיל, טענה הנתבעת כי אין לפסוק דבר בגין ראש נזק "חדש" זה.
מהמסמכים השונים שהוגשו במסגרת מוצג 16 לתצהיר התובע ניתן ללמוד כי אכן נגבתה מהתובע תוספת פרמיית חיתום בשיעור של 125% בגין פוליסת ביטוח חיים ובריאות שעשה בחברת איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ. מכתב חברת הביטוח הנ"ל מיום 9.4.14 מתייחס להצעה לביטוח חיים מספר פוליסה 520426800 שהמפרט שלה צורף גם הוא, שמהמכתב עולה כי התובע התקבל לפוליסה הנ"ל בתוספת רפואית של 125%. העובדה שרשום במכתב כי מדובר בנכות כללית ונפשית בשיעור 70% וכי מדובר בתאונת דרכים וקרע בכבד, אינה מלמדת כי התובע הציג את עצמו בצורה לא נכונה ולא מקצועית למבטחת, כטענת הנתבעת. מדובר בתובע שנקבעו לו נכויות משמעותיות בשיעור של עשרות אחוזים כאשר התובע גם העיד שהיה לו קרע בכבד לאחר התאונה. אני סבור כי התובע הוכיח באמצעות המסמכים השונים שהגיש, כי חברת הביטוח איי.די.איי גובה ממנו תוספת חיתום של 125% בגין ביטוח חיים ובריאות וזאת עקב התאונה שבה אכן נגרמה לו נכות כללית ונפשית בשיעור ניכר. מהמכתב של חברת הביטוח עולה בבירור כי התוספת הרפואית היא בגין מצבו של התובע לאחר תאונת הדרכים וגם ממפרטי הפוליסות שצורפו עולה שלאחר התאונה התובע שילם פרמיה גבוהה יותר באופן יחסי. איני מקבל גם את טענת הנתבעת, בעניין מכתב סוכן הביטוח שנכתב כדי לשכנע את חברת הביטוח לקבל את התובע לביטוח אובדן כושר עבודה, כי ניתן ללמוד ממנו שהתובע וסוכן הביטוח שלו פעלו בצורה לא מקצועית מול חברת הביטוח בהתחשב בנתונים המעניינים את המבטחת. מדובר בטענה הנוגעת להתנהלות המקצועית של המבטחת ושלא הוכחה על ידי הנתבעת. יחד עם זאת, התובע לא הגיש חוות דעת לגבי השוני בעלויות הפרמיה לאורך השנים וביקש לפסוק בגין רכיב זה פיצוי כולל של 75,000 ₪ בטענה שיש להעמיד את הפיצוי החודשי בגין ייקור פרמיית הביטוח על סך של 250 ₪ כאשר לפי המסמכים, לשיטתו בסיכומיו, מדובר בייקור של 107 ₪ לחודש בלבד ובנוסף, לא ברור מדוע בחישוב שלו לקח בחשבון תקופה עד תום תוחלת חייו של התובע (40 שנה) כאשר משכנתא נלקחת בדרך כלל לתקופה קצרה יותר. לפיכך, אני מעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך גלובלי של 20,000 ₪.
איני מקבל את טענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע בגין רכיב זה של תשלום תוספת פרמיה לביטוח מאחר ולא מדובר בראש נזק מוכר או נזק בר פיצוי. בנסיבות הספציפיות בענייננו כאשר מדובר בביטוח חיים במסגרת משכנתא שנטל התובע למימון בית מגוריו וכשמהמסמכים עולה שנדרש לשלם תוספת פרמייה בגין הביטוח בעקבות התאונה, מדובר בפיצוי בגין הוצאות שנגרמות לתובע כתוצאה ממצבו הרפואי (שמביא את חברת הביטוח לכך שדורשת תוספת פרמיה בגין ביטוח חיים) ואיני רואה שיש מקום להבחין בין ההוצאות הנ"ל בנסיבות הספציפיות בענייננו להוצאות אחרות שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה בגין ניידות ו/או נסיעות ו/או רפואיות. ויובהר, בענייננו אין מדובר בדרישה כללית לפיצוי ערטילאי בגין פרמיות ביטוח עתידיות עבור פוליסות שטרם באו לעולם אלא הוכח הלכה למעשה שהתובע משלם תוספת פרמיה בגין ביטוח חיים שנדרש לעשות במסגרת המשכנתא שנטל."
