ת"ק 76005-60-57 בנון נ' פלונית
בית המשפט: לתביעות קטנות בראשון לציון
גזר הדין ניתן ביום: 12/8/2015
ע"י השופטת: רנה הירש
עניינו של פסק הדין: האם קיומה של רשלנות תורמת להולכת רגל שנפגעה בתאונת דרכים במהלכה נגרם נזק לרכב, מקימה לה אחריות כלפי נהג הרכב, לפיצוי בגין הנזקים ברכב שנגרמו באותה תאונה?
רקע: כאשר התובע נהג ברכבו, נפגעה הנתבעת 2 (הבת) באופן קל, כאשר חצתה את הכביש בצומת. לטענת התובע, הבת התפרצה לכביש שלא במעבר חציה, ולכן חרף מהירות נסיעתו הנמוכה הופתע, לא הספיק לעצור, ופגע בבת ולרכבו נגרמו נזקים.
בית המשפט מצא את הולכת הרגל אחראית בשיעור של 25% לנזקים שנגרמו לרכב וחייב אותה לפצות את התובע בהתאם.
מתוך פסק הדין:
"מבחינה משפטית, מי שאחראי לנזק צריך לשלם פיצוי לניזוק, בהתאם לשיעור אחריותו. הפיצוי נועד להחזיר את המצב לקדמותו, קרי, לשלם עבור תיקון הנזק או לפצות בגין ירידת הערך שנגרמה, כאשר אין בתיקון כדי להחזיר באופן מלא את מצב הנכס שנפגע למצבו הקודם.
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ושמעתי את הצדדים ואת העדה, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי גרסתו עדיפה על פני גרסת הנתבעות...
על בסיס מקבץ הוראות הדינים שפורטו, יש לקבוע כי על הולך רגל המבקש לחצות את הכביש, חלות חובות זהירות.
הולך רגל הבוחר לחצות כביש בלא תשומת לב לתנועה בפניו, במקום שאינו מיועד לכך, בלא לעצור ולבחון באופן יסודי את התנועה בשני הכיוונים, לוודא כי כלי הרכב המתקרבים יכולים להבחין בו ומתעתדים לעצור הרי שהוא מתרשל. לפיכך, ובנסיבות המקרה דנן, קיימת –אחריות של הבת לקרות התאונה.
ככל שמדובר בחובת זהירות של הולך הרגל כלפי עצמו בלבד, הרי שהפרתה עשויה להקטין את זכותו לקבל פיצוי במקרים שבהם זכות הפיצוי מבוססת על אשם, למשל, כאשר הולך הרגל נפגע מאופניים, או ממפגע בדרך.
מנגד, באם מדובר בחובת הזהירות המוטלת על הולך רגל שאינה רק כלפי עצמו, אלא גם כלפי המשתמשים האחרים בדרך, הרי שיש מקום להשית עליו אחריות גם לנזקיהם של אחרים.
על כן, אין די בקביעת אחריות, אלא יש לשקול אם הפרת אחריות הבת כלפי עצמה (המחייבת אותה לחצות בזהירות את הצומת במקום המיועד לכך), מקים אחריות גם כלפי אחרים, ובענייננו כלפי התובע."
