ת"ק 28350-01-15 זיו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: לתביעות קטנות בעכו
פסק הדין ניתן ביום: 27/8/2015
ע"י כב' השופט: משה אלטר (שופט עמית)
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם למבוטח את סכום החיסכון לפי פוליסה לביטוח חיים מסוג "עדיף" למרות הפסקת תשלום הפרמיות לחברת הביטוח בתוך פחות משנתיים מיום תחילת הביטוח, כאשר לפי תנאי הפוליסה, במקרה הנדון המבוטח אינו זכאי לקבל כל תשלום שהוא מחברת הביטוח?
רקע: המבוטח טען שלא קיבל את הפוליסה מאחר שעבר לכתובת חדשה ועל כן לא ידע לגבי קיומו של "תנאי הביטול".
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין
"האם הודע לתובע קיומו של "תנאי הביטול"?
לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי התשובה לשאלה זו חיובית, כפי שיובהר להלן:
בתאריך 26/8/1996, או בסמוך לכך, שלחה הנתבעת את הפוליסה לתובע, כעולה מהמכתב שצורף לכתב ההגנה וסומן באות א'. הפוליסה נשלחה לכתובת הישנה, בה התגורר התובע, כאמור, עד 9/11/97.
בהתאם להוראות סעיף 10(ג) ל"תנאים כללים לביטוח חיים עדיף", כל הודעה שתשלח בדואר על ידי הנתבעת לבעל הפוליסה ו/או למבוטח, "... לפי הכתובת המעודכנת הידועה לחברה תחשב כהודעה שנתקבלה כדין על ידי הנמען תוך 72 שעות מזמן המסר המכתב הכולל את ההודעה בדואר". הוראה זו יוצרת חזקה כי התובע קיבל את המכתב מיום 26/8/1996 עם הפוליסה. לא עלה בידי התובע לסתור חזקה זו, שכן אין אני מאמין לו שלא קיבל את הפוליסה.
כפי שהתובע אישר בעדותו, לא הייתה זו הפעם הראשונה שהוא עושה ביטוח. היה ידוע לו כי כאשר עושים ביטוח, נהוג לקבל מחברת הביטוח פוליסה. אם באמת לא קיבל במקרה זה את הפוליסה, הייתי מצפה שיפנה אל הנתבעת או אל יהודה כדי לדרוש לקבל את הפוליסה. כל שהיה לו לומר, כאשר נשאל מה עשה, אחרי שנוכח לדעת שלא קיבל את הפוליסה, היה "לא עשיתי כלום, סמכתי עליו". אין צריך לומר שתשובה זו אומרת דרשני. הוא לא עשה כלום, כי קיבל את הפוליסה.
אין חולקין שתנאי הביטול מופיע בפוליסה. לכן, התובע ידע, או, לפחות, יכול היה לדעת, גם אם לא היו אומרים לו, שקיים תנאי לפיו הפסקת התשלומים בטרם חלפו שנתיים ימים, תביא להפסד חלק החסכון שבפוליסה.
יהודה אמנם לא זכר, בצדק, בחלוף כ 18 שנה, מה אמר או לא אמר לתובע בהתייחס לתנאי הביטול, אולם לדבריו, "אם היה תנאי כזה, הוא היה נאמר למבוטח" ואין לי סיבה שלא להאמין לו בעניין זה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 1 – 4).
התובע העיד (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 2 – 8) כי כאשר הודיע ליהודה על ביטול הוראת הקבע, הוא שאל את יהודה מה עם מרכיב החיסכון בתשלומים ששילם ויהודה לא אמר לו שבגלל שהוא מפסיק את התשלומים לפני שחלפו שנתיים הוא מאבד את החיסכון. כאשר נשאל יהודה בעניין זה הוא השיב, בצדק, שאינו זוכר והוסיף כי "... זה לא הגיוני שלא אמרתי לו שאם הוא מפסיק את התשלומים לפני שעברו 24 חודש, הוא מפסיד את מרכיב החיסכון" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 23 – 30). בהקשר זה ראוי גם לזכור שליהודה היה אינטרס שהתובע ימשיך את תשלומי הפרמיה, שכן הוא מקבל אחוזים מהפרמיה שמשלם המבוטח.
העובדה שבמשך תקופה של כ 15 שנה מאז הפסקת תשלומי הפרמיה התובע כלל לא התעניין מה קורה עם מרכיב החיסכון שבפוליסה, מלמדת גם היא שהוא היה מודע לקיומו של תנאי הביטול. איזה אדם בר דעת שיודע כי יש לו חסכון אינו מתעניין במשך שנים מה עלה בגורל החיסכון?
סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪."
