חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: בוחן התאונות מטעם חברת הביטוח הצליח להוכיח טענתו

השופט יעקב צבן: מערער 2 הודה שאינו מחזיק ברישיון להפעיל את המנוף ומשהסקנו כי המטען נפל מהמנוף והמערערים הודו כי באירוע פעל מערער 2 לבדו (גם לא הושג בערעור על קביעת בית משפט קמא כי המנוף הופעל בידי מערער 2), הרי שחברת הביטוח הרימה את הנטל להוכיח חריגה מהכיסוי הביטוחי
6/10/2015

 

 

 

עא (י-ם) 10325-03-15  עבידאת חסאם נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: המחוזי בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 24/9/2015

 

ע"י כב' השופט: יעקב צבן

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקה של בית משפט השלום שקבע, כי הנזק מגולגל לפתחם של המערערים הם בעלי המשאית הפוגעת ולא לפתחה של מבטחת המשאית?

 

רקע: מדובר בנזק שנגרם בשל נפילת קורות עץ ממשאית שבבעלות המערער 1 על רכבה של המשיבה הפורמאלית וגרמו לנזק משמעותי. באותו היום נהג במשאית מערער 2 והתאונה אירעה במהלך מאמציו לפרוק את משטחי העץ מהמשאית. אין חולק כי המשאית חנתה אנכית לרכב הנפגע ועיקר הנזק נגרם לגג הרכב. מוסכם כי הכיסוי הביטוחי של המשאית אינו כולל שימוש במנוף המשאית, מה גם שמערער 1 אינו מחזיק ברישיון להפעיל מנוף.

 

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

"שומה עלינו לבחון האם חברת הביטוח הרימה את נטל ההוכחה בטענתה כי לא חל כיסוי ביטוחי בנסיבות התאונה.

 

...

 

דיון

 

בית משפט קמא אכן נפל לכלל טעות בכותבו כי יש סתירה מהותית בין מערער 2 לעובד נוסף. עיון בעדותו של מערער 2 מעלה כי לגרסתו הוא המתין לטרקטור ובינתיים ביקש לפרק את הרצועות, כלשונו (ראה ש' 25-29, עמ' 8 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא). הוא אשר טען העובד הנוסף. אלא שאין בכך לשנות את תוצאת פסק הדין, כפי שניווכח להלן.

 

צודק ב"כ המערערים בטענתו כי על שכמה של חברת הביטוח רובץ הנטל להוכיח חריגה מהכיסוי הביטוחי; בלשונו של בית המשפט העליון בפרשת חניפס: "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג"  (ע"א 678/86 חסן חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מג (4) 177, עמ' 184; ראה רע"א 1396/15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 26.7.15)). גם בכך אין כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.  

 

אבן הבוחן נמצאת בגרימת הנזק. מיקום כלי הרכב באירוע אינו שנוי במחלוקת ובהתחשב בכך, הנזק מעיד בעד עצמו. המשאית עמדה במאונך לרכב הנפגע. הווה אומר: הפגוש או מכסה המנוע הם הנקודה הסמוכה ביותר למשאית. מטען המתגלגל ממשאית, גם אם מגובה רב, אינו יכול לנחות במדוייק על גג הרכב ללא שיזלגו קורות עץ אשר יפגעו בנקודה הסמוכה ביותר למשאית והיא הלוא הפגוש או מכסה המנוע. מכאן, המטען נפל ממרום גובהו של המנוף ישירות על גג הרכב. השכל הישר וניסיון החיים אינם מאפשרים מסקנה אחרת. בשולי הדברים, מערער 2 העיד כי התיר את הרצועות שכבלו את משטח המטען למשאית וברגע שהתיר את הרצועות נתגלגלו קורות העץ על הרכב שחנה בסמוך. מדובר בקורות עץ באורך של כ- 3 מטרים. ביני לביני, תמהני איך לא נשאל המערער הכיצד לא נפגע בגופו מתאונה זו. עוד, הימנעות מהבאת עד עלולה לשמש לחובת הצד אשר נזקק לו והדבר בגדר מושכלות יסוד. יש לשאול מדוע לא הובא נהג הטרקטור לעדות על מנת להוכיח כי בשירותיו התכוונו להיעזר לצורך פריקת המטען, לחלופין כל מסמך אחר שיכול לאשר התקשרות כגון דא.

 

במכלול הדברים, מערער 2 הודה שאינו מחזיק ברישיון להפעיל את המנוף ומשהסקנו כי המטען נפל מהמנוף והמערערים הודו כי באירוע פעל מערער 2 לבדו (גם לא הושג בערעור על קביעת בית משפט קמא כי המנוף הופעל בידי מערער 2), הרי שחברת הביטוח הרימה את הנטל להוכיח חריגה מהכיסוי הביטוחי. 

 

אשר על כן, הערעור נדחה.

 

המערערים ישלמו לחברת הביטוח הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח ולמשיבה הפורמאלית הוצאות בסך של 1,000 ש"ח."

 

 

עבור לתוכן העמוד