תאמ (ב"ש) 30362-06-13 מאיר עוז מנשה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בבאר שבע
פסק הדין ניתן ביום: 6/10/2015
ע"י כב' כב' הרשמת הבכירה: ליאורה וינשטיין
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לביתו הפרטי ביום שבו ירד גשם שוטף מלווה בגושי ברד גדולים שנערמו בגינת המבוטח ועל גג ביתו?
רקע: בכתב הגנתה טענה חברת הביטוח, כי הנזקים הנטענים הינם תוצאה של עיוות בקונסטרוקציית הגג שנגרם בשל אופן סגירת המרפסת, כשהדבר יצר עומס משקל שגרם לשקיעתה של המרפסת או מבנה הרעפים בגג. כן טענה חברת הביטוח, כי מדובר ב"דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה וספיגתם בהם", דבר המוחרג בסיפא סעיף 1.1.3 לפוליסת הביטוח - ובגג רעפים שניזוק כתוצאה מבלאי טבעי (מדובר לטענתה בבית שנרכש ע"י התובע לפני 25 שנים) ולא מנזק תאונתי - ולכן הפוליסה אינה מכסה את הנזקים.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
" השאלות השנויות במחלוקת הן:
האם הנזק שנגרם לבית התובע מקורו בסערת הגשם או בבלאי טבעי/בניה לקויה שאין קשר בינו ובין הסערה?
בהנחה שמקור הנזק בחדירת המים כתוצאה מהסופה, האם בצדק מחריגה חברת הביטוח נזק זה מהפוליסה?
בהנחה שיפסק כי על חברת הביטוח לפצות את התובע בגין נזק זה - האם עלות תיקון הנזק היא כאמור בחוות הדעת של שמאי התובע או כאמור בחוות הדעת של מהנדס ושמאי הנתבעת?
...
לעניין החבות מתקיים לדעתי במקרה הנדון "מקרה ביטוח" בהתאם לפוליסה. השמאי מטעם הנתבעת לא עלה בעת הבדיקה על גג המבנה ולמעשה לא ביצע את הבדיקה הדרושה לצורך מענה על השאלה האם האירוע קרה בשל הסערה, או שמא בשל בלאי טבעי, אלא הסתמך בחוות דעתו על דברי שמאי התובע, על דברי התובע ועל הסתכלות מלמטה למעלה.
באשר לטענה כי המקרה הספציפי מוחרג מהפוליסה שאינה מכסה חדירת מי גשם דרך תקרה וקירות:
בתאמ (שלום ת"א) 33728/06/13 יגיל נטע חיים ואח' נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ נפסק, מפי כב' השופטת אור אליאס, לעניין הסעיף בפוליסה שצוטט לעיל, כי "פרשנות תכליתית של הפוליסה היא כי, חברת הביטוח מבקשת למנוע מצב בו, בעקבות בעיות שונות במבנה, כדוגמת ליקויי בניה ו/או איטום, יחדרו מים. אולם, מהות הפוליסה, בין היתר, נוגעת לאפשרות של פיצוי בגין נזק שיגרם כתוצאה מסערה, גם אם הוא נזק מים שנגרם כתוצאה מחלחול לקירות או לתקרה, ובלבד שהוא נגרם כתוצאה מהסערה ולא כתוצאה מבעיות שונות במבנה כאמור."
אני מסכימה לפרשנות זו. בהתאם לכך - על הטוען כי הליקוי שבעטיו חלחלו מי הגשמים למבנה מקורו בבניה לקויה להוכיח זאת. מהנדס הנתבעת אמנם טען כי הקונסטרוקציה של המבנה התעקמה כתוצאה מביסוסו על אדמה אך דבר זה אינו מסביר את שבירת הרעפים שאותם לא הכחישה הנתבעת בפה מלא. מול טענת המהנדס כי הגג נסמך על שני עמודים, נראה בברור מהתמונה המרכזית השמאלית בעמוד התמונות הראשון המצורף לחוות הדעת של השמאי כי גג המרפסת נסמך על שלושה עמודים. היות ומהנדס הנתבעת לא טפס על הגג ולא בדק את הרעפים, לא מספיקה לדעתי סברתו כי ליקויי המבנה או הבלאי הסביר גרמו לתוצאה של חלחול המים, מה גם שהמהנדס הסתמך בחלקה אפילו על חוות דעתו של שמאי התובע לגבי מה שראה כשפתחו את הגג ואמר בדיון "אני קיבלתי את מה שכתבת" (עמוד 14 שורה 4). יתרה מכך לא ברור כי החריג רלוונטי למקרה דנא שכן השתכנעתי - והדבר לא נסתר - כי רעפים נשברו בסופה וכי דרך הרעפים השבורים נזלו מים ומלאו את הגג ולאחריו טפטפו פנימה אל המרפסת. ממילא נזילה דרך רעפים שבורים אינה, למיטב הבנתי, חלחול דרך תקרה או קירות.
באשר לסכום התביעה - אם מתבססת חוות דעתו של שמאי התובע על הצעות המחיר שהביא התובע, לא ברור כיצד חולקה חוות דעתו לפי פריטים באופן שמול כל פריט מצויין מחירו, שכן בכל הצעות המחיר כולל חשבונית התיקון שהביא התובע מדובר על מחיר גלובלי לביצוע כל העבודות המפורטות בהן. אולם הנתבעת לא ערערה על דבר זה באופן ספציפי אלא רק על עצם העלויות הגבוהות שנדרשו על ידי השמאי. כבר בראשית אציין כי קבלתי את נימוקי השמאי לעניין הסתמכותו על הצעות המחיר – אינני רואה הבדל משמעותי בין מצב בו השמאי מטעם התובע או התובע עצמו מבקשים את הצעות המחיר לעניין הטייתן – הלא מי שמוסר אותן עלול להדרש לבצען ולחילופין תפסל הצעתו בשל גובהה. קבלתי גם את נימוקו כי העלות למטר גבוהה הרבה יותר ממחיר השוק כשמדובר בעבודה קטנה יחסית וכי לכן העדיף להסתמך על הצעות מחיר (המשקפות אף הן, מן הסתם, את מחיר השוק) ולא על מחירוני שוק.
מהנדס הנתבעת טען כי לא היה צורך לתקן תיקוני חשמל ("לא הוצג בפני כי יש חשמל בתקרה ו/או נגרם נזק לחשמל"), לא היה צורך לתקן את ארגז הרוח ("אין קשר בין בידוד רטוב לבין ארגז הרוח") ולא היה צורך להחליף את תקרת הנודפדר ("לא הוצג בפני כל נזק לתקרה"). כן טען המהנדס כי "לא ברור מה יש לצבוע". לעומתו טען השמאי מטעם התובע ואף הראה בתמונות כי "תקרת הנודפדר נמצאה עם סימני התנפחות בחלקים ממנה" ולא נחקר על כך בחקירתו הנגדית. כן טען כי הפרוז'קטור שבתמונה עמ' 9 לא עבד בגלל הרטיבות בגג, כי היה כיפוף לארגז הרוח שגם אותו הראה והציג ביזמתו, בלא שנשאל, את כתם המים על הקיר והתקרה שבגללו אישר לתובע את ביצוע עבודות הצבע.
באשר לעלויות תיקון הגג, מתברר כי התובע לא הזמין את העבודה מהקבלן שמסר את הצעת המחיר הנמוכה ביותר. הצעת המחיר השניה שקבל מהמציעה הראשונה היתה בגין החלפת חלק מהרעפים השבורים ולא כולם. הצעת המחיר הזולה ביותר היתה בגין פירוק הרעפים כולם והחזרתם למקומם לאחר החלפת הבידוד ותיקון תקרת הנודפדר תמורת 25,000 ₪ כולל מע"מ. התובע בחר לבצע את העבודה עם קבלן יקר קצת יותר בלא שהסביר דבר זה - ועל כן אני מאשרת לו את הסך הנקוב בהצעת המחיר הנמוכה ביותר שהוא 25,000 ₪ כולל מע"מ בניכוי ההשתתפות העצמית. היות והנתבעת קבעה כי יש לפצות את התובע בסך של 5,031 ₪ ושלחה לו שיק ע"ס 4,628.12 ₪ בלבד, אני מפחיתה מסכום הפיצוי את ההפרש בין סכומים אלה כהשתתפות עצמית בסך 403 ₪.
בשולי הדברים אעיר כי הנתבעת נהגה כלפי מבוטחה בחוסר תום לב כאשר עיכבה את מתן תשובתה לתביעתו מחודש ינואר ועד סוף חודש יוני בלא הצדק סביר ובלא שהתייחסה לדבר זה באיזשהו מקום במסמכים שהגישה לבית המשפט, משל היה זה מנהג המדינה התקין לעכב את הטיפול בתביעה מעין זו ודבר זה רגיל ומצופה ממנה. הלא גם תשובה שלילית היא תשובה.
לאחר מכן התעכבה הנתבעת בהגשת כתב הגנה עד כי התקבל פסק דין נגדה ולאחר מכן התעכבה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ונקיטת הליכים נגדה. אך לעניין התמהמהותה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין כבר ניתן מענה בהחלטת כב' הרשם הבכיר (כתארו אז) משה הולצמן מיום 2.4.14 בדמות הטלת הוצאות.
על כל פנים אין אני מוצאת מנוס מהטלת הוצאות גבוהות על הנתבעת - העולות על ההוצאות הרגילות בתביעה מעין זו, בשל העיכוב שחל בטיפול בתביעתו של לקוחה, התובע, אשר כנגד הפרמיה ששילם לה שם בה מבטחו למתן משענת ולכל הפחות טיפול ראוי ותקין בשעת צרה - והיא הכזיבה."
