תא (ת"א) 47632-01-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 7/10/2015
ע"י כב' השופטת: חנה קלוגמן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה לפי ביטוח כפל של חברת הביטוח כלל (לאחר ששילמה תגמולי ביטוח בעבור גניבת תכולת משאית בעת חניית לילה במגרש המוביל) כנגד חברת הביטוח איילון אשר ביטחה את הסחורה שנגנבה במסגרת פוליסת ביטוח הכוללת "סחורה בהעברה"?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"להלן השאלות השנויות במחלוקת כפי שנקבעו על ידי הצדדים:
א. "קיומו של ביטוח כפל.
ב. היותה של מבוטחת התובעת (צד ג') "מזיקה" ו/או האחראית לנזק.
ג. האם התובעת שילמה למבוטחתה כמתנדבת ובניגוד לתנאי הפוליסה."
למעשה, אין מחלוקת כי הן למוביל והן לחברת זיקה בעלת הסחורה היו פוליסות ביטוח של "סחורה בהעברה", כעולה מהעובדות המוסכמות שבין הצדדים. על בסיס העובדות המוסכמות אתייחס לשאלות השנויות במחלוקת בהתאם לפרוט הצדדים:
כפל ביטוח:
נושא "כפל ביטוח" מוסדר בחוק חוזי ביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") ובפסיקה המתייחסת לנושא זה. בעיקרון כאשר נוצר מצב בו קיימת יותר מפוליסת ביטוח אחת המכסה אירוע ביטוחי מתחלק הפיצוי באופן יחסי בין המבטחות השונות , והדבר נכון גם כאשר חברות ביטוח שונות מבטחות את אותו סיכון. על מנת לבחון באם קיים מצב של "כפל ביטוח" יש לבדוק את הכיסוי הביטוח שנותנת כל אחת מהפוליסות. השאלה המהותית השנויה במחלוקת בין הצדדים, במקרה הנדון, הינה האם היה כיסוי ביטוחי לאירוע הפריצה לפי הפוליסה שהנפיקה הנתבעת לחברת זיקה, בעלת המטען.
טוענת התובעת כי הסחורה בוטחה למעשה הן על ידי חברת זיקה בעלת הסחורה והן על ידי המוביל. בנסיבות אלו קיים מצב של "כפל ביטוח" ויש לערוך חישוב יחסי לצורך חלוקת הפיצוי בין שתי חברות הביטוח. לעומתה טוענת הנתבעת כי פוליסת הביטוח של "סחורה בהעברה'', אשר הונפקה על ידה לחברת זיקה , בעלת הסחורה, לא חלה על חניית לילה ולכן אין כיסוי ביטוחי ואין כפל ביטוח.
על דרך הפשט מובנת לי טענת התובעת לפיה היו שתי פוליסות של "סחורה בהעברה" לגבי הסחורה שנגנבה ולכן יש לחלק את תשלום התגמולים באופן יחסי בין שתי המבטחות. את החלוקה יש לעשות בהתאם לעיקרון החלוקה שנקבע בסעיף 59 לחוק ובהתאם לפסיקה הקיימת בנדון. אך עיון מדוקדק בכתבי הטענות הנספחים והסכומים מביא אותי למסקנה כי יש לקבל את טענת הנתבעת כי הפוליסה של "סחורה בהעברה" שהנפיקה הנתבעת לבעלת הסחורה לא חלה על המקרה הנדון מהסיבות המפורטות להלן:
התובעת הנפיקה למוביל פוליסה "סחורות בהעברה" (נספח א' לכתב התביעה). לאחר אירוע הפריצה פיצתה התובעת בגין נזקי הפריצה שנגרמו לחברת זיקה על פי חוות דעת השמאי מטעמה (נספח ג' לכתב התביעה).
אין מחלוקת כי הנתבעת הנפיקה פוליסת ביטוח "סחורה בהעברה" לחברת זיקה שסחורתה היא זו שנגנבה. לטענת הנתבעת אין כיסוי ביטוחי לאירוע בהתאם לפוליסה שהונפקה על ידה, שכן הפוליסה שהנפיקה הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה) איננה כוללת "חניית לילה" ומתנה את הכיסוי הביטוחי בקיומם של אמצעי מיגון המפורטים בפוליסה.
התובעת, טענה מנגד שבפוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת צוין במפורש שהיא כוללת גם חניית לילה ומצטטת מתוך רשימת הפוליסה את ההתייחסות להרחבה ולפיה:
" כיסוי פריצה בשעות החשיכה על לסך 200,000 ₪ חדש
פריצה בלילה" (מתוך סכומי התובעת עמוד 2).
לעומתה טוענת הנתבעת כי אין בכך כיסוי לחניית לילה, הדורש הרחבה ספציפית כפי שניתן לראות בפוליסת התובעת עצמה בה נאמר :
"הביטוח כולל הרחבה כנגד סכון פריצה בעת חניית המשאית בלילה במגרש ביוקנעם בכפוף לסכומים הבאים..." (ציטוט מפוליסת התובעת, נספח א' לכתב התביעה)
מעיון בשני הסעיפים עולה כי בפוליסת התובעת קיים כיסוי לחניית לילה בעוד בפוליסת הנתבעת קיים כיסוי לפריצה בלילה. לא מדובר בסמנטיקה בלבד, אלא ההבדל נובע מהאופי השונה של החברות המבוטחות. בעוד מבוטחת התובעת היא חברת הובלה אשר עיסוקה הוא בהובלת סחורות הן ביום והן בלילה, מבוטחת הנתבעת היא חברה העוסקת במסחר כשבין היתר עליה להעביר סחורות ללקוחות (ולפחות במקרה הנדון על ידי מוביל חצוני).
למען הסר ספק, ציינה הנתבעת ב"רחל בתך הקטנה" בפוליסה לביטוח סחורות בהעברה כי היא איננה חלה על חניית לילה.
"השארת רכב לחניית לילה, בין אם בשטח העסק ובין אם לא, לאחר הטענתו
על מנת להתחיל בנסיעה בבוקר, לא תחשב לחניה אגב הובלה"
(סעיף ההגדרות לפוליסת הנתבעת)
כך שלמעשה החרגת חניית לילה נקבעה במפורש בפוליסת הנתבעת , ומכאן שלא ניתן לטעון שהיה כיסוי ביטוחי לפי פוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת.
כנגד טענה זו , טענה התובעת שהחרגת חניית לילה, המופיעה בז'קט הפוליסה, אינה עולה בקנה אחד עם האמור ברשימת הפוליסה, לפיה הפוליסה מכסה פריצה בשעות החשיכה. לטענת התובעת יש להעדיף את האמור ברשימת הפוליסה המתייחסת באופן ספציפי להרחבה חדשה שנעשתה עבור חברת זיקה והכוללת "פריצה בלילה".
באופן עקרוני נוטה אני לקבל את טענת התובעת שהאמור ברשימת הפוליסה הספציפית גובר על האמור בז'קט הפוליסה, אך במקרה הנדון גם בטענה זו אין כדי להוכיח קיומו של כיסוי ביטוחי.
עיון בשתי הפוליסות מעלה כי הכיסוי הביטוחי לאירועים ביטוחיים בלילה , כפוף לביצוע מיגונים שנקבעו בכל פוליסה ופוליסה. בפוליסת התובעת המכסה "חנית לילה" יש התייחסות למגרש ספציפי ביקנעם עם דרישות למיגון המגרש ולא רק למיגון המשאית, ואילו בפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת יש התייחסות למיגון המשאית. מכאן אני למדה כי כוונת הצדדים בעריכת הפוליסה של התובעת הייתה לבטח גם מטענים של לקוחות המוביל הנמצאים בהובלה בחניית לילה, בכפוף למילוי התנאים המופיעים בפוליסה ,כולל מיקום מדויק של המקום בו היא חלה (המגרש ביוקנעם). כוונת הצדדים בפוליסת הביטוח של הנתבעת הייתה לבטח את מבוטחתה מפני אפשרויות של פריצה גם בזמן הובלה בחשיכה, בנבדל מזמן חניית לילה. תיאורטית ניתן לטעון כי כל חניית לילה היא חלק מההובלה, אך דווקא הפוליסה שהונפקה על ידי התובעת מלמדת אותי שכאשר הכוונה לבטח "חניית לילה" הדברים נכתבים ב"רחל בתך הקטנה" ובדרישה למיגונים של מקום החנייה, שאינם רק מגוני רכב.
ניתן לאבחן בין שתי הפוליסות בבדיקת "מבחן השליטה". בעל השליטה על המטען הוא האחראי ועליו חלה חובת הביטוח, שכן מי שאין לו שליטה גם לא יכול לדאוג לביצוע התנאים להחלת הפוליסה. הנתבעת הנפיקה פוליסה של "סחורה בהעברה" כל עוד המטען בשליטת המבוטח על ידה. במקרה הנדון הפריצה אירעה בחניית לילה בחניון המוביל שאין לבעלת המטען כל שליטה עליו. אמצעי השמירה, הפיקוח וכד' הינם בשליטתו המוחלטת של המוביל, אשר קבע את אמצעי המיגון, שמירה פיקוח וכד'. בנסיבות אלו האחריות כולה היא של המוביל ולכן החבות כולה עליו. המסקנה מהאמור לעיל היא כי אין כיסוי ביטוחי לפי פוליסת הנתבעת.
בשולי ה דברים אעיר כי לו הייתה הנתבעת משלמת למבוטחה בגין נזקי הפריצה הייתה לה זכות שיפוי מצדדי ג', אשר עליהם הייתה האחריות לשמירת המטען שנגנב.
מבחן השליטה והמסקנה אליה הגעתי מוביל אותי לטענה נוספת שנטענה על ידי הנתבעת ולפיה יש לראות את המוביל כ"שומר שכר", אשר חלה עליו אחריות (כמעט) מוחלטת. המוביל אחראי לשלום המטען ולצורך העברתו בשלמות הוא מקבל שכר. היה ויש צורך בחניית לילה על המוביל לדאוג למטען גם בעת חניית הלילה. אני מקבלת בעניין זה את טענת הנתבעת כי יש להחיל על האירוע את הוראות חוק השומרים הקובע בסעיף 1(ג):
"השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו ואיננו שואל, הוא שומר שכר"
ובסעיף 2(ב) לחוק:
"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס אולנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן.."
במקרה הנדון אין ספק שיש להתייחס למוביל כשומר שכר, שכן אין מחלוקת שקבל שכר עבור ההובלה הכוללת שמירת הסחורה והעברתה בשלימות. לא יכולה להיות מחלוקת על כי מדובר בנזק צפוי שהמוביל, בהתאם להוראות התובעת ,אף ניסה למנוע, אם כי ללא הצלחה. למרות האמור לעיל לא מדובר בנזק בלתי צפוי או כזה שלא ניתן היה למנוע, והראיה ההוראות הנוספות שנתנו לאחר אירוע הפריצה.
בנסיבות אלו אני מקבלת את טענת הנתבעת שיש לראות במוביל כ"שומר שכר" וגם מטעם זה לא מדובר בכפל ביטוח.
בנסיבות שפורטו לעיל ובשילוב ניתוח ניסוח שתי הפוליסות, החלת מבחן השליטה והחלת חוק השומרים אני מגיעה למסקנה כי אין זה המקרה של כפל ביטוח.
צד ג' אחראי לנזק:
לטענת הנתבעת המוביל התרשל בדרך השמירה על הסחורה בעת חניית הלילה בחצריו ולכן יש לראות אותו כאחראי לנזק שנוצר כתוצאה מרשלנותו. צד ג' אמנם אחראי לנעשה בחצריו ומכאן אחריותו גם לסחורה הנדונה, אך לשם כך רכש פוליסת ביטוח, וטוב עשה. התנהלות צד ג' הייתה סבירה. הוא פעל בהתאם להוראות חברת הביטוח , כפי שהיו באותו מועד ולכן אינני מוצאת כי יש להטיל עליו אחריות אישית בנסיבות המקרה. גם אם הייתי מקבלת את התביעה בטענת כפל הביטוח לא הייתי מחייבת את צד ג'. כאמור, לאור קביעתי לא מדובר בכפל ביטוח, אלא באחריות מוחלטת של המוביל ומכאן שהתביעה כנגד הנתבעת נדחית, הרי שגם התביעה כנגד צד ג' נדחית ושאלה זו של אחריות צד ג' הינה תיאורטית בלבד.
תשלום בהתנדבות בניגוד לתנאי הפוליסה:
הטענה נדחית. בדיוק לשם כך נרכשה הפוליסה. צד ג' פעל בצורה סבירה על פי ההוראות שהיו בידו לפני אירוע הפריצה ,ואף פעל נכון ובשיתוף פעולה עם התובעת לאחר אירוע הפריצה כאשר הנסיבות נבדקו בקפדנות על מנת להפיק לקחים לעתיד. העובדה שהסוקר מטעם חברת הביטוח של צד ג' מצא פרצות בשמירה ונתן הוראות לתיקון עתידי אינן פוגעות בהנהלות סבירה של צד ג', אלא בהתנהלות חכמה והגונה של צד ג', התובעת והסוקר וזאת לצורך מניעת אירועים שכאלה בעתיד.
סוף דבר: התביעה נדחית כנגד הנתבעת וכנגד צד ג'."
