פסיקה: כללים לפיהם יש לנהוג כאשר עומדות בפני בית המשפט שתי חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט

רע"א  4102/15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' חליל אזברגה

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 27/10/2015

ע"י כב' השופט: צ' זילברטל

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור על פסיקת המחוזי בתל אביב-יפו שדחה את ערעורה של חברת הביטוח וקיבל באופן חלקי את של המשיב של הנפגע בתאונת דרכים?

רקע: מדובר בקביעת אחוזי נכות בגין שתי תאונות דרכים ופציעה שהתרחשה במהלך משחק כדורגלשקבעה לשתי התאונות. מטעם בית המשפט מונו שני מומחים והתקבלו שתי חוות דעת שונות. הערעור הוא לגבי החלטת בית המשפט המחוזי להעדיף את חוות דעתו של המומחה השני שמונה לבקשת הנפגע.

בית המשפט העליון דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלי להורות על הגשת תשובה. המבקשת יוצאת בבקשה שהוגשה בקריאה כי "נתווה את הדרך" עבור המתדיינים והשופטים בערכאות השונות, ונגדיר כללים לפיהם יש לנהוג כאשר עומדות בפני בית המשפט שתי חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט. ואולם, הנחיות בדבר מינוי מומחה נוסף בתביעות לפי חוק הפיצויים, גם אם אינן מעוגנות בחוק, מצויות בפסיקתו של בית משפט זה, והדרך שבה על בית המשפט לפעול כאשר מולו חוות דעת נוספת של מומחה נסללה בפסקי הדין שניתנו לאורך השנים, ושהובאו כאסמכתאות בידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו.

הלכה ידועה היא, כי גם אם מתגלים פגמים בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, בית המשפט לא ימהר לפסול את חוות הדעת, ועליו לשקול האם מדובר בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, ולבחון האם ניתן להסיר את הפגמים בעזרת כלים מתונים יותר (רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני(09.04.2012) (להלן: עניין אי.די.איי)). בעניין זה יש להביא בחשבון גם את הזהירות שיש לנקוט על מנת שלא לפגוע שלא לצורך במומחה בדרך של פסילתו המלאה. אחד הכלים הנמצא באמתחתו של השופט הוא "מינוי מומחה נוסף". מומחה נוסף ימונה, בין היתר, כאשר נותרות בליבו של השופט ספקות לאחר עיון בחוות דעת המומחה, והוא חש כי הוא נזקק לחוות דעת נוספת על מנת שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, נו (4) 673 (2002) (להלן: עניין מזרחי); ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ(14.02.2013)); או, כאשר בית המשפט השתכנע שהבסיס העובדתי שעל יסודו גיבש המומחה את מסקנותיו אינו תואם את התמונה העולה מחומר הראיות (רע"א 1509/12פשייב נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ(11.4.2012)). כפי שקבע השופט ת' אורבעניין מזרחי:

"איני סבור שמינויו של מומחה נוסף אפשרי רק באותם מקרים שבהם החליט השופט היושב לדין לפסול את המומחה שמונה על-ידיו. פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב ... לעומת זאת מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע בעת כתיבת פסק-הדין בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן" (שם, פסקה 5).

בקטע שהובא לעיל גם קובע השופט אוראת הדרך בה על בית המשפט לנהוג לאחר שמונה המומחה הנוסף: על בית המשפט לקבוע את המשקל שיש לתת לכל אחת מחוות הדעת, ועל בסיס המשקל המשוקלל עליו לקבל את החלטתו באותם עניינים בהם עוסקות חוות הדעת. בעת קביעת המשקל, אין מניעה מלתת לחוות דעת מאוחרת משקל מכריע על פני חוות הדעת המוקדמת בזמן, ולא ניתן ללמוד מכך כי לשם כך היה הכרח לפסול את חוות הדעת הראשונה. עצם הצורך במינוי מומחה נוסף במקרים כאמור נובע מכך שההכרעה נעשית על יסוד חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט מבלי שבעלי הדין רשאים להציג חוות דעת מטעמם, כך שלא ניתן לזקוף מצב של אי בהירות, או משקל נמוך של חוות הדעת, לחובת בעל הדין שמטעמו הוגשה חוות הדעת שמשקלה נמצא נמוך יותר. חוות הדעת הנוספת יכולה לחזק את קודמתה, או אך חלקים ממנה, לסתור אותה וכו'. במסגרת פסק הדין רשאי בית המשפט – ולמעשה חייב הוא – לקבוע ממצאים בנושאים השונים שנכללו בחוֹות הדעת, ובכלל זה לקבוע איזו דעה סבירה יותר ומשקלה רב יותר. גם אם חוות דעת אחת מועדפת על פני חברתה, אין הדבר מחייב פסילתה של חוות הדעת שמשקלה נמצא נמוך יותר. אפשרות זו גם אינה מעשית כאשר בסופו של יום מעדיף בית המשפט דווקא את חוות הדעת הראשונה בזמן, שבתחילה נראתה לו "בעייתית" באופן שהביא למינוי מומחה נוסף, ובמסגרת פסק הדין, לרקע מכלול הנתונים והראיות, נמצאה דווקא עדיפה. במצב זה ברי שאין צורך ואין סיבה "לפסול" את חוות הדעת המאוחרת כדי שניתן יהיה להעדיף על פניה את קודמתה.

אשר ליתר טענותיה של המבקשת, דומני כי טענות אלה אינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות ציבורית ומשפטית, ועל כן הם אינן מצדיקות מתן זכות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הטענות כלפי חוות דעתו של ד"ר הלפרין, שלגישת המבקשת סותרת ממצאים רפואיים אחרים וחורגת מתחום ההרשאה שניתן למומחה על-ידי בית המשפט, תחומות כולן לעניינם הקונקרטי של הצדדים לתיק. כך גם לעניין הטענות בדבר הפיצוי שנקבע למשיב.

בשולי הדברים אציין כי אין בידי לקבל את החלוקה שביקשה המבקשת לעשות בין החלקים בחוות הדעת של ד"ר הלפרין הנוגעים לשיעור הנכות, לבין החלקים הנוגעים לקביעת הקשר הסיבתי בין התאונות לבין הפגיעה בברך. קביעת קשר סיבתי היא נדבך בחוות דעת רפואית שניתנת לפי חוק הפיצויים (עניין אי.די.איי, פסקה 10), ואם קביעתו של ד"ר הלפרין לעניין הגורמים לנכות לא הייתה מוסכמת על המבקשת, היה עליה לחקור אותו בחקירה נגדית ולהפנות לו שאלות בנושא, כפי שהייתה נוהגת אילו הייתה חוסר הסכמה בדבר אופי הנזק או שיעור הנכות שנקבע."

לפסק הדין האתר בית המשפט העליון