פסיקה: העליון קיבל את ערעורה של קרן הפיצויים הפלסטינית

ע"א 7841/09 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד פלוני (פורמלי), קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורמלית), עזה אלאהלייה חב' לביטוח ואח'

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 28/10/2015

ע"י כב' השופט: ח' מלצר ובהסכמת כב' השופטים: י' עמית וד' ברק-ארז

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורה של הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים על פסיקת המחוזי בתל אביב שחייבה אותה לפצות את הנפגע, תושב ישראל, בשל פציעתו החמורה בתאונת דרכים בהיותו בן חמש שאירעה כאשר נדרס על ידי מכונית לאיסוף אשפה בשטח רצועת עזה?

רקע: המחלוקת נסבה סביב הגורם האמור לשאת בפיצויים, האם קרן הפיצויים הפלשתינאית (שכבר שילמה לנפגע את הפיצויים) או חברת הביטוח עזה אלאהלייה? הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים טענה שמי שנהג ברכב שהיה בבעלות  היה עובד עיריית בדיר אל-בלח שהיה מורשה לנהוג ברכב (במקרה הנדון האחריות לתשלום הפיצויים נופלת על חברת הביטוח בעזה שביטחה את השימוש ברכב בביטוח חובה). חברת הביטוח עזה אלאהלייה טוענת, כי מי שנהג ברכב הוא חברו של עובד העירייה שאינו בעל רישיון נהיגה ועל כן על הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים לשאת בעלות פיצוי הנפגע.

בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של עזה אלאהלייה בכך שקיבל את בקשתה לדיון מחודש בבית המשפט המוסמך בשטחי הרשות הפלסטינית, לבירור סוגיית היריבות שבין הקרן הפלסטינית לבין חברת הביטוח עזה אלאהלייה, בנוגע לשאלה: על מי מהן מוטל, ביחסים ביניהן, לשאת בסכום הפיצוי שנפסק  ושולם לנפגע.

מתוך פסק הדין:

"הסוגיה העומדת לפתחנו בערעור זה היא מורכבת:

מחד גיסא, טענות המערערת מתמקדות, רובן ככולן, בהשגה על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא הנכבד לגבי זהות הנהג שפגע במשיב. הלכה פסוקה היא כי, ככלל – אין בית משפט זה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, אלא במקרים חריגים, שבהם מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר, או שנעלמו מבית המשפט עובדות מהותיות, שעשויות היו לשנות את פסיקתו (ראו למשל: ע"א 4750/12 כהן נ' עזבון המנוחה עדה גלילי (2.10.2014); ע"א 9927/06 פלוני נ' מדינת ישראל (18.1.2015)).

עוד יש לזכור כי בית המשפט קמא הנכבד דן בשאלת זהותו של נהג המשאית הפוגעת לעומק ובהרחבה, על יסוד העדויות והראיות שהוצגו בפניו, וקבע כי הספקות הנוגעות לאמיתות הודאתו של אבו רכאב (בגינה הוא הורשע בבית המשפט ברצועת עזה), בעינם עומדים, ולכן אין לסמוך על הודאה זו לצורך קביעת זהותו של הנהג הפוגע. בית המשפט קמא בדק ובחן גם את עדותו של פטאיר והתרשם כי לא היה לו כל עניין בתוצאות התביעה. לעדות זו, חרף הסתירות בה, נמצאו חיזוקים, אשר הביאו את בית המשפט קמא למסקנה כי חברו (האלמוני) של אבו רכאב היה הנהג הפוגע. הנה כי כן, לאחר ניתוח מעמיק של הראיות, נקבע כי חברת הביטוח עמדה בנטל לסתור את החזקה העובדתית, שלפיה אבו רכאב היה הנהג הפוגע.

  מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם כיום מהראיות החדשות ובעיקר מהתצהיר החדש של  פטאיר, שאותו ביקשה הקרן הפלסטינית להגיש בגדר הערעור שבפנינו. מהתצהיר שנמסר לנו בדיון, עולה כי פטאיר מודה כעת כי שיקר בעדותו בבית המשפט המחוזי הנכבד, שכן סבר שיקבל בתמורה לכך סך של 70,000 ש"ח. מובן, כי לא ניתן לתת יד לפסק דין שהושג, כביכול, במרמה, ויש לברר ולמצות את הדין בעניין זה עד תום.

 במצב הדברים הנ"ל – בשל הנסיבות החדשות שהתעוררו, לכאורה, ובהתחשב באמור בהודעת הקרן הפלסטינית, בנוגע לאפשרות לברר את התביעה בשטחי הרשות הפלסטינית – דומה עלי כי יש לקבל את הערעור כאמור בפיסקה 23 שלהלן, כך שהיריבות בין הקרן הפלסטינית לבין חברת הביטוח, בנוגע לשאלה: על מי מהן מוטל, ביחסים ביניהן, לשאת בסכום הפיצוי שנפסק  ושולם למשיב 1 בגין נזקיו, תובא לדיון מחודש, אך זאת – בבית המשפט המוסמך בשטחי הרשות הפלסטינית, בהיותו הפורום הנאות לכך.

 אביא בקצרה את הנימוקים למסקנתי זו.

הלכה היא כי בית המשפט הישראלי, המוסמך לדון בתובענה פלונית, רשאי שלא להפעיל את סמכותו הבינלאומית באם שוכנע כי קיים פורום אחר, זר, המהווה את הפורום ה"טבעי" לדון בתובענה. שאלת נאותות הפורום הישראלי תוכרע בשים לב לזיקותיהם של בעלי הדין והעניין, מושא התובענה, לכל אחד מן הפורומים המוסמכים (ראו: רע"א 7205/12 אקולין טכנולוגיות (98) בע"מ נ' EAZ PRODUCTS INC DRI, בפיסקה 18 (11.9.2014); וכן: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd, בפיסקה 18 (4.9.2007) וההפניות שם. ראו גם: רע"א 3144/03‏ אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' ‏Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda.‎‏‏, פ''ד נז(5) 414 (2003) (להלן: פרשת אלביט), וראו גם: ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, מח (1) 554 (1993); וכן רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., נב(1) 109 (1998)). ההכרעה בשאלה זו תושפע אף משיקולים של מאזן הנוחות ושל יעילות דיונית, במסגרתם תיבחנה ציפיותיהם הסבירות של הצדדים כי הנושא יידון בישראל, ומידת העניין של שיטת המשפט הישראלית בתובענה (ראו לאחרונה פסק-דיני בעניין: 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITEDנ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (4.9.2015), במיוחד שם בפיסקה 98). 

כפי שכבר בואר לעיל, השאלה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים בערעור זה, נוגעת לשאלת מיהות הגוף הפלסטיני שנדרש לשאת בנטל תשלום הפיצויים למשיב 1, וזאת לאחר שסכום הפיצוי כבר שולם בפועל למשיב, על ידי המערערת, כך שהמשיב למעשה "יצא כבר מן התמונה". כלומר עניין לנו בסוגיה שמגלמת יריבות בין בעלות דין פלסטיניות, ביחס לשאלה, אשר ההכרעה בה כרוכה בשמיעת עדים המצויים כולם ברשות הפלסטינית (שכן היא נגזרת באופן ישיר משאלת זהות הנהג הפוגע). יתרה מכך, הראיה החדשה שצירופה התבקש על ידי המערערת בענייננו, קרי, תצהיר שנמסר לבית המשפט בעזה, ואשר עשוי להיות לו משקל מכריע בהחלטה בשאלה הנתונה במחלוקת – קשורה קשר מהותי לערכאה מוסמכת ברשות הפלסטינית, ומן הראוי, לפיכך, שבירור הסוגיה כולה ייעשה שם. 

 סוף דבר

לנוכח כל האמור לעיל, דומה עלי כי מירב הזיקות של השאלה שנותר להכריע בה, בין השאר לנוכח הנסיבות החדשות שנתגלו, לטענת המערערת – הן לבתי המשפט של הרשות הפלסטינית. אשר על כן, ובשים לב גם לשיקולים של יעילות דיונית (המתבטאים בעיקר בקושי הניכר בהבאת עדים פלסטינים לשטחי ישראל, קושי אשר הכביד גם על ניהול שלב ההוכחות בבית המשפט המחוזי הנכבד) – אני סבור כי הפורום הנאות לדיון בשאלה האמורה, הוא בית המשפט המוסמך ברשות הפלסטינית. 

 אציע, איפוא לחברי ולחברתי, לקבל את הערעור במובן זה שהקביעה כי הקרן הפלסטינית ולא חברת הביטוח היא זו שאמורה לשאת בתשלום ששולם למשיב על ידי המערערת תתבטל, ככל שהיריבות בין המערערת לבין המשיבה 3, לעניין מיהות הגוף שצריך לשאת בפיצוי נזקי המשיב 1 – תתברר בערכאה המוסמכת לכך ברשות הפלסטינית. למעלה מן הצורך, יובהר כי אין בפסק דין זה, או בכל הכרעה עתידית שתתקבל על ידי ערכאה פלסטינית בשאלה האמורה, כדי לשנות מהקביעות המהותיות בפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד, לעניין עצם זכאותו של המשיב לפיצוי לפי הפלת"ד, או לעניין סכום הפיצוי שכבר שולם לו. "

פסק הדין באתר הרשות השופטת.