פסיקה: השופט מריו קליין קבע, כי אופניים חשמליים אינם מהווים רכב מנועי לפי הגדרת הפלת"ד

תא (ת"א) 23489-01-13  ש. צ נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 24/10/2015

ע"י כב' השופט: מנחם (מריו) קליין

עניינו הביטוחי של פסק הדין: האם אופניים חשמליים הינם "רכב מנועי"כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד?

רקע: התובע נפגע על ידי כלי רכב מנועי בעת רכיבתו על אופניים חשמליים והגיש תביעה כנגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח חובה לרכב. חברת הביטוח טענה, כי אופניים חשמליים מהווים כלי רכב מנועי על פי הגדרת חוק הפלת"ד ועל כן היה על הרוכב לרכוש ביטוח חובה לרכב בשל נהיגתו באופניים ועל כן חברת הביטוח אינה אחראית לפצות את הנפגע. הנפגע צירף לתביעתו גם את קרנית.

בית המשפט קבע, כי אופניים חשמליים אינם מהווים כלי רכב מנועי על פי הגדרת הפלת"ד ועל כן על חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע בביטוח חובה לרכב לפצות את הנפגע.

מתוך פסק הדין:

"אקדים ואומר בגילוי לב כי השאלה בדבר סיווגם של האופניים חשמליים בתיק ספציפי זה איננה "שאלת מיקרו" [EX-POST] בלבד אלא מושפעת גם מ"שאלות מקרו" ומההשלכות אשר תהיינה לכלל הציבור בעניין ההכבדה שתיווצר בסיווג שכזה [EX-ANTE] מבחינת  רישוי, מבחן כשירות, רכישת ביטוח חובה, הטלת נטל כבד על קופת קרנית וכלל הציבור ומתן תמריץ שלילי לתופעה שבעיקרה חיובית שכן היא גורמת לדילול עומסי התנועה והפחתת זיהום אוויר במקומותינו.

המשמעות של סיווג אופניים חשמליים כרכב מנועי כהגדרתו בחוק הפלת"ד תכביד על הציבור הכבדת יתר שאינה רצויה מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה ותביא לנזק מצרפי מבחינת זיהום אויר ועומסי תנועה לכלל הציבור. משכך נראה שבמידה ו"מאזני הפרשנות" מאוזנות, יש להעדיף את גישת התביעה והנתבעת 3 על פני זו של נתבעת 2 (וזאת בנוסף לטיעון של ב"כ הנתבעת 3 – המקובל עלי – על כי טענת הנתבעת 2 היא טענת הגנה ועליה הנטל לשכנע את בית המשפט בגינה).

ראשית, נפנה לסעיף 1 לחוק הפלת"ד בו ההגדרה הבסיסית הקובעת כי "רכב מנועי" הוא:

"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית..."

הנה כי כן, ניתן לפרק הגדרה זו לארבעה מרכיבים. אדון בכל מרכיב בקצרה:

"רכב" – כבר נקבע בפסיקה כי בהגדרתו הבסיסית של "רכב" יצטרך בית המשפט למלא תוכן על מנת להגשים את תכליתו של חוק הפיצויים תוך הגמשה לפי שינויים טכנולוגיים (ראו ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור נ' סובח, פ"ד נ(3)  819 , להלן: "עניין סובחי"). 

"הנע בכוח מכני" – המחוקק  דרש כוח מכני כזה המניע את הרכב. החוק מבחין בין רכב הנע בכוח פיזי ובין רכב הנע בכוח מכני. בעניין סובחי נקבע כי אין זה משנה

אם בשעת המקרה נעשה שימוש בפועל, אלא אפשרות השימוש בכוח מיכני, שניתן היה לעשות ברכב בשעת האירוע.

"על פני הקרקע" – נראה כי מטרת המחוקק הייתה להבדיל את כלי הרכב הנעים על פני הקרקע לאלו הנעים באוויר או במים (או מתחת לקרקע).

"עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" – דרישת המחוקק באה לשקף את הסיכון התעבורתי אשר כרוך בתאונת דרכים.

לטעמי, עצם הפעלת מנוע האופניים על ידי כוח פיזי (הזזת הדוושות) מראה לנו שהמדובר בכלי תחבורה המונע על ידי כוח פיזי ולא מכני. אינני מקבל את טענת הנתבעת 1 ולפיה אין כל משמעות לאופן הפעלת המנוע, בין אם על ידי מצערת יד ובין אם על ידי סיבוב הדוושות. סבורני כי ישנה משמעות רבה לעניין זה. מצערת יד (סע' 2 ב-ג לחוו"ד מומחה מטעם הנתבעת 3 שהוגשה ביום 27.4.2015) אינה אלא כלי עזר להתחלת הנסיעה אך אינה יכולה להחליף את פעולת סיבוב הדוושות על ידי כוח פיזי. כעולה מחוות-דעתו של המומחה – מר שוורץ זיו, מצערת היד מתנתקת מן המנוע במהירות של 6 קמ"ש והנעת האופניים נעשית רק על ידי כוח פיזי. חוות דעתו וחקירתו של מר שוורץ היתה מקצועית, קוהרנטית ואמינה בעיני ועדיפה על פני חוות דעתו של מומחה נתבעת 1, בין היתר מהנימוקים שציין ב"כ נתבעת 3 בעמ' 77 שורות 6-24 לפרוטוקול. משכך הדבר, אין לי אלא לקבוע כי אין מדובר ברכב מנועי כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

למעלה מן הצורך אציין שאינני מקבל את עמדת הנתבעת 1 הסבורה כי ניתן להקביל  בין תקנות התעבורה לבין חוק הפלת"ד בעניין זה. סבורני כי ההקבלה אינה נכונה. חוק הפלת"ד הינו חוק שונה במהותו מפקודת התעבורה ומטרתו הסוציאלית של חוק הפלת"ד שונה במהותו ממטרותיה של פקודת התעבורה. גם הפנייתו של ב"כ הנתבעת 1 לדברי ההסבר שבהצעת החוק 1566 מיום 26.1.82, אינם משכנעים [מה גם ש"כוונת המחוקק" איננה בהכרח מה שצויין בדיונים בכנסת או בדברי ההסבר לחקיקה – השווה לע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער , מה (4) 405].

מהמקובץ לעיל, עולה שהתוצאה היא שאופניים חשמליים אינם מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. משכך, אין חובת ביטוח על אופניים חשמליים ומכאן שאין לנתבעת 3 (קרנית) כל חובת פיצוי בגין תאונה זו.

הנה כי כן, החובה לפצות את התובע על נזקין מוטלת על כתפי הנתבעת 1 אשר הייתה המבטחת של רכב הטויוטה בזמנים הרלוונטיים. התביעה נגד נתבעת 3 נדחית. נתבעת 1 תשלם לנתבעת 3 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪."