פסיקה: העליון על הגבול שבין "תיקון דרך" לבין "תיקון בית"

רע"א  3014/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 10/11/2015

ע"י כב' השופט: צ' זילברטל

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורה של חברת הביטוח על החלטת בית המשפט המחוזי שבגדרו התקבל ערעורו של הנפגע על פסיקת השלום ונקבע, כי המאורע שבמהלכו נפציע, נול בהגדרת "תיקון דרך" ועל כן הוא מבוטח לפי ביטוח החובה של הרכב.

רקע: הנפגע נפצע, כאשר נסע העם אדם נוסף למושב לצורך בדיקה וניקוי של מספר מקלטים. משהגיעו למושב, הבחין הנפגע שנהג ברכב, כי מנוע הרכב התחמם והמשיך בנסיעתו מספר מטרים, עד שהגיע למקלט הראשון אותו היו השניים אמורים לבדוק ולנקות באותו היום. בשלב זה הוא ירד מהרכב, פתח את מכסה המנוע והסיר את מכסה מערכת הקירור. המכסה, שהיה חם, נשמט מידו, והוא שלח את ידו לתוך המנוע שעדיין פעל על מנת להרימו, וקיבל מכה חזקה ביד מחגורת המנוע.

בית המשפט העליון דחה את הערעור

מתוך פסק הדין:

"לא פעם הובעה בפסיקה הדעה כי ההבחנה בין פעולות הנכנסות בגדר "תיקון דרך" או "טיפול דרך" לבין פעולות שאינן עונות להגדרה זו היא הבחנה "קשה ומלאכותית", וקו הגבול בין "תיקון דרך" ל"תיקון בית" הוא דק מן הדק (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, מב (2) 844, 859 (1988); רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד, פסקה 6 (22.5.2011)). מעטה חוסר הבהירות שאפף את הסוגיה, אף שלא נמוג כליל, הופג במעט לאחר שבשורה של פסקי דין הבהיר בית משפט זה מהם התנאים שבהם יש לעמוד על-מנת שאירוע ייחשב "תיקון דרך" (ראו: עניין נביל; רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב (16.6.2010) (להלן: עניין ספנייב); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 157-155 (מהדורה רביעית, 2013) (להלן: אנגלרד)). התנאים הם שהתיקון התרחש בדרך; שמדובר באירוע פתאומי; התיקון לא מצריך איש מקצוע; והטיפול הוא ברכב עצמו או באחד מרכיביו. תנאים אלו נזכרו גם בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר בחן את פרטי המקרה דנא בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בעניין נביל, וקבע כי התנאים מתקיימים. פסק הדין אינו אלא יישום של נורמות שנקבעו זה מכבר על עובדות המקרה הספציפי, ואין הצדקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", גם אם יישום הנורמה היה מוטעה (וכפי שיפורט להלן, איני סבור שנפלה טעות בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, אם כי לטעמי ניתן היה לבססה על נימוק מעט שונה).

כאמור, אף שאין מקום להיעתר לבקשה, ולמרות שהמסקנה כי המקרה נופל לגדרי התיבה "תיקון דרך" מקובלת עליי, מצאתי לנכון להעיר הערה לעניין הנימוק שניתן בפסק הדין של בית משפט קמא. בית המשפט הפנה בפסק הדין לפסיקתו של בית המשפט המחוזי בעניין זהבי, שבגדרו, כאמור, נקבע כי תיקונים המבוצעים על-ידי המשתמש בכלי רכב במהלך יום עבודה אינם מוחרגים מההגדרה של תיקוני דרך, גם אם בוצעו במהלך הפסקה קצרה בין נסיעה אחת לשנייה. בחינה מדוקדקת תעלה כי קיים הבדל בין המקרים – בעניין זהבי, הניזוק היה נהג אוטובוס שעבודתו היא הסעת האוטובוס במסלול ידוע מראש, כאשר ההפסקות בנסיעה נועדו להתרעננות ומנוחה. בעניין דנא, לעומת זאת, עבודתו של המשיב הייתה לנקות מקלטים, והנסיעות נועדו לאפשר את הגעתו למקלטים בהם מתבצעת העבודה. כלומר, בעוד שבעניין זהבי ההפסקות, שבין מקטע אחד למקטע הבא של הנסיעה, "שירתו" את הנסיעה, שכן הנהיגה והסעת הרכב היתה עבודתו של הניזוק, במקרה דנא הנסיעה "שירתה" את העצירות, שבמהלכן המשיב היה אמור לבצע את עבודתו. הבדל זה בין המקרים מעלה חשש כי הצידוק לתוצאה אליה הגיע בית המשפט בעניין זהבי אינו מתקיים במלואו במקרה דנא. 

בשל קושי זה, נראה כי היה עדיף, בהתחשב בנסיבות המקרה שלפנינו, לבסס את הקביעה כי התיקון שבוצע הוא "תיקון דרך" על כך שהלכה למעשה הנסיעה למקלט הראשון טרם הסתיימה כאשר אירעה התאונה. דומני, כי כאשר נהג או נוסע מגיע ליעדו ברכב שניכר היה במהלך הנסיעה שיש בו תקלה, ובטרם הוא פונה לשאר עיסוקיו הוא עורך בדיקה או תיקון שנועדו לברר לאלתר מהי אותה התקלה, ולהעריך את ההשפעה של אותה תקלה על האפשרות להמשיך ולנסוע ברכב (בין אם הנסיעה תבוצע מיד לאחר העצירה ובין זמן מה לאחר מכן), יש לראות באותו תיקון כ"תיקון דרך" שבוצע במסגרת אותה נסיעה. זאת, כמובן, בתנאי שהתיקון הוא מסוג התיקונים העונה על שאר התנאים שהוגדרו – תיקון עקב אירוע פתאומי, שאינו מחייב מעורבות של איש מקצוע, ושנעשה ברכב עצמו או באחד מחלקיו.

מסקנה זו מקורה בפרשנות הראויה בעיני לתנאי הראשון שהוגדר בעניין נביל – שהתיקון או הטיפול "התרחש בדרך". באותו פסק דין סבר המשנה לנשיאה א' ריבלין כי המונח "טיפול דרך" מתייחס לתיקונים או טיפולים בלתי צפויים שנתעורר בהם הצורך בשעת הנסיעה ולשם המשכתה (רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל (29.10.2007)). עוד הובהר, כי בצירוף המילים "תיקון דרך" הכוונה היא ל"דרך" במובנה הפיזי-גיאוגרפי, וזאת בניגוד למקום חניית הרכב לפני תחילתה או לאחר סיומה של הנסיעה, או חצרים של מקום העבודה. בעניין ספנייב הוסיף המשנה לנשיאה והסביר, כי התנאי הראשון מתקיים כאשר האירוע מתרחש "החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה" (ראו גם: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 221-217 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: ריבלין – תאונת הדרכים); אנגלרד, 155). נראה, כי התנאי הראשון משלב בתוכו שניים מהמבחנים שהיו נהוגים בפסיקה ושנסקרו בעניין נביל: המבחן הגיאוגרפי (בדרך ולא בחצרים או ליד הבית) ומבחן הזמן (אגב נסיעה או לצורך המשכה המידי) (אנגלרד, שם). מאחר והמבחנים אינם זהים, ואינם מנבאים בהכרח תוצאה דומה, ייתכנו מקרים בהם יתעורר קושי להכריע האם התקיים התנאי הראשון. בע"א 3392/09 דהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 (24.11.2010) (להלן: עניין דהן), העיר השופט י' עמית כי "יכול הטוען לטעון כי בחינת המושג דרך צריכה להיעשות באופן מהותי ולא פיזי-גיאוגרפי ויכול ש'תיקון דרך' ייעשה במוסך ולמרות זאת יוכר כטיפול דרך ולהיפך" (ההדגשה אינה במקור). כדוגמא לדבריו, הובא פסק הדין שניתן בת"א (שלום כ"ס) 360/92 חאסקיה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם לראשונה: מיכאל צלטנר חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים כרך 5 986-982). באותו מקרה, נהג הגיע למוסך לאחר שמנוע הרכב התחמם מספר פעמים, לשם תיקון הרדיאטור. כאשר פתח את מכסה המנוע, נפגע מהתפרצות של מים רותחים. על אף שהאירוע אירע במוסך, בית המשפט קבע שהתיקון נעשה במהלך נסיעתו השוטפת של הנהג, ובטרם הגיעה לסיומה, והכיר באירוע כתאונת דרכים (ראו גם: אנגלרד, 157). השופט עמית אומנם בחר להשאיר את אופן בחינת המושג דרך בצריך עיון, אך הוסיף:

"כשלעצמי, אני סבור כי ראוי להחיל במקרה דנן את 'המבחן הגיאוגרפי' ולראות את התאונה כאירוע שהתרחש ב'דרך'" (עניין דהן, פסקה 14).   

נכונים הדברים מקל וחומר גם לענייננו. גם המשיב בענייננו נפגע בעת שהגיע לתחנת עצירה, ופתח את מכסה המנוע כדי לנסות לפתור על אתר תקלה של התחממות המנוע, אלא שפתיחת מכסה המנוע במקרה דנא בוצעה ב"דרך" במובנה הגיאוגרפי, ולא במוסך. על-כן, בין אם נבחן את התקיימות התנאי הראשון באמצעות "המבחן הגיאוגרפי", ובין אם באמצעות "מבחן הזמן", נמצא כי התיקון במקרה דנא אכן בוצע בדרך ובמסגרת הנסיעה. 

הנה כי כן, המסקנה לפיה בענייננו מדובר בתאונת דרכים, מתיישבת עם מבחנים שהוזכרו בפסיקה בקשר עם המונח "תיקון דרך". אכן, כאמור לעיל, קיים קושי לנסח מבחנים שיישומם יהיה לעולם פשוט ו"טכני" והמציאות מזמנת תרחישים שלא תמיד קל להתאימם לדל"ת אמותיו של מבחן זה או אחר. ואולם, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בכל אותם מקרים עמומים העשויים לעורר שאלות והמחייבים מהלך מורכב יותר של יישום המבחנים הקיימים, שכבר עוצבו בפסיקה, על מקרים קונקרטיים.

סוף דבר, הבקשה נדחית."