פסיקה: לא בכל מקרה מחויב העובד לבדוק את קיומו של ביטוח חובה

תא (הרצ') 13827-01-13‏ ‏ קוליאן אלמוג נ' תום פרג'ון

בית המשפט: השלום בהרצליה

פסק הדין ניתן ביום: 12/11/2015

ע"י כב' השופט: יחזקאל הראל – סגן הנשיא

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של עובד התובע את מעסיקו ואת קרנית בשל תאונת דרכים שארעה לו כאשר רכב על קטנוע השייך למקום העבודה כאשר במועד התאונה השימוש בקטנוע לא היה מבוטח בביטוח חובה לרכב?

רקע: התביעה הוגשה כנגד קרנית שצרפה את המעבידים כצד שלישי לתביעה. המעביד טען, כי העובד ידע על היעדר הביטוח.

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את קרנית לפצות את התובע וחייב את המעבידים לפצות את קרנית ולשלם את הוצאות המשפט.

מתוך פסק הדין:

" לטענת תום ורוסלן, עסק השליחויות ,ובכללו הקטנועים שהיו בבעלות רוסלן, נמכרו לתום זמן קצר לפני קרות התאונה. לא הוצג כל תיעוד התומך בטענותיהם בעניין זה ולדבריהם לא הוצאו בגינה חשבוניות מס/קבלות והעסקה לא דווחה לשלטונות המס. העסקה בוצעה במספר תשלומים אשר חלקם, ככל הנראה, לא נפרע עד למועד התאונה.

לדברי תום, הוא ידע כי השימוש בקטנוע אינו מבוטח, וכי לא בטחו שכן לא היתה לו יכולת כספית.  אין מחלוקת כי תום העמיד לרשות התובע את הקטנוע לנהיגה במסגרת עבודתו, על אף שהשימוש בו לא היה מבוטח.

תום נשאל בחקירתו הנגדית על חילופי הדברים בינו לבין התובע אשר לביטוח השימוש בקטנוע והוא השיב: "הוא הגיע, דיברנו, שאל אותי בגדול מה העבודה ואמרתי לו והסברתי לו את סוג העבודה והוא שאל אם הכל מסודר ובסדר ואמרתי לו יש לך הכל חוץ מביטוח. הוא אמר לי אין בעיה אני לא חדש בזה" (עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת 3.11.15).

התובע מסר עדותו במשטרה 4 ימים לאחר התאונה. הוא נשאל בדבר ביטוח השימוש בקטנוע. כדבריו: "האופנוע היה ברשותי ואני שאלתי אם יש ביטוח וטסט ותום ענה לי שכן, וגם זאת חברה שיש לה עוד כמה אופנועים, והייתי בטוח שזה מסודר ולא בדקתי" (עמ' 2 להודעה, נספח א' למוצגי קרנית).

בחקירתו הנגדית נשאל התובע בדבר הביטוח והוא השיב כי לא ידע שהשימוש בקטנוע לא בוטח. נהפוך הוא, לדבריו, תום מסר לו כי הקטנוע מבוטח (עמ' 33 לפרוטוקול), וכי מסמכי הביטוח נמצאים מתחת לכיסא, אולם הוא לא ווידא זאת (עמ' 34 לפרוטוקול).

לטענת קרנית, עדותו של תום כי מסר לתובע שהקטנוע אינו מבוטח לא נסתרה. לחלופין, ככל שייקבע כי תום הציג בפני התובע מצג מטעה - משהתובע העיד כי הקטנוע היה צמוד אליו, גם לאחר עבודתו, חלה עליו חובה מוגברת לבדוק האם הקטנוע מבוטח, אם לאו, ולא יכול היה להסתפק בדבריו של תום כי יש ביטוח. משהתובע לא עשה זאת – לא התקיימו התנאים הקבועים בס' 7א לחוק הפלת"ד. מוסיפה וטוענת קרנית כי בעת שהתובע נחקר במשטרה ידוע היה לו כי השימוש בקטנוע אינו מבוטח, על אף שלאחר התאונה לא שוחח עם תום, ועל כן לא יכול היה לדעת כי השימוש בקטנוע לא היה מבוטח – לטענת קרנית יש בכך כדי להוכיח כי התובע ידע שהשימוש בקטנוע אינו מבוטח.

לטענת קרנית, הוכח כי במועד התאונה רוסלן נותר הבעלים בפועל של הקטנוע בנוסף להיותו הבעלים הרשום, ומשטרם קיבל את מלוא התמורה עבור הקטנוע, הייתה מוטלת עליו חובה מוגברת לוודא שלקטנוע היה ביטוח תקף.

 הכרעה בשאלת החבות

עדותו של התובע בכללותה נמצאה אמינה בעיני. התרשמתי כי המדובר בבחור תמים למדי שבעת התאונה היה כאמור בן 17 ו-5 חודשים שזו לו עבודתו הראשונה. אין זה סביר בעיני כי עובד, לרבות התובע, היה מסכים לנהוג בכלי רכב לצורכי עבודתו של המעביד, על אף שהשימוש בו לא היה מבוטח. עסקינן בקטנוע ובעבודת שליחות אשר מטיבה ומטבעה מחייבת זמינות ומהירות על כל הכרוך בכך. לא שוכנעתי כי התובע נכון היה ליטול על עצמו את הסיכון לנהוג בקטנוע, על אף שנמסר לו כי השימוש בו אינו מבוטח. משכך, מצאתי לקבוע כי הנני מעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו של תום ולפיה האחרון מסר לו כי השימוש בקטנוע מבוטח.

חיזוק למסקנתי זו מצאתי בעובדה כי התובע סמך על תום כי ישלם את שכרו, על אף שלא נטל ממנו את הפרטים הדרושים לשם מילוי טופס 101 על מנת לשלם לו את משכורתו.

אשר למחלוקת המשפטית האם נוכח יחסי הקרבה שבין התובע לתום, אין לזקוף לחובת התובע את ההימנעות מלחקור ולדרוש בדבר קיומו של ביטוח תקף המכסה את השימוש בקטנוע – סבורני כי במקרה הנדון משאין מחלוקת בין התובע לתום כי סוגיית הביטוח הועלתה על ידי התובע, ומששוכנעתי כי תום הטעה את התובע בדבר קיומו של ביטוח, איני סבור כי חלה על התובע חובה לבדוק ולוודא כי תעודת הביטוח אכן נמצאת מתחת לכיסא.

יש לזכור כי עסקינן במי שהיה קטין במועד התאונה ויש לבחון את התנהגותו בין היתר, על רקע גילו. ר' לעניין זה ע"א 1777/03 קרנית נ' אמיל אגמי (4.7.05).  שם נקבע כי יש לפרש את סעיף 7א באופן שאינו מוגבל בהבחנות פורמלית, אלא חותר לבחינת השאלה האם דבק בנוהג אותו רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנעו. אחד המקרים בהם ביהמ"ש עשוי לקבוע כי אי הידיעה ואי הבירור היו בגדר הסביר, הוא מקרה של עובד-מעביד.

במקרה שבפנינו, מילא התובע אחר התנאי של סטנדרט הזהירות של האדם הסביר בעת ששאל את תום האם השימוש בקטנוע מבוטח והסתפק בתשובתו החיובית של מעבידו.

איני סבור כי הנסיבות שנדונו בפסקי הדין להם הפנו קרנית ורוסלן רלוונטיות לענייננו. מהראיות שהובאו עולה כי התובע עבד במשמרות וכי בעת שעבד במשמרת ערב ולמחרת במשמרת בוקר, הקטנוע נשאר ברשותו גם לאחר שעות העבודה. לעומת זאת, בעת שעבד משמרת בוקר, היה עליו להשיב את הקטנוע לתום, וכך גם היה עליו לעשות ביום ה' בו ארעה התאונה.

אשר לשאלה האם התובע נהג ברשותו של תום בעת התאונה – אין חולק כי היה על התובע להשיב לתום את הקטנוע, אולם לא שוכנעתי כי היה עליו לעשות זאת עוד ביום ה' ולא למחרת בבוקר, והראיה היא כי על אף שהתאונה ארעה בחצות יום ה' – תום לא התקשר לתובע ושאלו מדוע טרם השיב את הקטנוע.

לסיכום:  מסקנתי הינה כי בנסיבות המקרה התקיים החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק הפלת"ד לפיו התובע זכאי לפיצוי מקום שהוא "...לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)" (סע' 7א לחוק).

חבותו של תום

משאין חולק כי תום ידע שהשימוש בקטנוע אינו מבוטח חלה עליו, כפוף לאמור להלן, החובה לשפות את קרנית בגין כל סכום בו תחויב כלפי התובע.

חבותו של רוסלן

שוכנעתי כי עסק השליחויות לרבות הלקוחות והקטנוע נמכרו לתום. יש לזכור כי תום העיד בניגוד לאינטרס שלו, וכי אין חולק כי הוא שהעסיק את התובע, עשה שימוש בקטנועים והפעיל את העסק. משהקטנועים ובכללם הקטנוע נמסרו לחזקתו של תום, על אף, שככל הנראה, טרם שולמה מלוא התמורה, לאור יחסי החברות ביניהם – הנני לקבוע כי הבעלות בפועל הועברה לידי התובע מרוסלן. ס' 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 מורה: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך  אחרת להעברת הבעלות".

אין חולק כי במועד התאונה רוסלן היה הבעלים הרשום של הקטנוע. לדבריו, סמך על תום כי יעביר הבעלות על שמו. יחד עם זאת, לא ידע לומר האם השימוש בקטנוע היה מבוטח בעת שמכרו לתום. סבורני כי מוטלת הייתה על תום החובה לוודא כי הקטנוע נמסר לידי תום כשהשימוש בו מבוטח, או לוודא כי אכן תום דאג לביטוחו. יש לזכור כי התקיימו וממשיכים להתקיים יחסי חברות בין תום לרוסלן ועל כן חזקה כי רוסלן היה צריך לוודא ביטוח הקטנוע ע"י תום, במיוחד שעה שהעסקה בוצעה בלא תיעוד מסודר ובמזומן. זאת ועוד, עסקינן במכירת עסק של שליחויות ועל כן קיימת חובה מוגברת לוודא ביטוחם.

לאור האמור לעיל, ומשהאשם המוסרי רובץ בעיקר לפתחו של תום, מצאתי לחייב את רוסלן ב-25% מהחבות ואת תום ב-75%. החיובים הינם נפרדים.

...

סוף דבר

אשר על כן, הנני מחייב את קרנית, לשלם לתובע את הסך של 76,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק-הדין ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא קרנית בהוצאות המשפט של התובע, לרבות אגרת ביהמ"ש, כשכל הוצאה תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד ההחזר בפועל.

הנני מחייב את הצד השלישי 1 – תום פרג'ון להשיב לקרנית 75% מהסך שישולם על ידה לתובע בצירוף הוצאותיה ושכ"ט עורך דינה בסך כולל של 15,000 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק-הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

הנני מחייב את הצד השלישי 2 – רוסלן אומרוזקוב להשיב לקרנית 25% מהסך שישולם על ידה בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. הסך הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל."