מחקר: בני נוער ערבים – מה הם אומרים, איך הם מתנהגים, ואיך אפשר לשפר את יחסם לבטיחות בדרכים?

Arab teens - What do they say, how do they behave, and how it is possible to improve their attitudes towards road safety?

המחקר נערך בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח

החוקרות:

ד"ר ענת גסר-אדלסבורג, ראש המגמה לקידום בריאות, ביה"ס לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה

ד"ר מינה צמח, מידגם יעוץ ומחקר

ד"ר ציפי לוטן, ד"ר חנין פרח וגב' עינת גרימברג, עמותת אור ירוק וקרן רן נאור

ד"ר ופא אליאס, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון

תודה מיוחדת לעוזרת המחקר גב' אחלאם חמיס על העבודה המסורה

מוסד המחקר, אוניברסיטת חיפה 

תמצית מנהלים 

מחקר משולב: כמותי ואיכותי

המחקר משלב שיטות מחקר איכותניות וכמותיות לאיסוף נתונים. במישור האיכותני נערכו שני תהליכים: 18 קבוצות מיקוד בהשתתפות 157 בני נוער באשר לעמדות שלהם כלפי התכניות השונות, התפיסות שלהם לגבי נהיגה, נהג טוב, תרבות הנהיגה, ותפיסות סיכון של הצעירים. 11 ראיונות עומק עם הרכזים התעבורתיים  או הרכזים לחינוך חברתי בבתי הספר, על מנת לבדוק את אסטרטגיות בתי הספר בהקשר לשימוש בתכניות התערבות, אופן בחירת התכניות, ואופן הערכתן. במסגרת הסקר  הכמותי  נערך מדגם מייצג בין 1,721 בני נוער. הראיונות נערכו בתחילת קיץ 2014.

ראיונות עם רכזי תעבורה ורכזי חינוך חברתי בבתי הספר- ממצאים

במהלך המחקר נערכו ראיונות עומק עם 11 רכזי חינוך תעבורתי ורכזי חינוך חברתי בבתי ספר ערביים ברחבי הארץ. הריאיון עם הרכזים עסק בהכשרה של הרכזים, בתכניות ההתערבות הפדגוגיות של משרד החינוך, הזמנת התכניות ותהליך בחירתן, הקריטריונים שלפיהן מוערכות התכניות השונות והערכת השפעתן. כמו כן נבדקו תפישותיהם של הרכזים לגבי נהג טוב, תרבות הנהיגה והבנים כפוטנציאל סיכוני.

מהראיונות עם הרכזים עלה שיש שונות רבה בין ההכשרה של הרכזים השונים, וכן במרכזים שבהם עברו את ההכשרה, וכי רובם הגיעו לתפקיד לא ביוזמתם. אך ניכר כי כולם מזדהים עם מטרות התפקיד ומייחסים לו חשיבות גבוהה. המרואיינים דברו על תהליך הבחירה שלהם של תכניות ההתערבות וניכר היה כי לרוב, התכניות נבחרות על ידי האחראים על הבטיחות בעירייה ולא על ידי הרכזים עצמם, וכי תהליך בחירת התכניות מונע משיקולים כלכליים, ומוגבל לתכניות המאושרות על ידי משרד החינוך. כמו כן ניכר היה כי לא קיימים קריטריונים מדידים להערכת התכניות השונות. הרכזים העריכו את התכניות באמצעות תגובותיהם הספונטניות והאקראיות של התלמידים אחרי הפעילות.

מהמחקר עולה כי תכניות התערבות למניעת תאונות דרכים הנעשות בבתי הספר, מתקבלות באופן חיובי על ידי התלמידים ועל ידי הרכזים. עם זאת, כפי שניתן היה לראות ממצאי המחקר, התכניות לא נתפשו ככלי אפקטיבי לשינוי עמדות ושינוי נורמות התנהגות בקרב הצעירים, וזה מכמה סיבות, העיקרית היא חוסר העקביות ומיעוט התכניות שנעשות כך שברוב בתי הספר זה מסתכם ביום אחד של פעילויות בשנה. סבה אחרת היא האופי של הפעילויות עצמן, שלדעת רוב המעורבים, לא היו מותאמות לחברה ולתרבות ולא עונות על הצרכים של הצעירים בחברה הערבית. כמו כן, לא נבחרו על ידי הרכזים שמכירים את התלמידים ואת הצרכים שלהם מקרוב.

בנוסף עלה מהראיונות שישנם מאפיינים באוכלוסייה הערבית שמשפיעים על תרבות הנהיגה ומעלה את הסיכון לנהיגה לא בטוחה כמו: תפקיד ההורים, ואי ציות לחוקים וכי ישנם הבדלים בתפישה בין קבוצות גיל שונות ביחס למי הוא נהג טוב. בעוד שהמבוגרים בחברה רואים כנהג טוב הנהג המציית לחוקי התעבורה, מכבד את חיי האדם, ולא עושה תאונות, הצעירים ברובם ובעיקר הבנים תופשים נהג טוב כנהג שמסתכן ולא מציית לחוק.

קבוצות מיקוד עם בני נוער- ממצאים

בחלק זה של המחקר נערכו 18 קבוצות מיקוד עם בני נוער בגילאי 13- 18. מטרת קבוצות המיקוד הייתה להבין את עמדות בני הנוער כלפי תכניות ההתערבות השונות למניעת תאונות דרכים שאליהן נחשפו בבית הספר. כמו כן לבדוק את התפישות שלהם לגבי נהיגה, מי נחשב בעיניהם לנהג טוב, המודל לחיקוי הורי והשפעתו על נהיגת צעירים, תרבות הנהיגה באוכלוסייה הערבית, ותפיסות הסיכון של הצעירים בהקשר של נהיגה.

נמצא כי התלמידים העריכו את תכניות ההתערבות באופן חיובי בעיקר בהקשר החוויתי שלהן, כלומר פעילויות חווייתיות נתפשו בקרב המרואיינים כפעילויות טובות ומעניינות והם זכרו אותם יותר והעריכו אותם כאפקטיביות יותר.

בהקשר של תפישות בני הנוער, ניכר הבדלים בין תתי אוכלוסיות שונות בקרב המשתתפים בקבוצות המיקוד ביחס להתנהגות סיכונית. הייתה התייחסות שונה של נערים ונערות להתנהגויות סיכוניות של הצעירים, נערים דווחו יותר על התנהגויות שליליות. כמו כן הייתה התייחסות שונה של תושבי הכפר ותושבי העיר להתנהגויות הצעירים. בכפרים המרואיינים דווחו על נורמות שונות כמו: אי שימוש בחגורת בטיחות בתוך הכפר, נהיגה ללא רישיון בגילאים הצעירים, תופעה הנעשית בהסכמת ההורים בדרך כלל, ולקיחת סיכונים בנהיגה במטרה לחזק את התדמית החברתית.

התנהגות סיכונית אחרת שבה ניכר הבדל בין תתי האוכלוסיות השונות היא נהיגה תחת השפעת אלכוהול, סוגיה שהביאה להרבה חילוקי דעות, גם בתוך הקבוצות עצמן וגם בין הקבוצות השונות. ניכר כי התופעה נפוצה בקרב כלל תתי האוכלוסיות, המוסלמית, הנוצרית, הדתית והלא דתית. כמו כן בולט בקרב המרואיינים, חוסר ידע לגבי השפעת האלכוהול ולגבי החוק האוסר שתיה תחת השפעת אלכוהול.

שוני נוסף בין נערים ונערות בתפישות שלהם לגבי נהיגה, יותר נערים תפשו נהיגה כהנאה, כיף ובילוי מאשר נערות, ויותר נערות תפשו את הנהיגה כחופש עצמאות וחוסר תלות מאשר נערים. לגבי תפישת הסיכון בנהיגה, יותר נערות תפשו את הנהיגה כמסוכנת ומפחידה מאשר נערים.

לגבי התפישה מי הוא נהג טוב, נערים ונערות תפשו את הנהג הטוב באופן דומה, הוא הנהג המציית לחוק, וגם בעל ניסיון, זהיר, שולט ברכב, חכם בכביש ולא מפחד. השוני בתפישה היה בשני מאפיינים, מהירות ופחד. נערים תפשו נהג מהיר כנהג טוב, בעוד שנערות תפשו נהג שמפחד כנהג טוב כי אז הוא נזהר יותר.

נושא אחר שעלה בצורה מאוד חדה הוא נהיגת נשים, והממצא הבולט ביותר היה ההתייחסות המאוד שלילית של הנערים לנהיגת נשים. נשים נתפשו בעיני הנערים כנהגות גרועות מאוד.

בסוגיות הקשורות לתרבות ולנהיגה, והמאפיינים התרבותיים שיכולים להשפיע על התנהגות הצעירים, תפישותיהם, ועמדותיהם, נמצא שישנם מאפיינים ספציפיים בחברה, בקרב הצעירים, בקרב ההורים, ובקרב המשפחה הקרובה, אשר להם השפעה על התנהגות הצעירים הלא בטיחותית כמו: סגנון הנהיגה של ההורים, חוסר שיח בין ההורים לילדים בנושאים הקשורים לבטיחות בנהיגה, ההשפעה השלילית של הסביבה הקרובה על העמדות ועל ההתנהגות של הנהג הצעיר.

במסגרת הסקר רואיין מדגם מייצג בין 1721 בני נוער. הראיונות נערכו בתחילת קיץ 2014.

להלן הממצאים העיקריים:

1. תפיסות עמדות ורגשות המהווים רקע לעמדות והתנהגות של שמירה או אי שמירה על כללי הבטיחות

• בני נוער ערבים לא משייכים התנהגות סיכונית רק לחברה  הערבית. התופעה על פי תפישתם קיימת בכל החברות.
• נהיגה נתפסת כהנאה, כיף ועצמאות
• 90% יודעים כי הגורם האנושי אחראי לתאונות דרכים אך כחמישית (22%) חושבים שלמזל יש תפקיד משמעותי בתאונות דרכים. רוב גדול (78%) חושבים שהסיכויים של נהג צעיר להיות מעורב בתאונות דרכים הם או גבוהים (55%) או בינוניים (21%).

   2. שמירה על חוקי התנועה

העמדה הכללית שצריך לנהוג בזהירות שכיחה (כ-90%) גם כאשר פורטים אותה למרכיבים שונים מתקבלת תמונה של דעות שאומרות להניעה לשמירה בפועל על חוקי התנועה, אולם בפועל לגבי מספר מרכיבים חושבים יש פער בין הדעות לבין התנהגות.

• חגורת בטיחות:  89% חושבים שהיא מצילת חיים, רק 65% חוגרים תמיד או בד"כ.
• נהיגה לאחר שתיית משקאות חריפים: 60% אומרים שזה מסוכן גם אם לא שתה כדי שכרות, רק 36% ממי שנסעו עם נהג שנסע, העירו לו.
• נהיגה ללא רישיון / ללא ליווי בשלושת החודשים הראשונים לקבלת הרישיון: 74% אומרים כי גם בכפר אסור לנהוג ללא רישיון. רק 58% אומרים כי אף פעם לא נהגו ללא רישיון, 39% אומרים כי לפחות לפעמים הם נוהגים בכפר ללא רישיון. כמחצית (49%) אומרים כי בין חבריהם יש שנוהגים בכפר ללא רישיון. 58% נהגו ללא ליווי בשעות היום ו-66% גם בשעות הלילה.
• נהיגה במהירות מופרזת: 54% נסעו בסמוך לריאיון עם מי שנסע במהירות מופרזת. רק 59% מתוכם העירו לו.
• המרכיב היחידי בו לא נמצא פער בין עמדות להתנהגות הוא - עקיפה בקו לבן:  66% אומרים שעקיפה בקו לבן תמיד מסוכנת, 37% מדווחים כי כשהם נוסעים עם החבר'ה הם עוקפים בקו לבן לפעמים או בתדירויות גבוהות יותר ו-59% יעיר לנהג על עקיפה כזו.

סטייה מחוקי התנועה בולטת במיוחד כאשר נוסעים עם החבר'ה, אז מופיעה נהיגה שמתאים לכנות "נהיגת שוויץ": כ-60% מדווחים על כל אחד מדפוסי ההתנהגות הבאים : השכבת מושב הנהג, השמעת מוסיקה בפול ווליום, לחץ על הנהג שייתן גז. קצת מעל שליש (37%) מדווחים על עקיפה בקו הפרדה.

סמכות הורית

חלק גדול מבני הנוער מפנימים את עמדות ההורים וחלק נוסף (12%) מקבלים אותם כצו שיש לקיימו. אולם ההורים מעבירים מסר כפול: הדעות של ההורים תומכות בשמירה על חוקי התנועה,  אך ההתנהגות של חלק לא מובטל מהם, לפי דברי ילדיהם, מפרה את חוקי התנועה.

פערים בין קבוצות שונות

• בקבוצות המיקוד עלה כי נערים מדווחים על התנהגויות שליליות יותר מנערות. הנערות מנסות יותר להציג תמונה שהרוב בחברה שלהם שומרים על כללי הבטיחות. ממצא זה קשור לכך שאכן הנערות שומרות על חוקי התנועה יותר מנערים. יחד עם זאת, גם אחוז לא מבוטל בקרב הנערות הודו בנהיגה בכפר ללא רישיון (30%).
• בני הנוער הצעירים אינם מודעים מספיק לחוקי התנועה. כצפוי, עברות על חוקי התנועה שכיחים יותר בקרב בני הנוער המבוגרים יותר, אך גם בקרב הצעירים יש שכיחות לא מבוטלת של נהיגה ללא רישיון.

המלצות:

1. מסע ההסברה/תוכנית התערבות צריך להיות מותאם לתרבות, לנורמות ולגיל של צעירים באוכלוסייה הערבית, אך יש לקחת בחשבון שפנייה רק לאוכלוסייה הערבית יכולה לחזק סטראוטיפים שלילים כלפי האוכלוסייה הערבית ואף לצור אפקט בומרנג.
2. הפעילות  בקמפיין צריכה להיות מכוונת גם לבני הנוער וגם להורים.
3. יש להעביר להורים מסרים האומרים כי בשל המסר האמבוולנטי שהם מעבירים לילדיהם בהקשר לנהיגה, הם מסכנים אותם.
4. יש להשתמש באסטרטגיות, שיצביעו גם לבני הנוער וגם להוריהם על ה"דיסוננס קוגניטיבי", דהיינו לחוסר העקביות שלהם בין עמדותיהם להתנהגותם בפועל.
5. צריך לבנות מסרים דיפרנציאלים לכל אחת מקבוצות המגדר.
6. כדאי שהמשטרה תערוך מבצע ברמת בולטות גבוהה של בדיקות בשבילי עפר ובמקומות אחרים שנראים חסינים מפיקוח המשטרה.
7. המסרים בקמפיין צריכים להיות מלווים בדוגמאות מוחשיות, רצוי שהדוגמאות תכלולנה אירועים שקורים במקומות שנתפסים גם כחסינים מתאונות דרכים – שבילי עפר, חורשות או ליד הבתים.
8. בכיתות הנמוכות; בכיתת הביניים יש לתת שיעורים שמקנים מידע מדויק על נושא הבטיחות ולקשור אותו להתנהגות.