תא (עכו) 12374-02-15 אחמד עאסלה נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בעכו
פסק הדין ניתן ביום: 1/12/2015
ע"י כב' השופט: אברהים בולוס
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתם של התובעים כנגד חברת הביטוח ולחייב אותה בתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שהוסבו להם, כטענתם, בעקבות מעורבותם בתאונת דרכים.
רקע: לאורך כל הדרך כפרה חברת הביטוח בחבותה לפצות את התובעים, וטענה כי אחד התובעים כלל לא היה ברכב בזמן התאונה, כן הוסיפה כי קיים חשד ממשי להחלפת נהגים.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"המחלוקת העובדתית העיקרית שנטשה בין הצדדים סבה סביב מספר הנוסעים ברכב; כאשר מחד, התובעים טוענים כי שלושתם נסעו ברכב בזמן התאונה, ואילו מאידך הנתבעת בגישה כי היו בתוך הרכב שני נוסעים בלבד.
לפני שאביא התייחסותי למחלוקת זו שהתגלעה בין הצדדים ראיתי תחילה לציין ולהדגיש, כי נטלי הראיה והשכנוע בהוכחת מעורבות בתאונה רובצים לפתחו של כל נפגע. זהו יסוד מהותי בעילת התביעה, אשר הוכחתו דרושה להקמת והוכחת חבותה של המבטחת. אמנם הנתבעת אוחזת בטענה להצטרפות מאוחרת של אחד התובעים, אולם אין בדבר כדי להעביר נטלים אלה לשכמה. הנתבעת בטענתה זו בפועל כופרת בעילת התובעים, אך כפירה זו לא מבטלת את חובתם של האחרונים להוכחת יסודות עילתם. מחובת כל אחד מהתובעים להציג ראיות משכנעות המלמדות אודות פגיעתו בתאונת דרכים עד להטיית מאזן ההסתברויות, ואם לא כן, תובע שלא יוכיח עובדה זו כדרוש במשפט אזרחי, דין תביעתו להידחות.
נטלי ההוכחה לכל יסודות העילה וכל עובדה המקדמת את ענייניהם של התובעים, הינם מנת חלקם. עם זאת, אין פירוש הדבר שהבחינה נעשית על סמך ראיות התובעים בלבד. הנכון הוא להשקיף ולשקול את כלל העדויות והראיות שהובאו ע"י שני הצדדים, ועל סמך בחינה כוללת זו לקבוע את התוצאה הראויה.
...
אין כל ספק שלא לבהג'את וגם לא לבנו אדהם אין אף אינטרס בתוצאותיו של הליך זה . עסקינן בעדים אובייקטיבים לחלוטין שלא קיימת ביניהם לבין התובעים אף היכרות, והם נטולי כל עניין בתביעה זו. עדים אלה הותירו עלי רושם אמין וניכר בדבריהם כי מסרו את האמת כהוויתה ללא כחל או סרק. אני מקבל את דבריהם, וביחוד את עדותו של אדהם שמערערת כליל את גרסת התובעים. עדותו זו, אותה אני מקבל, שומטת את הבסיס ומפריכה את גרסת התובעים שטענו למעורבות שלושתם בתאונה. אף יתרה בכך, ניתן לומר כי הנתבעת הצליחה להוכיח פוזיטיבית ולשכנע כדבעי כי בזמן התאונה נכחו בתוך הרכב אך שניים מהתובעים , ואילו השלישי הגיע למקום התאונה בשלב מאוחר יותר, וראה להצטרף ליתר המעורבים.
ועוד, גרסת התובעים לפיה הנהג אחמד לא ירד מהרכב לאחר התאונה ועד הגיע השוטר והאמבולנס, נראית בעיניי מוקשית ולוקה בחוסר היגיון; הגם שלא שמעתי אף הסבר משכנע מצדו של אחמד לעניין החלטתו להישאר ברכב, דבר שנראה אף מוזר במיוחד בהיותו על פי הנטען הנהג בזמן התאונה. סביר להניח, כי טענה זו נולדה בגדרי הליך זה ולאחר שהתובעים נחשפו לטענת ההגנה עליהן סומכת הנתבעת ואותן שטחה בפירוט בכתב הגנתה, וכניסיון להקהות מעוצמת גרסת עדי ההגנה ומציאת הסבר שיישב בין שתי הגרסאות הסותרות.
אני ער לעובדה שכפר מגורי התובעים רחוק ממקום התאונה, מרחק נסיעה של כ-20-25 דקות (עמ' 12, ש' 21), אולם הדבר לא שולל את מסקנתי. כזכור, התובעים העידו כי התקשרו למוקד רפואי הנמצא במקום מגוריהם. לאחר קבלת ההודעה יצא אמבולנס לכיוון זירת התאונה, וכנראה במקביל לנסיעתו גם נסע רכב נוסף מאותו הכפר למקום התאונה ושניהם הגיעו, פחות או יותר באתו הזמן. תרחיש זה שמסתבר כסביר גם מתיישב עם דברי העד אדהם שמסר כי הרכב הנוסף הגיע דקה או שתיים לפני האמבולנס (עמ' 15 ש' 6).
הסתבר , אם כך, שהנתבעת הצליחה להדוף את טענת התובעים למעורבות שלושתם בתאונה, ואף הוכיחה בראיות חדות וברורות כי בזמן התאונה היו ברכב רק שני נוסעים, הנהג ונוסע נוסף, ותו לאו.
לא בכדי עמדתי מקודם על עניין נטלי השכנוע והראיה, והדגשתי כי יסוד מהותי בעילת התביעה בה עסקינן, הוא הנחת תשתית משכנעת שתקשור בין כל אחד מהתובעים לרכב בזמן התאונה, נטל שלא הורם ע"י מי מהתובעים במקרה זה.
אמנם אין חולק בין הצדדים כי ברכב נסעו שניים, אך זהותם נותרה אפופת מסתורין ולא התבהרה כלל ועיקר. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפניי, לא ניתן לקבוע ברמה הדרושה בהליך אזרחי באשר לאף אחד מהתובעים, כי בזמן התאונה הוא כן שנסע ברכב. משאלה הם פני הדברים, אין מנוס מהקביעה כי מי מהתובעים לא צלח את הנטלים ולא הוכיח כדרוש כי נפגע בתאונה דנן.
מחובת התובעים להוכיח ולהסיר את הערפל האופף כל עובדה הדרושה להוכחת תביעתם. במקרה זה התעקשותם כי שלושתם נסעו ברכב דבר שהסתבר כחסר זיקה לאמת, היא שתרמה ואף גרמה למסך העשן האופף את זהות המעורבים הנכונים, מה גם שלא ניתן לדלות או לדעת את זהות הנוסעים גם אם נשקיף על כלל הראיות לרבות עדויות עדי ההגנה.
ושוב, שעה שאין בידי לקבוע כעובדה מוכחת, כי תובע מסוים היה כן מעורב בתאונה ברמה הדרושה במישור האזרחי; ושאלת זהות הנוסעים ברכב נותרה בגדר תעלומה, אזי התוצאה היחידה ההגיונית והאפשרית הינה דחיית התביעה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית תביעת כל התובעים.
כל אחד מהתובעים ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל בסך 1,500 ₪."
