פסיקה: המבוטח לא הוכיח שהתאונה התרחשה בתקופת הביטוח

תא (י-ם) 5803-01-13  פארס אל איובי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

בית המשפט: השלום בירושלים

פסק הדין ניתן ביום: 18/12/2015

ע"י כב' השופטת: סגנית הנשיא יעל ייטב

עניינו של פסק הדין: האם תאונת הדרכים בגינה הוגשה תביעה נגד חברת הביטוח אירעה במועד שבו ביטוח החובה על שם המבוטח היה תקף?

רקע: המבוטח החזיק בתעודת ביטוח למשך חודש אחד בלבד שהסתיימה בחצות הלילה ביום שבו התרחשה תאונת הדרכים. המבוטח טען שמועד התאונה בשעה 23:10 ולפיכך הייתה הפוליסה בתוקף.

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

" אקדים ואציין כי לאחר עיון בראיות הצדדים ובטענותיהם מצאתי שיש לקבל את טענות הנתבעת ולדחות את התביעה מאחר שבעת שאירעה התאונה לא הייתה הפוליסה בתוקף.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שטענות התובעים באשר לאחריות הנתבעת לא הוכחו, ועל כן יש לדחות את התביעה.

השאלה המרכזית הטעונה כאמור הכרעה הינה האם הייתה הפוליסה בתוקף במועד התאונה או שמא פג תוקפה קודם לכן.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שתקופת הביטוח על פי הפוליסה הסתיימה בחצות הלילה ביום 27.4.08. סעיף 9(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 קובע כי " באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון". חצות הלילה אף מצוין במפורש בתעודת הביטוח שהוצגה לי. בענייננו אפוא הסתיימה תקופת הביטוח ביום 24.7.08 בשעה 00:00.

עדותם של התובעים באשר לשעת התאונה היא עדות יחידה של בעל דין, ובהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971, היא טעונה סיוע, לשם תמיכה חיצונית שיש בה כדי לחזק את עדותו של בעל הדין שהוא בעל עניין בתוצאות תביעתו.

בענייננו, לא רק שלא הובא סיוע לתמיכה בעדות התובעים, הראיות האובייקטיביות שהוצגו בפני אינן תומכות בה אלא דווקא בגרסת הנתבעת. זאת ועוד, עדותם של התובעים הייתה מגמתית, ובלתי אמינה ולא מצאתי שניתן לאמץ את גרסתם על יסוד עדותם בלבד. כפי שאפרט להלן, התרשמתי כי התובעים ניסו להתאים את גרסתם למועדים הנקובים במסמכים האובייקטיביים, ואולם בעדותם נפלו כאמור סתירות מהותיות.

התובעים הצהירו כאמור הצהרות זהות בתצהירי עדות ראשית באשר למועד התאונה, שלפיהן אירעה התאונה ביום 27.4.08 סמוך לשעה 23:10. גם בחקירתם הנגדית התמידו בגרסתם זו. התובעים העידו על כי טיפול ראשוני קיבלו בזירת התאונה מחיילי צה"ל, אשר פינו אותם באמצעות אמבולנס צבאי למחסום, משם פונו באמצעות מד"א לבית החולים.

בתמיכה לגרסתם הציגו התובעים את טופס המידע של המשטרה מיום 22.6.08 שלפי אירעה התאונה ביום 27.4.08 בשעה 23:10 בשכונת אלארם, (בטופס נכתבו פרטי הרכב, פרטי הנהג והנפגעים בתאונה. כן נכתב כי "מצב התיק: בחקירה"), ואולם ברור מעיון בטופס כי שעת התאונה צוינה על יסוד דיווחם של התובעים, ועל כן לא מדובר בראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לתמוך בגרסתם.

דוח הפעולה של המשטרה מספר 6-002-0012-02 מיום 11.5.08 נכתב על ידי רס"מ מרדכי אבוטבול. בחלק המפרט את פרטי המקרה נכתב כי תאריך ושעת פתיחת האירוע הם 28.4.08 בשעה 00:52:30 בכתובת שדה התעופה עטרות. בחלק של פרטי המקרה נכתב כי "המודיע מוסר כי כרגע הבחין מכיוון עטרות לכיוון עמראם ברכב פג'ו צבע כחול שהתהפך יש 3 פצועים... נמסר לרבקה ממד"א". כן צוין כי "קיבלתי את האירוע בשעה 28/04/2008 00:55:20 הגעתי למקום בשעה: 28/04/2008 01:04:07".

עולה מדוח הפעולה, שהוא מסמך אובייקטיבי, כי דיווח אודות התאונה הגיע למשטרה בשעה 00:52, מאדם שראה במו עיניו את ההתהפכות הרכב. מדובר לכאורה בתיעוד מזמן אמת המציין השעה 00:52 כמועד קבלת הדיווח.

רישום של אגף התנועה במשטרת ישראל העוסק בתאונת דרכים מספר 2163/08 שהתרחשה בתאריך 27.4.08 בשעה 23:10, אף הוא סותר למעשה את גרסת הנתבעים. אמנם בכותרת מוזכר המועד התואם את גרסת התובעים, ואולם ברור מהאישור כי מועד זה נמסר על ידם. עובדה זו מתחזקת נוכח האמור באישור, שהינו למעשה תחקיר של המשטרה אודות נסיבות התאונה. בתיאור התאונה נכתב "ביטוח לא עודכן מסתיים בחצות הלילה בתאריך 27/4/08... יש ספק לגבי שעת התאונה". בחלק של פעולות להשלמת חקירה כתב רפ"ק מוטי צור, בין היתר, כי "לדעתי התאונה הייתה אחרי שעה 24:00". בהחלטה מיום 11.5.08 נכתב כי מצורף דוח פעולה ופורט כי "תאריך התאונה היה 28.4.08 בשעה 00:52 בלילה (אין ביטוח לנהג)". ביום 14.5.08 חתם רפ"ק מוטי צור כי מדובר ב"תאונה בשטחים בתוך שכונת א-ראם באחריות תחנת בנימין. התאונה היתה בשעה 00:52 כאשר הביטוח הסתיים בשעה 00:00. להעביר למחוז ש"י תאונה באיזורם".

בעדכון והחלטה בתיק תאונת דרכים של משטרת ישראל אגף התנועה פורט כי תאריך ההודעה 29.4.08; תאריך האירוע 27-04-08; שעת האירוע בין 23:10 לבין 00:52. הומלץ והוחלט לגנוז את התיק. הבוחן / חוקר רס"ר דני כץ כתב ב-11.6.08 "ש' זמן הוסעו המעוכבים לחקירה, תאמר אחרי חצות לפי צוות פעולה והנהג מדווח לפני חצות".

ניתן ללמוד אפוא ממסמכי המשטרה כי אמנם הדיווח מצד הנהג היה על תאונה שאירעה בשעה 23:10, ואולם הממצאים מלמדים על כך התאונה אירעה סמוך לשעה 01:00, במועד שבו לא היה ביטוח.

לא רק אישורי המשטרה אלא גם האישורים הרפואיים אינם תומכים בגרסת התובעים אלא דווקא בגרסת הנתבעת.  

...

לפי גיליונות חדר מיון של 3 התובעים מבית- החולים הדסה הר -הצופים שעת הכניסה של התובע 1 הייתה 02:23 (וצוין באנמנזה כי "לא ידוע על איבוד הכרה"); שעת הכניסה של התובע 2 הייתה 2:09 (ונכתב כי הוא בהכרה מלאה); שעת הכניסה של התובע 3 הייתה 02:26 (ונכתב כי לא ידוע על איבוד הכרה).

התובעים ניסו ליישב את האמור באישורי המשטרה וכן באישורים הרפואיים בעדויותיהם, בטענה שהתאונה אירעה בשעה 23:10, כשעה לפני תום סיום תקופת הביטוח, ואולם עיון בעדויותיהם מעלה מספר סתירות מהותיות המעוררות סימני שאלה באשר לאמינות עדותם.

בראש ובראשונה אציין את הסתירה בעדות התובעים באשר לכיוון נסיעתם במועד התאונה. בעוד שבחקירתם הנגדית השיבו התובעים כי במועד התאונה הם היו בדרכם מבית קפה ברמאללה לכיוון ירושלים, בהודאתם במשטרה השיבו כי הם היו בדרכם מירושלים לרמאללה. בהודעתו של פארס למשטרה מיום 29.4.08 פורט שהתאונה אירעה ביום 27.4.08 בשעה 23:10 בדרך רמאללה על יד עטרות. בתיאור המקרה נכתב "נסענו מי-ם לכיוון רמאללה בכביש עטרות...". על פי הודעתו של נדאל למשטרה אירעה התאונה ביום 27.4.08 בשעה 23:10. בתיאור המקרה נכתב "נסענו מי-ם לכיוון רמאלא בדרך עטרות...". בהודעתו של עאמר למשטרה, בחלק של תיאור המקרה נכתב "נסענו מי-ם לכיוון רמאלה בכביש עטרות".

אין צורך לתת הסבר לסתירה זו, ואולם סביר הניח כי בשלב כלשהו ביקשו התובעים להציג את עצמם כמי שנמצאו בדרך בחזרה לביתם, כדי להגיע לשם לפני תום תקופת הביטוח, ולא כמי שאדישים לשאלת סיום תקופת הביטוח ומצויים בדרכם לרמאללה בנסיעה העתידה להימשך גם לאחר תום תקופת הביטוח.

כפי שציינתי, ביקשו התובעים במהלך חקירתם הנגדית ליישב את המועדים המצוינים במסמכים האובייקטיבים עם גרסתם, ואולם בגרסתם התגלעו סתירות נוספות.  כך למשל טענו התובעים כי חלף זמן רב עד פינויים למחסום, מצד שני טענו כי היו מחוסרי הכרה.

פארס העיד כאמור שהוא אינו יודע כמה זמן חלף עד שהגיעו החיילים לזירת האירוע. לטענתו היה מחוסר הכרה ועל כן לא ידע להעריך את הזמן שחלף. טענתו זו של פארס שלפיה היה מחוסר הכרה אינה עולה בקנה אחד עם דוח מד"א שבו צוין כי לא היו סימנים להיעדר הכרה, ועם האמור באישור בית החולים שבו צוינו עובדות דומות. בסופו של יום התברר כי  הפגיעות שמהן סבל היו פגיעות קלות, שאינן מתיישבות עם אבדן הכרה, בוודאי שלא מתיישבות עם אבדן הכרה ממושך שארך כשלוש שעות, בין השעות 23:10 עד 01:50 מועד הגעת מד"א למחסום.

בחקירתו של נאדל נפלו מספר סתירות. גם נאדל טען שאיבד את ההכרה בעקבות התאונה,  טענה שאינה מתיישבת עם האמור בדוח מד"א. נאדל טען בתחילה כי אחיו המתגורר ליד בית הקפה נסע מאחוריהם בעת התאונה, ואולם מעט לאחר מכן שינה את גרסתו וטען כי אחיו נסע לביתו ועל כן לא ראה את התאונה. האח חזר למקום רק לאחר שנאדל הזעיקו, ואל כן לטענתו לא ראה אחיו את התאונה.

נאדל טען כאמור שהוא איבד את הכרתו ושהיא חזרה אליו רק לאחר שיצא מהרכב. יחד עם זאת הוא ידע לתאר בפרוטרוט את הטיפול הראשוני שקיבלו התובעים מהחיילים. זאת ועוד, לדבריו היו החיילים במקום כבר בעת התאונה "במזל". חרף טענתו על אבדן הכרה, ידע נאדל לתאר שהתאונה אירעה מיד לאחר שהם חלפו על פני החיילים שנסעו בכיוון הנגדי.  

הערכת הזמן של נאדל שלפיה חלפה כשעה עד פינויו למחסום קלנדייה, שם המתין בין רבע שעה לחצי שעה עד הגעת האמבולנס של מד"א אינה מתיישבת עם זמן עריכת הבדיקות בידי צוות האמבולנס. כפי שציינתי, הגיע האמבולנס למחסום בשעה 01:50 לערך, כך שגם לפי גרסתו של נאדל אירעה התאונה לאחר חצות הלילה.

עאמר אף הוא ציין בחקירתו הנגדית כי החיילים היו בצומת במועד התאונה. להערכתו הזמן שחלף ממועד התאונה ועד הגעתם למחסום קלנדיה עמד על כשעה.

גם מגרסתם של התובעים נאדל ועאמר, עולה כי ככל שפינויים למחסום ארך בין שעה לשעה וחצי, אירעה התאונה לכל המוקדם בסביבות השעה 00:20, היינו לאחר תום תקופת הביטוח.

ראוי לציין כי לפי עדותם של התובעים היו בזירה עדים לתאונה (בין אם מדובר בעובד תחנת הדלק לפי עדותו של פארס ובין אם מדובר באנשים שצפו בתאונה לפי עדותו של נאדל). התובעים לא זימנו איש מהעדים האמורים כדי לתמוך בגרסתם ויש לזקוף זאת לחובתם. התובעים אף נמנעו מלהמציא אישור מהצבא על שעת הגעת החיילים למקום ושעת הטיפול שנתנו להם, על משך זמן הטיפול ועל מועד העברתם למחסום.

לא רק שלא עלה בידי התובעים להוכיח את גרסתם, מבחינת הראיות האובייקטיביות סביר לקבוע כי התאונה אירעה סמוך לשעה 00:50, כפי שדווח למוקד המשטרה על ידי מודיע שעבר במקום וחזה בהתהפכות הרכב. על פי אותו דוח הפעולה הגיעה המשטרה למקום האירוע בשעה 01:04. הזמן שחלף, כשעה עד הגעת מד"א למחסום קלנדיה בשעה 01:50 תואם את הערכת התובעים שלפיה חלפה כשעה עד שעה וחצי מאז תאונת הדרכים ועד פנויים.

עולה אפוא מהמקובץ כי התאונה אירעה בערך בשעה 00:50, עשר דקות לפני השעה אחת בלילה, לאחר שתקופת הביטוח הסתיימה.

הנזקים

אף שמצאתי שיש לדחות את התביעה מצאתי לפרט בקצרה ומעבר לדרוש את הנזקים.

...

אילו הייתי מקבלת את התביעה הייתי פוסקת לתובעים על סמך הראיות שהובאו בפני ובשים לב לזמן שחלף ממועד תאונה פיצוי בסכום של 7,500 ₪ לכול תובע.

סיכום

התביעה נגד הנתבעת נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪."