תא (קריות) 16110-03-12 אמיר נעימי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
בית המשפט: השלום בקריות
פסק הדין ניתן ביום: 17/12/2015
ע"י כב' השופט: נאסר ג'השאן
עניינו של פסק הדין: האם תאונת הדרכים שבמהלכה נפגע התובע נגרמה כתוצאה מפגיעת רכב בעת שהנפגע היה הולך רגל או שמא נגרמה התאונה כאשר הנפגע רכב על אופנוע ופגע בו רכב אחר?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
" הנה כי כן, נראה, כי רב הנסתר על הנגלה בכל הנוגע לנסיבות פגיעת התובע. לא הובאה בפני גרסה משכנעת, התובע מנסה להיבנות מגרסה יחידה שלו, תהיות רבות מקעקעות גרסה זו, וכאשר יכול היה להביא עדים נוספים לחיזוק גרסתו, כאשר על פי עדות סמי הנהג נכח במקום קהל רב. גרסת התובע לוקה בסתירות, היא בלתי אחידה, בלתי קוהרנטית, ועל כן אני דוחה אותה.
הנתבעת טענה, כי חברו של התובע - טאהא התוודה בפני חוקר פרטי כי הוא שהה עם התובע וכי התובע סיפר לו כי נפגע כאשר רכב על אופנוע והתנגש בקיר. הנתבעת צירפה את השיחה ואת התמליל. מאידך, טוען התובע כי השיחה התנהלה בין החוקר לבין העד טאהא באשר לתאונה אחרת שבה נפגע התובע כאשר הוא רכב על אופנוע בשנת 2007 ואשר בגינה הוגשו התביעות (מוצגים נ/5 ו-נ/7). בעניין זה, ולאחר שעיינתי בתמליל השיחה נכון אני לקבל את גרסת התובע, לפיה בשיחתו של טאהא עם החוקר הפרטי התייחס הוא לתאונה אחרת שאירעה בעכו בשנת 2007, וכי נפל בלבול באשר לתאונה המדוברת וכי האמור בהקלטה מפי טאהא מתייחס לתאונה שארעה בעכו בשנת 2007 כפי שטאהא העיד בפניי (בעמוד 22 לפרוטוקול). מסקנה זו מקבלת חיזוק נוכח האמור בשיחה, שכן טאהא הצטרף לשיחה מבלי שקדם להצטרפותו לשיחה הסבר לגבי התאונה עליה מדובר ובמהלך השיחה לא נאמר לעד, כי מדובר על תאונה שאירעה בכפר מכר, וכאשר נסיבות התאונה המתוארות ע"י טאהא תואמות את הנסיבות להן התובע טען בכתבי התביעה נ/5 ו- נ/7 המתייחסים לתאונה בעכו (נהיגה באופנוע ו"כניסה בקיר").
למרות האמור לעיל, סבורני כי יש בעדותו של העד טאהא כדי לקעקע את גרסת התובע.
...
"אני נסעתי אל בית החולים ומה ששמעתי שהוא השתמש באופנוע ורכב בא ופגע בו... לאחר יום יומיים באתי לבקר אותו והוא סיפר לי שמישהו פגע בו וברח. הוא היה על האופנוע"
"שמעתי שהוא עשה תאונה באופנוע. מישהו פגע בו וברח. אני לא יודע מי פגע בו. אני לא מכיר את הנהג הפוגע".
לנוכח הדברים הנ"ל ביקש התובע לשוב לדוכן העדים לשם הזמת הדברים הנ"ל והתרתי לו. התובע ניסה לייחס את הדברים שאמר העד לסכסוך משפחת התובע לבין משפחת העד שמקורו בטענת משפחת העד כי אחיו של התובע ירה לעבר רכב אחותו של העד וכי במשטרה נפתחה חקירה בגין האירוע. התובע העיד כי העד "בא לעשות את זה בכוונה"
(בעמוד 27 שורה 18 לפרוטוקול). התובע הפליג למחוזות רחוקים עד כדי כך שטען כי העד אמר לו לפני כניסתו לעדות, כי "עישן סמים" (שם, בשורה 14 לפרוטוקול). אני דוחה טענותיו אלה של התובע:
א. ראשית, לא התרשמתי מן העדות של טאהא כי הוא בא כדי להזיק לתובע. אדרבא, העד העיד כי השיחה עם החוקר התנהלה לגבי התאונה בעכו ובנקודות מסויימות, היא לא העיד לטובת הנתבעת, הכחיש כי הוא היה בזירה וכפר כי השיחה בינו לבין החוקר התנהלה לגבי התאונה מושא התביעה. .
ב. הטענה כי קיים סכסוך הנחקר ע"י המשטרה בין שתי המשפחות לא הוכח. העד טאהא לא נשאל לגביו ישירות, ולא הובאה כל ראיה התומכת בטענה זו למרות שניתן היה להביא ראיות לגבי כך.
באשר לקבילות הדברים ששמע העד מאת התובע, נראה, כי ניתן לראות בהם כהודאת בעל דין וכדברים שסותרים אל האינטרס שלו, ועל כן ניתן לקבלם כראיה לאמיתות תוכנם. לעניין זה ראו האמור בע"א 7003/99 ראמי נ' סהר חברה לבטוח בע"מ פד"י נו(1) 517, 525 :
"דברי המערער הם בגדר הודאת בעל-דין מחוץ לכותלי בית-המשפט. ניתן להביא ראיה בעניין הודאת בעל-דין מחוץ לכותלי בית-המשפט כחריג לכלל האוסר על קבלת עדות שמועה... הודאת בעל-דין מחוץ לכותלי בית-המשפט איננה נתפסת כהודאה פורמאלית, אלא היא ראיה בין שאר הראיות שבידי בעל-הדין היריב להסתמך עליהן"
על מנת להניח דעתו של התובע, לקחתי בחשבון הדברים ששמע סאמי דראושה נהג- האמבולנס מפי התובע בדבר נסיבות פגיעתו, ולמרות האמור לעיל, ובשים לב לזמן שחלף מאז התאונה ועד הגעת נהג האמבולנס, ובמכלול הראיות, מצאתי כי אין במה ששמע נהג באמבולנס כדי לשכנעני כי התאונה אירעה בנסיבות להן טען התובע.
המסקנה היא- שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התאונה אירעה לפי הנסיבות להן הוא טען. על כן אני דוחה התביעה.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שני המרכיבים יחדיו) בסך כולל של 8,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. "
