תא (נצ') 16772-11-12 שריף דחלה נ' מנורה חב' ביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 15/12/2015
ע"י כב' השופטת: עירית הוד
עניינו של פסק הדין: האם האירוע שבמהלכו נפגע נהג המשאית מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?
רקע: ביום התאונה ובזמן עבודתו עצר נהג המשאית את הרכב בשולי הכביש כדי לבדוק את נעילת הארגז. לטענתו, כאשר ניגש לבדוק את הנעילה, נפתחה ידית הביטחון של הארגז בעוצמה רבה והמוט של הידית חדר לכף ידו השמאלית, גרם לו לחבלה חמורה והטיח אותו ארצה. חברת הביטוח טענה, כי התאונה נגרמה בעת טעינה ופריקה של הרכב ולפיכך אינה מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם מוטל על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו הנטענים. המחלוקת נסובה סביב השאלה, האם התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק אם לאו. כמו כן, קיימת ביניהם מחלוקת בעניין הנזק.
לאחר שבחנתי ושקלתי את כל טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים שיפורטו.
במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי הגיע לאזור התעשייה דימונה ועצר את הרכב בשולי הכביש לשם בדיקת נעילת הארגז. הוא טען, כי כאשר ניגש לבדיקה נפתחה ידית הביטחון של הארגז והוא נפגע (סעיף 4 לכתב התביעה).
...
כעת יש לבחון, האם הפגיעה האמורה מהווה תאונת דרכים בהתאם להגדרת המונח בחוק. סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". עוד עולה מהסעיף, כי שימוש ברכב מנועי הוא "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
הנה כי כן, בכדי להכריע בשאלה, האם מדובר בתאונת דרכים יש לבחון, האם התובע נפגע עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.
התאונה ארעה באתר בו אמור היה התובע לפרוק את המטען שהיה במשאיתו. כאמור לעיל, פריקה וטעינת מטען אינן מהוות שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. לפיכך, ככל שהתובע נפגע במהלך פריקת המטען שהיה במשאית הרי שהתאונה לא ארעה בעת שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה אלא לאחר שהשימוש האמור הסתיים ולפני שהחל שימוש נוסף למטרות תחבורה. בנסיבות אלו, מהותית השאלה, האם התאונה ארעה בעת פריקת המטען או במהלך בדיקת הרכב לפני שהחל הליך הפריקה.
מעדותו של התובע עולה, כי הוא היה במרחק של 2 קילומטר בלבד מהמקום בו היה אמור לפרוק את תחולת המשאית. לא סביר בעיניי, כי בשלב האמור החליט התובע לעצור ולערוך את הבדיקה האמורה. עדותו בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן. אף בכך יש בכדי לתמוך בטענה, כי התובע נפגע בעת שביצע פעולות לשם פריקת המטען מהמשאית ולא בעת עריכת בדיקה. אציין כאן, כי בישיבות קדם המשפט שהתקיימו בתיק טען ב"כ התובע, כי התובע עצר מכיוון ששמע רעש וביקש לבדוק זאת (פרוטוקולים מיום 9.2.14, 3.9.14) גרסה זו לא חזרה על עצמה בעת עדותו של התובע לפני ואף לא בתצהירו.
התובע העיד, כי צריך לבדוק את הידיות בשל העלייה החדה במקום וטען, כי לא רק הוא עורך את הבדיקה האמורה אלא כל הנהגים שמגיעים לשם (עמ' 11 ש' 20-21). התובע לא זימן לעדות עד כלשהו שיכול היה לתמוך בטענתו באשר לנוהג לבצע בדיקות כאמור במקום הנטען.
לא עלה בידי התובע להסביר מדוע בגרסאות קודמות אשר מסר לא צוינה הטענה לפיה הוא נפגע במהלך ביצוע בדיקה. כמו כן, לא עלה בידו ליישב בין הסתירה בגרסאותיו בנוגע לשאלה האם נפגע בעת שפתח את ידית הביטחון או בעת שבדק, כי היא סגורה. אף בכך יש בכדי לעורר ספק לגבי השאלה האם התאונה ארעה במהלך בדיקה כפי שטען התובע או שמא נפגע כאשר ביקש לפתוח את הארגז לשם פריקת המטען.
התובע העיד, כי שם את היד וישר הידית קפצה (עמ' 8 ש' 19). בהמשך העיד, כי את הידית סוגרים ופותחים על ידי הפעלת כוח (עמ' 9 ש' 18-19). העדויות האמורות לא עולות בקנה אחד זו עם זו. התובע לא הוכיח, כי היה ליקוי כלשהו בגינו הידית קפצה בעקבות נגיעה בה וללא הפעלת כוח. יש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי התאונה לא ארעה במהלך בדיקה כפי שטען התובע היינו במסגרת טיפול דרך לכאורה, אלא במהלך ניסיון לפתוח את הדלת לשם פריקת המטען.
לא אמינה וסבירה בעיניי טענת התובע לפיה התאונה ארעה בעת שבדק את המשאית. תחת זאת התרשמתי, כי סבירה יותר הטענה לפיה התאונה ארעה בעת שהתובע החל לפתוח את דלת המשאית לשם פריקת המטען. כאמור, טענה זו עולה בקנה אחד עם גרסאות קודמות שמסר התובע אשר לא הצליח ליישב את הסתירות בעניין זה. כמו כן, לא סביר בעיניי, כי שני קילומטר לפני מקום הפריקה עצר התובע לערוך את הבדיקה האמורה, מבלי שהיה סימן כלשהו לתקלה. טענתו, כי כל הנהגים אשר מגיעים למקום נוהגים כמוהו לא הוכחה. לפיכך אני קובעת שסביר יותר בעיני שהתאונה אירעה עת החל תהליך פריקת המטען מהמשאית, כאשר ביקש התובע לפתוח את דלת המשאית לצורך זה.
למעלה מהדרוש אוסיף ואומר, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע לפיה התאונה ארעה במהלך בדיקת הידית, במסגרת טיפול דרך, הרי שלא יהיה בכך בכדי להועיל לתובע.
כפי שצוין לעיל, סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, בין היתר, כי טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר, שלא במסגרת עבודתו, מהווה שימוש ברכב מנועי. כבכל שימוש ברכב מנועי יש להוכיח, כי השימוש נעשה למטרות תחבורה.
כאמור, התובע טוען, כי עצר במקום בכדי לבדוק את נעילת הארגז בשל העובדה שהייתה עליה חדה באזור. לטענתו, הוא נפגע במהלך טיפול או תיקון דרך ועל כן הרי שנפגע במהלך שימוש ברכב מנועי ומדובר בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק.
בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב, פ"ד מח (2), 338 נקבע, כי כאשר ההימצאות מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו הרי שהפגיעה תחשב ככזו אשר נגרמה עקב השימוש ברכב. פסק הדין האמור ניתן לפני תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים. לאחר התיקון האמור לא די שהפעולה קשורה בטבורה לשימוש ברכב ונדרש, כי יהיה מדובר בשימוש מוכר.
תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים צמצם את תחולת החוק למקרים בהם מדובר במטרות תחבורה בלבד. מספר פסקי דין אשר יצאו תחת ידי בית המשפט העליון הדגישו את הצמצום האמור. ברע"א 9084/05 אגד נ' יעקב ינטל נקבע, כי סריקה ביטחונית של רכב טרם נסיעה אינה מהווה שימוש ברכב למטרות תחבורה. ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי נדון מקרה בו אדם יצא מרכבו לאחר תאונה, בכדי לבדוק לשלומם של יתר המעורבים בתאונה. בעודו עומד מחוץ לרכבו, הוא נפגע על ידי רכב חולף. במקרה האמור לא הייתה מחלוקת, כי מדובר בתאונת דרכים אלא בשאלה, האם בעת התאונה הנהג היה בגדר משתמש ברכבו או שהיה הולך רגל. לשם הכרעה בשאלה זו, בית המשפט בחן, האם יציאתו ושהותו של הנפגע מחוץ לרכבו היו בגדר שימוש ברכבו למטרות תחבורה והשיב לשאלה האמורה בשלילה.
מפסקי הדין האמורים עולה, כי פעולה שאין לה זיקה ישירה לנסיעה, איננה קשורה בטבורה לנסיעה ופגיעה במהלכה, איננה מהווה תאונת דרכים בהתאם להגדרת החוק
הגישה הרווחת בפסיקה הינה, כי יש לפרש את המונחים תיקון דרך וטיפול דרך בצמצום. גישה זו תואמת אף את דברי ההסבר להצעת החוק אשר קדמה לתיקון מס' 8 ואשר במסגרתם ביקשו לצמצם את המונח תאונת דרכים כך שתיקון או טיפול כשלעצמם לא יהוו שימוש ברכב מנועי. הגישה הרווחת כיום בפסיקה גורסת, כי יש לבחון את הפונקציה אשר לשמה נעשו התיקון או הטיפול, קרי האם נעשו לשם מניעת או הקטנת סיכון תעבורתי.
התובע לא טען ולא הוכיח, כי התגלתה תקלה כלשהי אשר בגינה נאלץ להפסיק את נסיעתו ולערוך את הבדיקה הנטענת, אשר לגרסתו במהלכה נפגע. התובע לא העיד, כי שמע רעש כלשהו, בשונה מדברי בא כוחו בישיבות קדם המשפט כנזכר לעיל, או הבחין בדבר מה בגינו היה עליו לעצור את הנסיעה ולבצע טיפול דרך. לפיכך, אף אם תתקבל גרסת התובע לפיה ביצע עצירה במקום וערך את הבדיקה האמורה ובמהלכה נפגע הרי שלא הוכח, כי פעולותיו של התובע נעשו לשם מניעה או הקטנת הסיכון התעבורתי.
ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח נקבע, כי בכדי שטיפול ייחשב טיפול דרך נדרש, כי הוא יהיה עקב אירוע פתאומי. בפסק הדין צוין, כי הדבר מבטא את העמדה לפיה הטיפול הוא חלק מובנה בתוך הנסיעה והוא פעולה הכרחית במהלך הדרך בכדי לאפשר את המשך הנסיעה. התובע לא הוכיח קיומו של אירוע פתאומי כאמור. טענתו, לפיה מדובר היה בבדיקה שגרתית, אשר הוא ויתר הנהגים עורכים במקום, מלמדת, כי לא התקיים התנאי של אירוע פתאומי בגינו נדרש טיפול דרך.
מצאתי, כי בעת התאונה המשאית הייתה מעין 'חפץ' אשר חלק ממנו פגע בתובע. זאת, ללא קשר להיות המשאית רכב מנועי ומבלי שנעשה בה שימוש למטרות תחבורה בעת התאונה.
בנסיבות המקרה שלפניי, בעת התאונה המשאית לא הייתה שונה מכל חפץ דומם אחר אשר יכול היה לעמוד במקום בו עמדה המשאית ואשר התובע יכול היה להיפגע מאחד מחלקיו. פגיעתו של התובע לא נבעה מסיכון תעבורתי.
התובע העיד, כי במהלך הנסיעה הוא עשה מספר בדיקות וכי אם נוסעים נסיעה ארוכה חייבים לעשות בדיקות (עמ' 6 ש' 12-14). לטענתו, במשאית חייבים לעשות בדיקה כל שעה (עמ' 6 ש' 16). התובע העיד, כי בודקים את הגלגלים ואת הידיות של הארגזים (עמ' 6 ש' 18). התובע נשאל, האם בתקנות התעבורה כתוב שעל נהג משאית לעצור כמה פעמים לבדוק את הידית והשיב בחיוב. הוא טען, כי כתוב שיש לבדוק את כל המשאית עם המכסה והכל (עמ' 6 ש' 20-24). לטענתו של התובע באשר לבדיקות אשר ערך במהלך הנסיעה אין זכר בכתב התביעה או בתצהירו. כמו כן, טענות אלו לא הוכחו ולא הותירו עליי רושם אמין ומהימן. התרשמתי, כי מדובר בניסיון של התובע לחזק את גרסתו לפיה נפגע במהלך אחת הבדיקות.
כאמור, התובע טען, כי הבדיקה אשר נערכה על ידו מחויבת בהתאם להוראות החוק. אף אם יש ממש בטענה זו הרי שאין בכך בכדי להועיל לתובע. ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' יעקב ינטל נקבע, כי "עצם קיום חובה - בדין או במערכת כללים אחרת - לבצע פעולה מסוימת עובר לנסיעה, אינה מביאה להתמזגות הפעולה עם ה"נסיעה", כמובנה בחוק הפיצויים". ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי נקבע, כי החובה הסטטוטורית המחייבת מתן עזרה לנפגעים בתאונת דרכים בהתאם לסעיף 64 לפקודת התעבורה אין בה בכדי ללמד, כי פעולה זו מהווה שימוש ברכב.
לאור כל המפורט לעיל, הרי שהתובע לא הוכיח, כי התאונה ארעה בעת שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. לפיכך, הרי שלא הוכח, כי מדובר בתאונת דרכים בגינה הוא זכאי לפיצוי מאת הנתבעת."
