תא (קריות) 32412-06-15 כמאל אבו סמרה נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בקריות
פסק הדין ניתן ביום: 30/12/2015
ע"י כב' השופט: דאוד מאזן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו המבוטח כלפי חברת הביטוח לקבלת פיצוי לפי ביטוח תאונות אישיות בגין שתי תאונות או שמא יש לקבל את בקשתה של חברת הביטוח ולדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"חוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות של 7 שנים, אולם דין ספציפי חל בנוגע לחוזי ביטוח והינו חוק חוזה ביטוח – סעיף 31 שקובע כי תקופת ההתיישנות הינה 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח:
"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח".
בתביעה דנן מדובר בתביעה לפי פוליסות ביטוח תאונות אישיות, שמקנות בין היתר למבוטחים זכות לתבוע עבור ימי אשפוז, נכות חלקית ועוד הכל כמפורט בפוליסות.
השאלה מהו מקרה ביטוח בפוליסות תאונות אישיות נידונה בהרחבה והוכרעה בפסק דין : ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נגד עזבון המנוח דוד אמיתי להלן ("פרשת אמיתי"). בפסק דין זה התייחס ביהמ"ש בצורה ברורה לפוליסת תאונות אישיות וקבע בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים כי מקרה הביטוח בפוליסה לתאונות אישיות הינו מועד קרות האירוע הביטוחי דהיינו קרות התאונה ולא התגבשות הנזק/ קביעת הנכות (אה פרק ט(2) ו- י"א (1) ו- י"ב (1) ו- (5)), כך קבע כב' השופט רובינשטיין בדעת רוב בפרשת אמיתי בפסקה י"ב(1) לפסק הדין:
".... מטעם זה, ועל פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, יש לבחון את תקופת ההתיישנות ממועד אירוע התאונה, מועד שאינו שנוי במחלוקת, וזו ההכרעה המוצעת על – ידי . פסיעה בדרכה של דעת הרוב בעניינו (הכוונה דעת הרוב במחוזי הערה שלי מ.ד.) קשה – בכל הכבוד- להלמה עם כוונת המחוקק, אשר קיצר באופן מודע ומכוון את תקופת ההתיישנות לשלש שנים; משמעה עשוי להיות לא אחת הארכתה של תקופת ההתיישנות לפרק זמן ארוך ובלתי מוגדר. סבורני, אפוא, כי אירוע התאונה הוא המקים את מקרה הביטוח כאשר עסקינן בפוליסה לביטוח תאונות אישיות; וכשמדובר במחלה או נכות, המועד הראשון שבו יכלו לעמוד על קיומן – קבלת טיפול רפואי;...".
אני ער לעובדה כי התובע ביקש פיצוי עבור נכות חלקית אך הפסיקה הקיימת שקובעת כי מועד ההתיישנות יחל מיום קביעת הנכות, מתייחסת למקרים בהם מדובר בפוליסה לקביעת נכות ולא תאונות אישיות.
התאונה האחרונה אירעה ב- 11.6.12 ואילו התביעה הוגשה ב- 15.6.2015. מועד ההתיישנות חלף במספר ימים . בגין התאונה הראשונה התביעה הוגשה חודשים רבים לאחר מועד ההתיישנות.
ב. אי ידיעת החוק:
אי ידיעת החוק אינה מאריכה את תקופת ההתיישנות. ולכן טענת התובע כי הוא לא ידע אודות תקופת ההתיישנות המקוצרת נדחית בנסיבות תיק זה ובמיוחד לאור התנהלות תקינה של הנתבעת כפי שינומק בסעיף הבא;
כך נקבע בפסק דין ב עא 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נגד עדנה גיא-ליפל , פד (2) 82 (פורסם בנבו, 19.09.2010).
".. שאי ידיעת הדין או שינוי או יצירת דין הלכתי חדש אינם משעים את מירוץ ההתיישנות. כלל אי הגילוי חל על עובדות ולא על נורמות משפטיות, שאם לא כן, כל אימת שתיווצר הלכה חדשה יהא בכך "לפתוח" עניינים שהתיישנו זה מכבר".
וראה גם פסק דין שהתייחס לחוק ההתיישנות אבל מאותו עיקרון ניתן להחילו על אי הידיעה שבסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח בנסיבות העניין בהן תקופת ההתיישנות אף צויינו במפורש במכתב התשובה למבוטח: עא 2805/13 פלונית נגד מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה (פורסם בנבו, 16.04.2015):
"אי ידיעת הדין או הסתמכות על דין ישן אינם מצבים המשעים את תחילת מרוץ ההתיישנות ע"פ סעיף 8 לחוק"
...
הנתבעת בדקה את התובע, וחוות דעת מטעמה קבעה כי לא נותרה אצלו נכות. הוא לא חזר והגיש חוות דעת מטעמו. בנוסף במכתב התשובה רשמה חברת הביטוח שהופנה לבאת כוחו הקודמת עו"ד נקארה במפורש כי תקופת ההתיישנות הינה 3 שנים מיום קרות התאונה.
לא מצאתי פגם בהתנהלות הנתבעת. טענה לקיום התנהלות שלא בתום לב גם לא נטענה ע"י התובע מכאן אין הצדקה להארכת תקופת ההתיישנות.
סוף דבר;
תקופת ההתיישנות הינה 3 שנים ממועד קרות אירוע התאונה, בתקופה זו התובע לא הגיש תביעתו. בנסיבות העניין לא מצאתי בהתנהלות הנתבעת כדי להאריך את מועד ההתיישנות וגם הדבר לא נטען ע"י התובע.
לפיכך, דין התביעה להידחות."
