תא (הרצ') 36920-11-12 אחים פולק סוכנויות יבוא בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בהרצליה
פסק הדין ניתן ביום: 30/12/2015
ע"י כב' השופטת: לימור ביבי
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לפצות את המבוטח בגין אירוע פריצה?
רקע: חברת הביטוח טענה, כי המבוטח לא עמד בתנאי מוקדם לחבות המבטחת ולתשלום תגמולי ביטוח לסיכוני פריצה, קיום כל הדרישות המצוינות ובכלל זה תנאי ולפיו:
"על הסכם ההתקשרות עם המוקד האזעקות לכלול שירותי סיור וכן את זימונו של מורשה פתיחה לבדיקה פיזית פנימית של בית העסק, בכל מקרה של קבלת קריאה משני אזורי גילוי פריצה מהמוקד. על סייר המוקד להמתין במקום עד להגעת מורשה הפתיחה".
כן כללה הפוליסה תנאי ל "חובת ביצוע בדיקה פיזית פנימית".
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
" הנני סבורה כי במקרה בפני לא הוכחו נסיבות אשר מנעו בדיקה פנימית על ידי המבוטח ויתרה מכך, במסגרת ראיותיה (בניגוד לנטען במסגרת סיכומיה) מילאה התובעת, באמצעות העדים מטעמה, "פיה מים" ולא פירטה מדוע לא נכנס נציגה לשם ביצוע בדיקה פנימית בבית העסק.
בהקשר זה הנני מוצאת להדגיש כי לא זו בלבד שהעד מטעם התובעת לא הציג הסבר למחדלו כאמור אלא, יתרה מכך, אף לא טען באופן ספציפי כי לא נכנס לביצוע בדיקה פנימית הואיל וחשש לשלמות גופו או ביטחונו.
...
כלומר- במסגרת תצהירו לא הציג העד כל הסבר למחדלו מביצוע בדיקה פנימית של העסק, וזאת, הגם שהתייצב במקום העסק בעקבות קריאת הסייר.
צא ולמד – העד הגיע למקום על מנת לערוך בדיקה פנימית ולא ערך אותה, בסיכומו של דבר, כאשר אין בפיו כל הסבר לשאלה מדוע לא עשה כן, בכלל זה- אין בעדותו זו משום תימוכין לטענה ובהתאם לה לא נערכה פנימית בשל חשש כלשהו של המבוטח מלהיכנס למקום העסק.
זאת ועוד, בכל הנוגע לביטול הסייג האמור הנני מוצאת להדגיש עוד שלוש נקודות הרלוונטיות לקביעתי ולפיה אין להורות באופן גורף על ביטול הסייג-
האחת- הנני מוצאת לציין כי אין ממש בטענת התובעת שהסייג האמור הינו סייג אשר "הומצא" על ידי הסוקר מטעם הנתבעת- המבטחת בתיק זה, אלא, שהתחוור במהלך הדיון, כי התנאי האמור קיים גם כיום בפוליסת הביטוח אשר נערכה לתובעת על ידי חברת הביטוח מנורה (ראו לעניין זה עדות מנהל התובעת בעמוד 15 שורות 7-10).
השניה – הוכח מפורשות כי התנאי או הסייג נשוא הפוליסה, היה בידיעת המבוטח אשר הבין את משמעותו ולא פעל לביטולו של התנאי או לסיוגו
....
בהקשר זה, מתוך הנסיבות אשר הונחו בפני ואשר לא נשללו, התברר כי בדיקה פיזית פנימית על ידי מנהל המחסן היתה מובילה לגילוי הפריצה בבית העסק וזאת, הואיל ובדיקה בתוך חצר בית העסק היתה מובילה לגילוי החלון השבור דרכו נכנסו הפורצים. בנוסף, בדיקה בתוך בית העסק היתה מגלה כי גלאי המסק של מערכת האזעקה כוסה ואין חולק כי המוקד התריע על כך מבעוד מועד ומנהל המחסן ידע היכן ממוקם כל גלאי ומה תפקידו ולא היתה כל טרחה מצדו לערוך את הבדיקה. זאת ועוד, לו היתה מתבצעת בדיקה פנימית, מנהל המחסן היה מגלה כי לא ניתן לנטרל ולדרוך את מערכת האזעקה עובדה אשר נתמכה ולא נסתרה או נשללה בחוות דעתו של מומחה האזעקות מטעם הנתבעת – מר סבי עזר.
בנסיבות אלו, הנני סבורה כי גם ככל שהתרשלו חברות המוקד אשר לא שבו ופנו אל התובעת בהתראות המאוחרות הרי שרשלנותן לא שללה ו/או ביטלה את רשלנותה הבסיסית והעיקרית של התובעת וכן, לא ביטלה או שללה את הקשר הסיבתי בין רשלנות זו לבין האירוע הביטוחי. (בהקשר זה ראו דיון נוסף – לגופה של טענה ולא כטענה מקדמית- בסעיף 65 לפסק דיני להלן)
מכל האמור הנני קובעת כי דין טענות הסף שהעלתה התובעת להידחות .
לגופם של דברים- משמעות הפרת הדרישה לקיום בדיקה פיזית ופנימית בתוך בית העסק -
בשים לב לדחיית טענות הסף של התובעת ובהינתן שאין מחלוקת כי הסייג לתחולת הפוליסה הדורש קיום בדיקה פנימית ופיזית של בית העסק הופר, הנני נדרשת לשאלת משמעות הפרת תנאי זה.
המסגרת הנורמטיבית
בתוצאות הפרתו של תנאי להקלת סיכונו של המבטח עוסק סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח המפנה לסעיפים 18 ו- 19 לחוק זה. לעניינו - סעיף 18 כולל חלופות לתוצאות של החמרת הסיכון כאשר הרלבנטי לעניינו הנו סעיף קטן (ג) ואילו סעיף 19 דן בשלילת התרופות מהמבטח האמורות בסעיף 18.
להלן יובאו כלשונם החיקוקים הרלוונטיים.
סעיף 21 - אמצעים להקלת הסיכון
"הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו- 19 בשינויים המחוייבים".
סעיף 18 (ג) – תוצאות של החמרת הסיכון
"קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי.
סעיף 19 – שלילת תרופות
"המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 18 בכל אחת מאלה:
(1) השינוי חדל להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח או שלא השפיע על קרותו או על חבות המבטח או היקפה;
(2) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח;
(3) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט לשם מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש, ובלבד שהמבוטח הודיע למבטח בכתב על נקיטת האמצעי מיד לאחר שנקט אותו או שנודע לו עליו.
הנה כי כן, מלשון הסעיפים דלעיל עולה, כי הפרתו של החיוב לנקוט באמצעים להקלת הסיכון אינה מקנה למבטחת פטור אוטומטי מחבות אלא, שמבטחת המבקשת להשתחרר מחבותה או להפחיתה, בגין מחדליו של המבוטח, נדרשת להוכיח את זכאותה לתרופה הקבועה בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח וכן, הינה נדרשת להוכיח כי לא מתקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 19 לחוק חוזה הביטוח.
ולענייננו – על המבטחת להראות כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה דהיינו – ללא קיום התנאי- אף בדמי ביטוח מרובים (לפי סעיף 18(ג) (2) לחוק) וכי השינוי השפיע על קרות מקרה הביטוח, חבות המבטח או היקפה (לפי סעיף 19(1) לחוק).
הנני סבורה כי במקרה בפני עמדה הנתבעת בנטל המוטל על שכמה להוכיח כי שום מבטחת סבירה לא היתה מוכנה להתקשר בחוזה ביטוח עם התובעת ללא התנאי שעניינו הגעת מורשה כניסה לבית העסק בהתקבל קריאות אזעקה משני אזורים ומעלה.
זאת ועוד, הנני סבורה כי תימוכין נוסף לאמור ניתן למצוא בהתנהלות הנתבעת אחרי אירוע הפריצה אשר קדם לאירוע הפריצה נשוא התביעה, אז שילמה כאמור הנתבעת את תגמולי הביטוח ואולם, התנתה המשך פוליסת הביטוח בהתחייבות מפורשת של התובעת לקיום הבדיקה הפנימית של העסק. דהיינו, מתוך הראיות עולה כי מדובר בתנאי אשר היה במוקד הדיון בין הנתבעת לבין התובעת ואשר הנתבעת עמדה על קיומו ויתרה מכך, עמדה באופן ספציפי ומודגש על הסכמת התובעת לקיומו.
בנסיבות אלו, הנני קובעת כי היה בבדיקה פנימית בכדי למנוע את התקיימות הפריצה דהיינו היה בה בכדי להשפיע על "קרות מקרה הביטוח".
אלא, שבכך לא סגי- שאלה נוספת, כפי שהוצגה על ידי הינה – האם במחדלן של חברות האבטחה מלהודיע לתובעת על התראות מאוחרות מבית העסק – יש בכדי להשפיע על הקביעה האמורה.
לעניין זה, אפתח ואציין כי התובעת לא טענה וקל וחומר שלא הראתה, שלו היו קוראות לה חברות האבטחה, היה בכך בכדי להשפיע על קרות מקרה הביטוח ובהקשר זה- הגם שמדובר לכאורה בטענה אשר אוחזת רכיבים עובדתיים- מקצועיים, לא נתמכה טענה זו בתצהיר או בחוות דעת.
יחד עם זאת, הנני מוצאת לציין שלטעמי גם לו הוכחה הטענה, הרי שלא היה בה בכדי להשפיע על תוצאת הדיון וזאת, הואיל ובהתאם לסעיף 19 הנטל החל על המבטחת הוא להראות כי השינוי השפיע על קרות מקרה הביטוח ואולם, במסגרת הסעיף לא נקבע כי עליה להראות שהמחדל ("השינוי") היה הגורם היחיד שהיה בו בכדי להשפיע על קרות מקרה הביטוח. לאור האמור, הרי שגם אם לצורך הדיון אצא מנקודת ההנחה שלו קראו מוקדי האבטחה לנציג התובעת היה גם בכך בכדי להוביל לאפשרות לגילוי ומניעת דבר הפריצה, הרי שלטעמי אין בכך בכדי לשלול העובדה ובהתאם לה, גם במועד הקריאה הראשונה ניתן היה לגלות את דבר הפריצה ולמנוע אותה ומשכך, אין בכך בכדי לשלול הקביעה ובהתאם לה עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה בהתאם לסעיף 19 לחוק חוזה הביטוח.
בנסיבות אלו הנני קובעת כי הנתבעת עמדה גם בנטל המוטל עליה בהתאם לסעיף 19 לחוק חוזה הביטוח.
אשר על כן ולאור קביעתי ובהתאם לה עמדה הנתבעת בנטלים המוטלים עליה בסעיפים 18 ו – 19 לחוק חוזה הביטוח, הנני קובעת כי המבטחת פטורה מתשלום דמי הביטוח למבוטח וכי בדין דחתה המבטחת את דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח.
אפתח ואציין, כי לאור המסקנה אליה הגעתי בדבר מתן פטור למבטחת מתשלום תגמולי ביטוח, לאור הפרת האמצעי להקלת הסיכון, הרי שמתייתר הצורך לדון במחלוקת בדבר תקינות מערכת האזעקה וכן בטענה בדבר אי התקנת תוכנה במערך המצלמות כך שכל הסטת מצלמה תגרור לגילוי.
למעלה מן הצורך אציין – כי לו זו היתה השאלה היחידה אליה הייתי נדרשת בתיק, כפות המאזניים היו נוטות לקבלת עמדת המבוטחת בהקשר הנדון וזאת, בנסיבות בהן אין חולק שלאחר אירוע הפריצה הראשון, נשלח לבית העסק סוקר מטעם המבטחת ומסקרי וידוא מיום 27.3.11 ומיום 5.10.11, שצורפו כנספח לראיות המבטחת, עולה כי המבוטח ביצע את כלל המיגונים שנתבקשו אך לא ביצע שיפור המיגון של מערך המצלמות כך שכל הסטת מצלמה תגרור גילוי במערכת וחרף כך המבטחת מצאה לחדש את הפוליסה.
בנסיבות אלו, הנני סבורה, כי המבטחת שידעה את מצב המיגונים לאשורו ערב התרחשות מקרה הביטוח, החרישה ולא מצאה להתריע בפני המבוטחת על מחדל זה ואף לא להתנות את חידוש הפוליסה בקיום אחר דרישות השיפור בסקר, אינה יכולה בדיעבד להסתמך על מחדל זה.
בהקשר זה הנני מוצאת להוסיף ולהדגיש כי חובת המבטחת לוודא כי המיגון קוים במלואו עומדת למבטחת לרועץ במיוחד בנסיבות בהן אין חולק – כי המערכות המשיכו לשגר התראות גם לאחר שביקר מנהל המחסן בבית העסק ומשכך, לא ברור כיצד השיפור הנדרש היה משנה את התוצאה.
לאור האמור הנני קובעת כי לו נדרשתי לשאלת הנזק, הייתי מעמידה הנזק לתובעת על סך של 312,677 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום האירוע ועד למועד התשלום המלא בפועל.
סוף דבר -
בשורת הנדון הנני קובעת – כי, במקרה המונח בפני הפרה המבוטחת את התנאי להקלת הסיכון המבוטח וכי בנסיבות שתוארו האפשרות הסבירה הקיימת הנה שלו, היתה המבוטחת ממלאת אחר התנאי של ביצוע בדיקה פנימית בבית העסק, דבר הפריצה היה מתגלה ובכך היה נמנע האירוע. עוד הנני קובעת כי הפרת התנאי היה בה בכדי להשפיע על קרות מקרה הביטוח ומשכך, כי מופטרת הנתבעת מחובתה בביצוע תשלום בהתאם לפוליסה.
בתוך כך הנני קובעת, כי המבטחת עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה שבנסיבות היא לא היתה מסכימה לבטח את התובעת לו ידעה את המצב לאשורו ובכל מקרה כי שום מבטחת סבירה לא היתה מסכימה לבטח את התובעת אף לא בדמי ביטוח מרובים.
לאור האמור – דין התביעה להידחות."
