עא (נצ') 47631-06-15 חיסין תורק נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 5/1/2016
ע"י כב' השופט: עאטף עילבוני ובהסכמת השופטים: הנשיא ד"ר אברהם אברהם ואשר קולה
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורה של המבוטחת על פסיקת השלום לפיו נדחתה תביעת המבוטחת למתן צו עשה כנגד חברת הביטוח, במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות לחברת הביטוח לשחרר את המבוטחת מתשלום פרמיות חודשיות לביטוח החיים ולהשית את הפרשת הפרמיות על החברת הביטוח מכוח נספח 359 לפוליסת הביטוח?
בית המשפט דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים, על צרופותיהם, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ובאסמכתאות אליהן הפנו הצדדים, סבורני כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות.
בטרם אצלול אל מעמקי ההכרעה אבהיר – ונדמה שאין על כך חולק – כי עסקינן בפרשנות לשון הסדר הגישור וכתב הוויתור, כך שהשאלה העומדת להכרעה היא אם בנסיבות המקרה יש לראות בסכום הפיצוי ששולם למערערת בהליך הקודם כממצה את כל זכויותיה בגין מקרה הביטוח, או שמא נועד לסלק רק את דרישת המערערת בגין רכיב "פיצויים חודשיים", בעוד שהזכות לשחרור מתשלום פרמיות עתידיות לא נגרעה.
לדידי, בדין ובצדק פסק בית המשפט קמא כי הסדר הגישור הביא לסילוקו המוחלט ולביטולו של נספח 359, כך שאינו יכול עוד להצמיח למערערת זכויות כלשהן, לרבות הזכות לשחרור מתשלום פרמיה חודשית.
...
על כן, כדי לבחון את הפרשנות הנכונה להסכמות בין הצדדים וכדי להתחקות אחר אומד דעתם המשותף, יש לבחון תחילה את נוסח ההסכמות, בהיותו נקודת המוצא להליך הפרשני כולו.
לשון הסדר הגישור וכתב הוויתור:
מעיון בלשונו המפורשת של הסדר הגישור, לרבות כתב הוויתור, נראה שאין מנוס מהקביעה כי מדובר בחוזה ברור וחד משמעי, וכי בנסיבות העניין מתבקשת מסקנה פרשנית אחת בלבד מלשון החוזה המבטא את אומד דעתם של הצדדים בעת כריתתו – והיא כי הצדדים הסכימו שעם העברת סכום הפיצוי המוסכם לידי המערערת, יבוטל באופן מלא וסופי נספח 359 לפוליסה, על כל הזכויות והחובות הקיימות בו, ובכלל זה הזכות לפטור מחובת תשלום פרמיה.
כאמור, בהסדר הגישור הסכימה המערערת לסילוק מלא ומוחלט של התביעה כנגד המשיבה ולביטול נספח א.כ.ע, הלא הוא אותו נספח 359, תוך שהוסכם בזו הלשון:
"הצדדים מתכבדים להודיע לביהמ"ש הנכבד כי הגיעו להסדר של פשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש באמצעות המגשר עו"ד חיים גלזר, לסיום מלוא המחלוקת נשוא התביעה שבכותרת ולדחייתה.
מהמקובץ לעיל עולה כי המערערת וויתרה במפורש, כנגד אותו פיצוי, על האפשרות לתבוע את מלוא זכויותיה לפי הפוליסה וזאת במסגרת שני מסמכים שונים: הן במסגרת הסדר הגישור שביטל את נספח 359, והן במסגרת כתב הוויתור. בנסיבות אלה, לא יכול להיות כל ספק שבכך למעשה וויתרה המערערת גם על האפשרות לתבוע שחרור מתשלום פרמיה, שהנה בגדר זכות המגיעה לה מכוח נספח 359 ותלויה בתוקפו.
הוויתור מצד המערערת על האפשרות לתבוע מכוח הפוליסה הנו בשני מישורים: המישור הראשון הנו הסכמתה כי נספח אבדן כושר עבודה יבוטל כליל, והמישור השני הנו הצהרתה כי הנה מוותרת על כל זכות הנובעת מנכותה או מאבדן כושר עבודתה, וויתור הכולל גם את זכותה לתבוע שחרור מתשלום פרמיה – זכות היונקת את חיותה מהנספח שהמערערת הסכימה על ביטולו.
ודוק: נספח 359 כהגדרתו בכותרתו הינו "ביטוח נוסף משתתף ברווחי תיק השקעות לתשלום פיצויים חודשיים ולשחרור מתשלום פרמיות במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה". משמעות הדברים היא כי מקור זכותו של מבוטח לשחרור מתשלום פרמיה במקרה של אובדן כושר עבודה מוחלט, הינו נספח 359 לפוליסה. עוד יש להדגיש כי כותרתו של הנספח 359 מלמדת כי נספח זה בא להעניק שני רכיבי פיצוי, האחד "פיצויים חודשיים" והשני "שחרור מתשלום פרמיות".
דא עקא משבוטל נספח 359 לפוליסה, הרי שאותה הרחבה שהוקנתה למבוטח באותו נספח, הכוללת הן את הזכות לתשלום פיצויים חודשים והן את הזכות לשחרור מתשלום פרמיות חודשיות, אינה קיימת עוד. יוצא אפוא שעם ביטולו של נספח 359, בוטלה גם האפשרות לדרוש מכוחו שחרור מתשלום פרמיה עתידית. כל פרשנות אחרת לעניין זה, עלולה לסתור את הסכמת הצדדים בדבר ביטול נספח 359 לפוליסה.
אינני מסכים עם טענת המערערת שלפיה "זכות הפטור מחובת המשך תשלום פרמיות קשורה באופן ישיר ובלעדי בהכרה באי כושר מוחלט וכי היא מופעלת באופן אוטומטי ברגע שיש הכרה כזו". הזכות לקבל פטור מהמשך תשלום פרמיות קיימת רק מקום שנרכשה זכות כזו בחוזה הביטוח ושעה שחוזה הביטוח, בחלק הקובע ומגדיר את הזכות, עודנו תקף וקיים. ככל שעסקינן בחוזה שבוטל בהסכמת הצדדים, לא עומד עוד למבוטח מקור חוזי למימוש הזכות שבוטלה, וכך הוא במקרה דנן.
לאור זאת, אני סבור כי לשון הסדר הגישור וכתב הוויתור הנה פשוטה וברורה, וכי משני המסמכים מתבקשת המסקנה כי הצדדים הסכימו להביא לביטולו המלא, הסופי והמוחלט של ביטוח אובדן כושר העבודה, על כל הזכויות והחובות הקיימות בו, לרבות הזכות לתבוע שחרור מתשלום פרמיות.
סבורני כי לא נפלה שגגה תחת ידו של בית המשפט קמא משבחר שלא לייחס משקל ממשי למכתב המשיבה לפקיד השומה.
טענת המערערת כי סכום הפרמיה הכולל הוא סכום משמעותי, כך שלו הייתה כוונה לכלול אותו בסכום הפיצוי המוסכם, הדבר היה נעשה בצורה מפורשת וברורה, היא טענה שעשויה להתגלות כחרב פיפיות. וכל כך למה? משום שאם, כטענת המערערת, אכן מדובר בסכום פיצוי משמעותי, מדוע זה לא דאגה, בזמן ניסוח הסדר הגישור וכתב הוויתור, כי יירשם במפורש שהפיצוי אינו עבור פטור מתשלום פרמיות, ומדוע לא עמדה על כך שבעתיד תעמוד לה הזכות לדרוש פיצוי בגין רכיב זה?! המערערת לא זו בלבד שלא הותירה בידיה את האפשרות לתבוע בהמשך את יתרת הפיצוי בגין שחרור מתשלום פרמיות, אלא אף הסכימה במפורש במסגרת הסדר הגישור וכתב הוויתור כי לאחר קבלת הפיצוי, לא תטען כל טענה בקשר עם התביעה ועניין כושר העבודה, ולא תעלה כל דרישה בנדון מכל מין וסוג שהוא, בעבר בהווה ובעתיד.
לו התכוונו הצדדים כי עם ביצוע התשלום למערערת יבוטל רק חלק "הפיצויים החודשיים" של נספח 359 לפוליסה (להבדיל מהחלק הנוגע לשחרור מתשלום פרמיות), קרי ביטול אחד משני רכיבי הפיצוי הקבועים בנספח 359 בלבד, חזקה עליהם שהיו עושים זאת במפורש, תוך החרגת רכיב "שחרור מתשלום פרמיות" באופן חד משמעי. משלא עשו כן, אין מנוס אלא לקבוע כי כוונתם הייתה שעם ביצוע התשלום למערערת על פי הסדר הגישור, יבוטל נספח 359 לפוליסה, על כל חלקיו ורכיביו.
מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, שעה שהמערערת העלתה את הטענה לשחרור מתשלום הפרמיות בהליך הקודם במסגרת כתב התביעה שהגישה נגד המשיבה (סעיפים 5, 16, 23 ו-31 לת/16 נספח א' – כתב תביעה בסדר דין מקוצר), כך שיש לראות בה כמי שהייתה מודעת לרכיב זה בנספח 359 וכמי שידעה לעמוד על זכויותיה בהקשר זה. משניהלה המערערת משא ומתן עם המשיבה כשהיא מודעת לכל הרכיבים המצויים בפוליסה, ומשהסכימה לתשלום פיצוי כולל, לסילוק מלא ומוחלט של תביעתה בגין כל דרישה שהיא ותוך ביטול נספח 359, ויתרה על רכיב "שחרור מתשלום פרמיות" הנכלל בפוליסה, ואין לה להלין בהקשר זה אלא על עצמה.
אשר לטענה שלפיה מנורה הכירה באובדן כושר העבודה למערערת ואף שחררה אותה מתשלום פרמיות עתידיות, הרי שעובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו, בייחוד שעה שהעובדות והראיות ביחס לשיקולים שעמדו ביסוד החלטתה של חברת מנורה לא הוצגו ולא הובהרו, מה גם שככלל, העובדה שחברת ביטוח מסוימת הכירה בכיסוי הביטוחי, אין בה כדי לחייב חברת ביטוח אחרת להכיר בכיסוי הביטוחי אף היא, זאת משום שכל חברה מתמחרת את הסיכונים והסיכויים שלה לפי מיטב שיקוליה.
באשר לטענת המערערת כי סעיף 16 לפוליסה העיקרית מזכה את המערערת בשחרור מתשלום פרמיה ללא קשר לנספח 359 (סעיף 4 לפרק ז' לסיכומי המערערת), הרי סעיף 16 כותרתו "תנאים נוספים שהפוליסה כוללת שחרור מתשלום פרמיות במקרה אובדן כושר עבודה", כך שאין בינו לבין הטענה ולא כלום.
לאור המקובץ לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור, ולחייב את המערערת בהוצאותיה של המשיבה בסכום כולל של 15,000 ₪."
