פסיקה: פציעה בעת כיוון הקלשון של מלגזה לא הוכרה כתאונת דרכים

תא (אשד') 23861-11-13  יניב יפרח נ' אוברסיז קומרס בעמ

בית המשפט: השלום באשדוד

פסק הדין ניתן ביום: 11/2/2016

ע"י כב' השופטת: אורנה סנדלר-איתן

עניינו של פסק הדין: האם האירוע במהלכו נפגע התובע מהווה "תאונת דרכים", לפי הגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

רקע: הנפגע הגיש תביעה כנגד המעסיק בפועל, חברת כח האדם שבאמצעותה הועסק וחברות ביטוח שביטחו את המעסיק וחברת כח האדם בביטוח צד ג' ובביטוח אחריות מעבידים.

בית המשפט קבע, כי האירוע במהלכו נפגע התובע אינו מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

מתוך פסק הדין:

"כידוע, הגדרתה הבסיסית של "תאונת דרכים" היא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי ללמטרות תחבורה" (ראו סעיף 1 לחוק).

המחלוקת בין בעלות הדין מתייחסת לשאלה האם נסיבות האירוע באות בגדר התיבה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בכלל זה חלוקות בעלות הדין בשאלה האם מדובר ב"שימוש ברכב מנועי", על פי הגדרתו בסעיף 1 לחוק, בחלקה המודגש כדלקמן:

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"

לצורך הדיון אניח כי רכיב ההגדרה "למטרות תחבורה" מתקיים במקרה שלפנינו, שכן פעולת יישור שן המלגזה נועדה לאפשר את פעולת טעינת המלגזה לשם העברת המטען ממקום למקום, שהיא ייעודה התחבורתי של המלגזה, ולא רק לשם הנפתו והורדתו (ראו א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה 4, 2011) (להלן – 'ריבלין'), בעמ' 119). בהקשר זה אפנה לעדותו של התובע לפיה חלק מעבודתו הוא "להזיז ממקום למקום" (עמ' 5 ש' 7) (וראו ע"א 3024/94 יונאי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(5) 208 (1997) (להלן – 'עניין יונאי'), בפיסקה 14 לפסק דינו של כבוד השופט ת' אור: "המערער ביקש להתקין בכלי הרכב מעמיס, כדי שיוכל להוביל על גביו פרחים ממקום למקום. המדובר בתאונה שאירעה תוך כדי פעולה אשר תכליתה היא עשיית שימוש תחבורתי – הובלת מטען – בכלי הרכב, ואשר היא חיונית לצורך הגשמת תכלית זו").

עם זאת, החלת המבחנים שנקבעו ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 4.2.2009) לעניין הגדרת "תיקון דרך" מובילה למסקנה כי אין המדובר בתיקון כאמור:

אף אם נראה את הדרך אותה היה על התובע לעבור בתחום המפעל על מנת לשנע מטענים ממקום למקום כ"דרך" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק, ועל כן נראה בפעולת יישור שן המלגזה משום פעולה שהתרחשה "בדרך", נראה כי אין המדובר באירוע "פתאומי" – שהרי התובע העיד כי הוא התרחש פעם או פעמיים קודם לכן באותו היום.

כמו כן, מעדותו של התובע עולה כי המדובר בתקלה מורכבת, שהצריכה, אף לדידו של האחראי עליו, תיקון במוסך. פעולת יישור שן המלגזה הייתה אפוא אמצעי זמני - ובדיעבד אף מסוכן - שנועד לאפשר את המשך עבודתו של התובע על גבי המלגזה, ולא "תיקון" של תקלה פשוטה.

ולבסוף, גם אם אתייחס לפעולת היישור כאל "טיפול" - מושג רחב יותר מ"תיקון" - אין לראותה כ"טיפול דרך", באשר היא לא נועדה לאפשר את המשך הנסיעה אלא את פעולת הטעינה (ראו עדות התובע בעמ' 9 ש' 9-10; ראו גם ריבלין, בעמ' 220 ו - 223).

אמנם, התובע אינו מכונאי רכב – ועל כן פעולת ה"תיקון" או ה"טיפול" לא נעשתה "במסגרת עבודתו" (ועל כך ראו בהמשך). עם זאת, נוכח האמור לעיל, אין המדובר בענייננו ב - "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו".

אין חולק כי במקרה שלפניי המדובר בהינתקות או נפילה של חלק מרכב חונה. האם הדבר אירע "שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו"?

בעניין יונאי נפסק כי המדובר בסייג שנועד לחול אך על מי שמקצועו הוא תיקון או טיפול בכלי רכב, כגון מכונאים ובעלי מקצוע דומים, "בפעולותיהם במסגרת מקצועם או משלח ידם האמור". באותו המקרה אף נפסק כי אין לפרש את הביטוי "במסגרת עבודתו" על פי מבחני חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ח-1995 (ראו בפסקה 8 לפסק דינו של כבוד השופט ת' אור).

בפסק דין מאוחר יותר (ע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' משה דוד פטקין, פ"ד סד(1) 272 (2010)) (להלן – 'עניין פטקין'), הביע בית המשפט העליון (מפי כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, ובהסכמת יתר שופטי ההרכב) הסתייגות מההלכה שנפסקה בעניין יונאי.

באותו עניין הובעה הדעה ולפיה, בעוד שלגבי טיפול-דרך או תיקון-דרך, לא יהיה באלה משום שימוש ברכב מנועי אם הטיפול נעשה במסגרת עבודתו של אדם כמכונאי רכב או כבעל מוסך, הרי שלגבי הינתקות או נפילה, אלה לא יהוו "שימוש ברכב מנועי" כל עוד התרחשו במהלך טיפולו של אדם ברכב במהלך עבודתו, "פשוטה כמשמעה", אף אם לא מדובר בתיקון מכני מקצועי של הרכב.

מפסק דין זה משתמע לכאורה כי אין הכוונה לכל טיפול ברכב במהלך העבודה – כגון רופא שנאלץ לתקן נקר ברכבו במהלך נסיעה לביתו של חולה (דוגמא המובאת על ידי כבוד השופט ת' אור בעניין יונאי, בפסקה 8א), אלא אך לטיפול במהלך עבודת המטפל ברכב כנוהג או כמוביל (ראו גם ריבלין, בעמ' 206 ה"ש 212 ובעמ' 216). עם זאת, לדברי ריבלין (בעמ' 205; הדגשה שלי): "... הינתקות או נפילה המתרחשות 'תוך כדי טיפול של אדם ברכב במסגרת עבודתו' עשויות להיות גם התרחשויות הקורות בעת שעובד כלשהו, שנקרא או נדרש, או בחר ביוזמתו, במהלך עבודתו ובמסגרתה, 'לטפל ברכב', עשה כך... בין אם אותו אדם הוא במקצועו מכונאי... ובין אם הוא פקיד הבא לסייע לעובדים אחרים בטיפול החורג מעיסוקו הרגיל במסגרת אותה עבודה").

בעניין פטקין ציין בית המשפט העליון כי נראה ששאלת הכיסוי הביטוחי החלופי – מסחרי או סטטוטורי – היא שעמדה לנגד עיני המחוקק כשהחריג את "תאונות העבודה" האלה מגדרו של החוק. כדברי כבוד השופט ריבלין בספרו הנ"ל (בעמ' 206 ה"ש 212), "מי שביצע במקום עבודתו, טיפול ברכב, למשל, לפי הוראות מעבידו, ייהנה ברגיל מן הכיסוי החלופי גם אם הפעולה חרגה ממסגרת עיסוקו הרגיל באותו מקום עבודה"(הדגשה שלי).

החלת הגישה הפרשנית האמורה על ענייננו, בין אם על דרך הצמצום - היינו, על פי הגישה המכלילה טיפול ברכב כנוהג או כמוביל בלבד -  וודאי על דרך ההרחבה, מובילה למסקנה כי ההינתקות או הנפילה מהמלגזה ארעה במהלך טיפולו של התובע במלגזה במסגרת עבודתו כמפעיל המלגזה:

כזכור, התובע העיד שפעל כפי שפעל מאחר שהונחה על ידי האחראי עליו להמשיך לעבוד חרף העובדה שהתריע בפניו שהשן הייתה "עקומה", והתובע ניסה ליישרה על מנת שיוכל להמשיך לעבוד. די בכך על מנת לקבוע שפעל "במסגרת עבודתו".

בהקשר זה אציין, כי איני סבורה שיש יסוד לטענות הנתבעות 1-4, כאילו מעצם העובדה שלא היה זה מתפקידו של התובע ליישר את שן המלגזה, באשר הוא לא היה מכונאי רכב, יש להסיק כי הפעולה האמורה בוצעה שלא במהלך עבודתו כמטפל ברכב. שילוב אבחנה כאמור בגישה הפרשנית שהובעה בענין פטקין מכניס לתוכה "בדלת האחורית" את העמדה שהובעה בעניין יונאי, תוך ריקונה-כמעט מתוכן.

הנתבעות 1-4 הפנוני לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ברע"א 25437-10-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו זר לאבד (ניתן ביום 4.12.2013), שם הציע כבוד השופט י' שפסר לשוב ולאמץ את ההלכה שנפסקה בעניין יונאי, תוך שהסתייג מהאבחנה שערך בית המשפט העליון בעניין פטקין בין משמעות המונח "במסגרת עבודתו" לעניין טיפול או תיקון דרך לבין משמעותו לעניין הינתקות או נפילה. באותו עניין ציין בית המשפט המחוזי כי בפסק דין מאוחר לזה שניתן בעניין פטקין שב בית המשפט העליון ואימץ את ההלכה שנפסקה בעניין יונאי, תוך שהפנה לע"א 3392/99 אליסן דהן נ' אריה חב' לביטוח בע"מ (ניתן ביום 24.11.2010) (להלן – 'עניין אליסן דהן').

בכל הכבוד, אני סבורה כי בית המשפט המחוזי שם נתפס לכלל טעות בהסתמכו על עניין אליסן דהן. באותו מקרה התייחס כבוד השופט י' עמית, באזכרו את עניין יונאי, לחלופה שעניינה תיקון דרך, היא החלופה שלפיה גם על פי הגישה שהובעה בעניין פטקין, "מסגרת העבודה" אליה מכוונת ההגדרה בחוק היא זו של איש מקצוע בתחום הטיפול ברכב. עוד יש להעיר, כי פסק הדין שניתן בעניין פטקין אוזכר בהסכמה על ידי כבוד השופט י' עמית בעניין אליסן דהן (ראו בפסקה 17).

מכל מקום, גם אם אניח שיש להחיל את ההלכה שנפסקה בעניין יונאי על ענייננו, ולא את הגישה שהובעה בעניין פטקין - ואיני סבורה כך - לא יהא בכך כדי לסייע לנתבעות 1-4. הטעם לכך הוא, שיש לראות בפעולת יישור שן המלגזה משום פעולת לוואי לפעולת הטעינה של המלגזה, ועל כן חלה הסיפא בהגדרה, הממעטת מהתיבה "שימוש ברכב מנועי" את פעולת "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

על פי עדותו של התובע, ללא פעולת היישור שביצע לא ניתן היה לבצע את פעולת הטעינה. כזכור, התובע העיד שדחף את השן "כי הוא היה סגור. זה עקום ולכן זה סגור, זה לא מאפשר כניסה" (ראו עמ' 9 ש' 9-10). כמו כן, פעולת הטעינה הייתה אמורה להיות מבוצעת בסמוך לה בזמן ובמקום. כל

אלה מובילים למסקנה כי פעולת היישור היוותה חלק אינטגרלי מפעולת הטעינה (ראו והשוו: רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו(3) 495 (2002) ורע"א 7617/97 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלשעאר, פ"ד נה(1) 861 (1999). כן ראו ריבלין, בעמ' 230-231, בר"ע (מחוזי ת"א-יפו) 1924/01 סרדס ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 19.2.2007) ות.א. 34261/99 ביטון שמעון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 16.3.2004)).

כידוע, בהתאם להלכה שנפסקה ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי, פ"ד נז(2) 614 (2003), מקום בו חלה תחרות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בין החזקה המרבה שעניינה הינתקות או נפילה של חלק מהרכב לבין החזקה הממעטת שעניינה טעינה ופריקה כשהרכב עומד, ידה של החזקה הממעטת על העליונה (וראו ריבלין, בעמ' 240-241, וע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (ניתן ביום 17.3.2014), לעניין תחימת הלכת ניר לי שיפוצים למצבי התחרות האמורה).

מכאן, שלא מתקיימת בענייננו ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק.

הנתבעות 1-4 טענו עוד כי יש לראות בתאונה "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב", הנופל אף הוא בהגדרת "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק.

לטענת הנתבעות 1-4, "הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המכני של המלגזה לבין פגיעת התובע בתאונה הייתה בכך שניסה להזיז את השן ו/או לחיצה הסטופר וכתוצאה מכך השתחרר לחץ שמן, דבר שגרם לצניחת הקלשון על התובע. הגורם לנפילת הקלשון נעוץ באובדן האנרגיה ההידראולית שנצברה בצינורות ההידראוליים" (ראו סעיף 5 לסיכומי הנתבעות 1-2, אליהן הצטרפו הנתבעות 3-4).

לא מצאתי סימוכין לטענה זו של הנתבעות 1-4 בחומר הראיות שלפניי. הנתבעות לא טרחו להביא ראייה כלשהי בעניין אופן פעולתה של המלגזה קא עסקינן. אף לא נעשה ניסיון להוכיח כי פעולת התובע גרמה להפעלת מנגנון באופן שהיווה ניצול של כוח מכני הידראולי. מאליו ברור כי אין המדובר בנושא שבידיעה שיפוטית. המדובר בשאלה עובדתית שאין לגזור בעניינה גזירה שווה מנתונים שנדונו במסגרת הליך אחר, על סמך הראיות שם.

לפיכך, אין בהסתמכותן של הנתבעות 1-4 על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת.א. (חי') 66258/96 שפירו נ' לוי (ניתן ביום 16.10.2000) (להלן – 'עניין שפירו') כדי להועיל להן.

באותו עניין קבע בית המשפט, על סמך הראיות שהובאו בפניו,  כי פתיחת הברגים על ידי התובע שם גרמה לשחרור לחץ שמן במערכת ההידראולית, מה שגרם לצניחת התורן והקלשונים על התובע (ראו עניין שפירו, בפסקה 15).

אכן, כבר נפסק כי לעניין "ניצול הכוח המכני של הרכב" אין הכרח שיהא מדובר בכוח שהופעל על ידי מנוע הרכב, וייתכן גם ניצול של כוח מכני הידראולי (ראו ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337 (2003). דא עקא, על פי הראיות שבפניי, האירוע, או "המאורע" כלשון הסעיף, נגרם עקב שימוש בכוח זרועו של התובע, ולא "עקב ניצול הכוח המכני של הרכב".

אוסיף, כי גם בהנחה העובדתית ולפיה מנוע המלגזה "טען" את המערכת ההידראולית במלגזה באופן שגרם להגבהת שיני הקלשון, לדידי אין לראות בנזק שנגרם לתובע תוצאה של ניצול כוח זה, באשר אין קשר סיבתי-משפטי בין השניים: מצבם המוגבה של שיני הקלשון שימש אך נקודת הפתיחה לאירוע הנפילה של אחת השיניים, ולא הגורם לה (ראו ריבלין, בעמ' 326-329).

אסכם ואומר:

א. אין המדובר ב"תיקון דרך" או ב"טיפול דרך";

ב. אין המדובר בהינתקות או בנפילה של חלק מרכב שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו;

ג. גם אם הקביעה בסעיף ב' שגויה, פעולת יישור שן המלגזה הייתה פעולת לוואי לפעולת הטעינה של המלגזה, ועל כן חלה הסיפא בהגדרת "שימוש ברכב מנועי", הממעטת מתיבה זו את פעולת הטעינה כשהרכב עומד, ואשר גוברת על חלק ההגדרה המתייחס להינתקות או נפילה;

ד. לא הוכח שהמדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב.