עא (חי') 47815-11-15 איגור בונזיצקי (המנוח) נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
בית המשפט: המחוזי בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 14/2/2016
ע"י כב' השופטת: ישראלה קראי-גירון
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור שהוגש על ידי עזבון הלווה על פסיקת השלום לפיה נדחתה תביעת המערערים כנגד הבנק לתשלום יתרת זכות ההלוואה שנטלו המערערים מהבנק, ולהשבת כל הסכומים ששולמו על ידי המערערים או מי מהם על חשבון ההלוואה, החל ממועד פטירת אחד הלווים?
בית המשפט דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בפני, אני סבורה כי דין הערעור להידחות. אני סבורה שמסקנת בית המשפט קמא נכונה, מנומקת ומוצדקת, ואין מקום לשנותה. אני סבורה כי דין הערעור להידחות משום שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין קמא, הממצאים בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ולא ניתן לגלות טעות שבחוק בפסק הדין. משכך, ובהתאם לסמכותי מכוח סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אני מורה על דחיית הערעור.
למעלה מן הצורך אציין כי צודקת ב"כ הבנק בטיעוניה כי הודעת הערעור המפורטת כמו גם עיקרי הטיעון אינם מספקים תשובה הולמת לקביעה הפשוטה של בית המשפט קמא, לפיה כשלו המערערים להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת על ידם של הבנק ובין הנזק הנטען בתביעתם. זאת מן הטעם הפשוט שהמערערים כשלו מלהוכיח שגם אם היה ממש בכל טענותיהם כנגד הבנק, באשר להתנהלותו כלפי המערערים עובר למתן ההלוואה וגם אם הוכח כי לא ניתנו למערערים הסברים בנוגע לאפשרות להצטרף לפוליסת ביטוח קבוצתית לנוטלי משכנתאות או ערבים או לדאוג לביטוח אישי באותו נושא, הרי לא הוכח כי הייתה קיימת חברת ביטוח אשר הייתה מסכימה לבטח את מר איגור המנוח בהתחשב במצבו הרפואי כמפורט בפסק דין השופטת טאובר. המערערים כאמור כשלו בהודעת הערעור שהוגשה על ידם בתיק זה ובעיקרי הטיעון מטעמם להראות במה שגה בית המשפט קמא משקבע שנטל ההוכחה להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות המיוחסת לבנק והנזק שנגרם למערערים לא הורם.
אציין כי הפניית ב"כ המערערים לפסק הדין של כב' השופט עמית, בע"א 4486/11 פלוני נ' פלונית, פס"ד מיום 15/07/13, אין בה רלוונטיות לענייננו. פסק הדין הנ"ל עוסק בשאלת קיומה של רשלנות רפואית אשר גרמה לנזק גוף ונבחנה שם צפיות הנזק הנגרם כתוצאה מהרשלנות המיוחסת לגורם הרפואי המטפל. עניין זה איננו רלוונטי לענייננו, כאשר אין טענה כי הנזק הנטען אינו נזק צפוי כתוצאה מהרשלנות הנטענת כלפי הבנק. במקרה דנן, נטען כי אין קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת לבנק (המוכחשת על ידו) ובין הנזק הנטען על ידי המערערים, ונקבע כדין כי חובת הוכחת קשר סיבתי זה, המוטלת על המערערים, לא הורמה.
אשוב ואציין כי גם בהודעת הערעור וגם עיקרי הטיעון אין התמודדות כלשהי עם טענה זו ולא הובאה כל ראיה, אסמכתא או טענה המוכיחים כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי המערערים לא הרימו הנטל המורם עליהם להוכיח קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת לבנק והנזקים שנגרמו למערערים.
לאמור לעיל יש להוסיף גם את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא המתבססות גם על התרשמויותיו מעדויות המערערים בפניו. בית המשפט קבע תוך מתן הנמקה סבירה ומספקת כי הוא איננו יכול לבסס ממצאים עובדתיים על סמך עדויות אלה וכי קיימות סתירות המצדיקות דחיית התביעה. הנמקת בית המשפט קמא נכונה, סבירה ומבוססת על הראיות ששמע כערכאה מבררת ואין מקום להתערב בקביעות אלה.
לאור כל האמור לעיל ומכל הנימוקים שפורטו, גם בעיקרי הטיעון מטעם המשיב ולאור כל האמור בפסק דינו של בית המשפט קמא, אני סבורה כי דין הערעור להידחות, אני סבורה כי קביעות בית המשפט קמא בדין יסודם וכי גם אם היה ממש בטענות בנוגע להתרשלות הבנק, דבר שאינני נדרשת לקבוע במסגרת פסק דין זה, לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות נטענת זו ונזקי המערערים ודי בכך כדי לדחות הערעור.
משכך אני מורה על דחיית הערעור. "
