תא"מ 9817-11-13 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מוסלאוי ואח'
תא"מ 12570-08-13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חלויה ואח'
תא"מ 39598-03-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מוסלאוי ואח'
בית המשפט: השלום ברמלה
פסק הדין החלקי בעניין הכיסוי הביטוחי ניתן ביום: 16/3/2016
ע"י כב' השופט: דוד שוהם
עניינו של פסק הדין: נהג משאית ירד ממנה לפרק זמן קצר ביותר והשאיר אותה כאשר מנועה פועל. בשלב זה נכנס גנב למשאית וגנב אותה. במהלך נהיגתו של הגנב פגע בשלושה כלי רכב חונים. האם קיימת אחריות לנהג המשאית בגין הנזק שנגרם לכלי הרכב, והאם חברת הביטוח שביטחה את המשאית בביטוח מקיף, צריכה לשאת בנזק שנגרם?
רקע: מדובר בשלוש תביעות תחלוף שהוגשו על ידי שלוש חברות ביטוח שביטחו את כלי הרכב שנפגעו על ידי גנב המשאית. פוליסת הביטוח של נהג המשאית לא כללה תנאי או סייג לעניין רכב שאינו מאויש. מבטחת המשאית היתה סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ.
בית המשפט קיבל את התביעות
מתוך פסק הדין:
"השאלות הטעונות הכרעה:
א. האם קיימת רשלנות מצד הנהג.
ב. האם נשלל הקשר הסיבתי בעקבות התערבותו של גורם זר, דהיינו מי שגנב את המשאית.
ג. האם החובה לפצות את בעלי כלי הרכב שנפגעו מוטלת על המבטחת.
ד. האם יכולה המבטחת לחזור בה מהסכמתה על פי המכתב מיום 17.3.13, לפצות את חברות הביטוח ששילמו למבוטחיהם בגין הנזק.
...
על בסיס קיומה של חובת הזהירות והפרתה, אני קובע שהנהג אחראי לנזקים שנגרמו.
מאחר שהנהג עבד אצל הבעלים והמחדל התבצע תוך כדי העבודה, אני קובע את אחריות הבעלים מכוח אחריותו השילוחית, על פי סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. (להלן: "פקודת הנזיקין").
המסקנה מקביעה זו היא, שאם הופרה חובה זו, היה עליו לחזות שהעדרו יאפשר לאחר לקחת את רכבו.
לפיכך, אני קובע, כי בנסיבות מקרה זה, אין לשלול קיומו של קשר סיבתי, למרות התערבותו של הגורם הנוסף.
כפי שקבעתי בפרקים הקודמים ביצע הנהג עוולה של רשלנות וקיים קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק שנגרם. עוד קבעתי, כי למרות ביצוע מעשה פשע על ידי אחר, לא נותק הקשר הסיבתי.
השאלה שיש לבחון היא, האם מכסה פוליסת הביטוח שהוציאה המבטחת, את הנזק שנגרם כתוצאה מרשלנות הנהג. לצורך הכרעה בשאלה זאת, יש לבצע תהליך של פרשנות הפוליסה על פי העקרונות המיוחדים החלים לגבי פרשנות של פוליסה, על מאפייניה המיוחדים, ולעקרונות בתחום הביטוח.
השאלה המתעוררת בפרשנות הפוליסה היא, האם יש לפרש את המילים "עקב וכתוצאה משימוש ברכב המבוטח" המופיעות בפרק ב' סעיף 1, באופן רחב הכולל כל שימוש, כולל מקרה של גניבה ושימוש ברכב במהלך הגניבה. לחילופין, השימוש אליו מתייחס הסעיף הוא רק כאשר מתבצע שימוש ברשות על פי ההגדרה המופיעה בפרק ג', דהיינו למטרות חברתיות ולמטרות עסקו של המבוטח. שימוש בדרך אחרת אינו מכוסה על פי הפוליסה.
השאלה הפרשנית מתעוררת, כתוצאה מכך שהמבטחת בחרה להשתמש במילה שימוש, מבלי להדגיש כי מקרה הביטוח מתייחס רק למקרה שהנסיעה מתבצעת, על פי רשות שניתנה מהמבוטח.
במהלך הפרשנות יש להתייחס לכלל לפיו, כאשר ניצבות בפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, יש להעדיף את אותה משמעות שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך.
במקרה זה אין מדובר בסייג מפורש שקבוע בפוליסה, כי אם בהגדרה של מקרה הביטוח, שמצמצמת את היקף הביטוח באופן שלא יכלול מקרה של נזק שנגרם כתוצאה מגניבה.
קיימת חוות דעת של המפקחת על הביטוח מיום 20.8.00 שכותרתה הכרעה עקרונית בנושא של תניית איוש רכב. (להלן: "חוות הדעת").
חוות דעת זאת עסקה בהיקף הכיסוי הביטוחי במקרה של רכב שנגנב, כאשר הנהגת עסקה בהעמסת עציצים מהמדרכה אל תוך הרכב, שעה שמפתחות הרכב היו בתוך מתג ההנעה. כאשר הפנתה המבוטחת את גבה לרכב, נכנס מאן דהוא למושב הנהג וגנב את הרכב.
הפוליסה כללה תנאי לפיו כיסוי גניבה מותנה בקיומה ובהפעלה, בכל עת שהרכב ללא נהג, של מערכת מיגון תקינה.
בחוות הדעת נקבע כי בנסיבות אלה קיים כיסוי ביטוחי.
בתי המשפט יישמו את חוות הדעת בפסיקתם.
פרשנות הפוליסה על פי העקרונות שתוארו קודם לכן, מובילה לתוצאה לפיה קיים כיסוי ביטוחי לנזקים על פי הוראות הפוליסה.
האפשרות לפיה ייגנב רכבו של המבוטח עקב השארת המכונית כאשר היא מונעת, איננה אפשרות חריגה. נושא זה בא לידי ביטוי בחוות דעת המפקח.
הסעיף שמגדיר את מקרה הביטוח בכל הנוגע לצד שלישי, אינו מזכיר כלל נזק שנגרם כתוצאה מנהיגה. חברת הביטוח בחרה להשתמש במילה "שימוש", שהיא רחבה יותר מהמונח "נסיעה". כך לדוגמא, יכול להיגרם נזק גם ללא שאדם כלשהו נמצא ברכב, כאשר הרכב מתדרדר מעצמו עקב תקלה או שימוש לא נאות בבלם היד.
המבטחת, שניסחה את הפוליסה, יכולה היתה בקלות רבה להשתמש במונח שמגדיר נסיעה ולאו דווקא שימוש.
פירוש מקרה הביטוח, באופן שהוא מכסה נזקים שנגרמו כתוצאה מנהיגה של מורשה בלבד, מצמצם את הכיסוי הביטוחי, מבלי שצמצום הכיסוי הביטוחי בא לידי ביטוי מפורש בפוליסה.
פרשנות שיוצרת הגבלה משמעותית באופן עקיף, אינה עולה בקנה אחד עם כל כללי הפרשנות שתוארו קודם לכן, פרשנות כנגד המנסח, פרשנות על פי עקרונות תום לב, החובה להבליט סייגים לכיסוי הביטוחי, ועקרונות יסוד של חוזה הביטוח.
ההוראות בפוליסה שמתייחסות למי שרשאים לנהוג ולמטרות השימוש, עניינם מתן רשות על ידי המבוטח.
הפוליסה מבהירה למי ניתן לתת רשות לנהוג ולאלו מטרות.
לא ניתן ללמוד מכך דבר לגבי הכיסוי הביטוחי במקרה של רשלנות מצד נהג, שגרמה לשימוש אסור על ידי מי שגנב את המשאית.
הסעיפים העוסקים בהגדרת המבוטח, ברשאים לנהוג, ובמטרות השימוש, נועדו להגביל את הכיסוי הביטוחי במקרה שהמבוטח פועל בניגוד להוראות הפוליסה, ולא נועדו להגביל מקרה במהלכו מתבצעת נהיגה אסורה כתוצאה מגניבה.
מסקנה זאת מתחזקת מהצורך לפרש את הפוליסה באופן הרמוני.
כפי שפורט קודם לכן, קיימת פסיקה ענפה לגבי קיום של כיסוי ביטוחי לרכב המבוטח, כאשר רכב נשאר מונע והנהג יורד ממנו לזמן קצר, תוך שהוא שומר על קשר עין עם המכונית. קיימת חוות דעת ברורה של המפקח בעניין זה.
המבטחת שערה לחוות הדעת ולפסיקה שתוארה קודם לכן, לא מצאה לנכון להזכיר ולו ברמז את האיסור להשאיר את המפתחות במתג ההתנעה, ולא כללה בפוליסה סייג שפוטר אותה מכיסוי ביטוחי במקרה כזה.
החובה להבליט הגבלה על היקף החבות של המבטח מצויה גם בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. בסעיף זה נקבע שתנאי או סייג שלא ממלאים אחר הוראה זו, לא זכאי המבטח להסתמך עליהם.
כל אדם שיקרא את הפוליסה יתקשה להגיע מתוכה למסקנה, שהביטוח אינו מכסה מקרה של גניבת הרכב ופגיעה ברכב אחר.
אין כל היגיון בתוצאה לפיה אילו היתה המשאית נגנבת ולא נמצאת, היה המבוטח זכאי לפיצוי בגין שוויה, ואילו כאשר אותו אירוע עצמו מסתיים בפגיעה במכוניות חונות, לא יהיה המבוטח זכאי לכיסוי על פי הפוליסה, ויהיה עליו לשאת בנזק מכיסו.
במקרה זה הביטוח למשאית הוא ביטוח מקיף. תכליתו להעביר את האחריות לכיסוי נזק שנגרם כתוצאה משימוש בה למבטחת. כך מבין את הפוליסה כל מבוטח סביר. אחד הסיכונים האפשריים נובע מהסיכון לגניבת הרכב. לתכלית זאת יש לתת ביטוי בפרשנות הפוליסה.
להעדרם של סייגים לכיסוי הביטוחי יש לתת משקל יתר, על רקע העובדה שהפוליסה הינה חוזה אחיד והוראותיה דורשות אישור של המפקח על הביטוח.
קיום פסקי דין רבים לגבי קיום כיסוי ביטוחי לרכב שנגנב, כאשר הושאר עם מנוע מונע, יחד עם חוות הדעת של המפקחת מלמדים, כי מדובר בתופעה שאינה חריגה, וניתן היה להוסיף סייג מפורש שמחריג את אחריות המבטחת במקרה של נזק שנגרם כתוצאה מגניבה של המשאית.
הפוליסה אף אינה מציינת את הדרישה הבסיסית לכבות את המנוע ולהוציא את המפתח ממתג ההתנעה כאשר יורדים מהרכב.
לבסוף כלל הפרשנות על פי הצפייה הסבירה של המבוטח, מוביל למסקנה לפיה מי שקורא את הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה באופן פשוט ולא מתחכם, מגיע לתוצאה לפיה קיים כיסוי ביטוחי למקרה של גניבה ונזק שנגרם כתוצאה מכך. זאת הפרשנות המילולית הפשוטה של הסעיף המגדיר את מקרה הביטוח. זאת הציפייה הסבירה של מי שעושה ביטוח מקיף שעל פי הבנתו כשמו כן הוא.
המבטחת מתעלמת מסיכומיה מעקרונות הפרשנות, המאפיינות פרשנות חוזה ביטוח, ומסתפקת בפרשנות מילולית צרה, ולא חד משמעית של הגדרת מקרה ביטוח.
לפיכך, יש לפרש את סעיף המגדיר את מקרה הביטוח ככולל מקרה במהלכו נגנבה המשאית וגרמה נזק לצד שלישי.
לטענת התובעים, מנועה המבטחת לחזור בה מהסכמתה לשאת בתשלום הנזק, לאחר שהודיעה במכתב מיום 17.3.13 על כוונתה לשאת בו לפחות לגבי אחד מהצדדים השלישים שנפגעו.
לאחר שהתקבלה דרישה מצד ג' לתשלום עבור הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת המשאית, השיבה חברת הביטוח לדרישה במכתב שמופנה לבעל המשאית:ז את ועוד, על אף שבאופן פורמלי המדובר בתביעת צד שלישי הרי שמבחינת המהות, המדובר בתביעה של המבוטח, שכן אם המבטחת לא תישא בתשלום הנזק, יאלץ לעשות זאת בעצמו.
למרות שרק אחד מהצדדים השלישיים שנפגעו פנה למבטחת, הרי שמבחינת המבוטח דינם זהה.
המבטחת אינה יכולה לחזור בה מכוונתה לשלם וגם מטעם זה יש לחייבה בתשלום.
סוף דבר
התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2 נדחית.
בעקבות דחיית התביעה נגד נתבעים 1 ו- 2, נדחית הודעת צד שלישי שהגיש הבעלים כנגד המבטחת.
המבטחת תישא בסכום התשלומים ששילמו התובעים למבוטחיהם."
