פסיקה: ילדי המנוחה שלא נכללו בצוואה יקבלו את הסכומים שנצברו בקופות הגמל

ת"ע 44974-06-14

תמש (ת"א) 5435-09-13‏ ‏ עו"ד א.א נ' ד.פ

בית המשפט: לענייני משפחה בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 7/3/2016

ע"י כב' השופטת: שפרה גליק

עניינו שלפסק הדין: האם הכספים שנצברו בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות של המנוחה שהדירה את שני בניה בצוואתה, נכללים בעיזבונה או שמא מדובר בכספים "לבר עיזבוניים" וילדי המנוחה זכאים לקבלם?

רקע : למנוחה היו שני בנים, שעברו לחיות באוסטרליה, ומיעטו לבקר בארץ גם בשנותיה האחרונות של המנוחה. המנוחה הותירה אחריה צואה משהדירה המנוחה, הלכה למעשה את שני בנייה בצוותה לכל אחד מהם רק 100 דולר אוסטרלי. כשנתיים לאחר שניתן צו לקיום צוואתה של המנוח הגישו ילדיה של המנוחה בקשה לצו ירושה אחר עזבון המנוחה, והדגישו בבקשתם כי "הרכוש שעליו יחול צו הירושה הנו הרכוש "לבר העיזבון", מעבר לצוואה".

בעקבות הבקשה ניתן צו ירושה, לפיו ילדי המנוחה הם יורשיה וצוין במפורש בצו כי "צו ירושה זה, מתייחס לנכסים שאינם נזכרים בצוואה".

מנהל העיזבון הגיש המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, וביקש הצהרה שנכסי קופות הגמל וקופות ההשתלמות של המנוחה נכללים בעיזבון. תובענתו הועברה לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, נודע למנהל העיזבון, כי ניתן בינתיים צו ירושה והוא פנה בבקשה לבטלו כיון שלא היה צד להליך.

בית המשפט קבע, כי בניה של המנוחה זכאים לקבל את הכספים שנצברו בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות.

מתוך פסק הדין:

 "הכספים בקופות הגמל וקרן ההשתלמות שונים במהותם מרכוש המנוחה הנזכר בצוואה. להלן אפרט העובדות המתייחסות לאשר ציינה המנוחה בקופת הגמל ובקרנות ההשתלמות באשר לנהנים.

...

כל התייחסויותיו של מנהל העזיבון בסיכומיו אל הפסיקה, היו התייחסות לפסיקה הנוגעת לדיני ירושה וכיבוד רצון המצווה, ואינם מתייחסים לכך שהמדובר בכספים לבר עיזבוניים.

בכלל, ההתייחסות במחקר המשפטי, בדין ובפסיקה, אף היא גורסת כי תשלומים עפ"י חוזה ביטוח, קופות קצבה או קופות תגמולים או "עילה דומה" (ולעניין זה אין ספק שקרן השתלמות תחשב כ"עילה דומה"), שייעשו עקב מותו של אדם, אינם נכללים בעיזבונו:

פרופסור טדסקי במאמרו במשפטים י"א (תשמ"א) עמוד 20, מכנה את הכספים המצטברים בקופות גמל ובדומיהן "זכויות מלבר העיזבון".

פרופסור שמואל שילה, בספרו "פירוש לחוק הירושה, 1965-תשכ"ה" (הוצאת "נבו") כרך שלישי בעמוד 395, מכנה את הסכומים שהצטברו בצרכים המנויות בסעיף 147 לחוק הירושה, כ"סכומים המועברים דרך תחליפי צוואה" "ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹWill Substitutes", והוא מוסיף (שם) "..בתחליפי צוואות אלו, דנתי במקום אחר עמדתי על כך, שלמרות האמור בסעיף 8(ב) לחוק הקובע כי הדרך היחידה להעביר מתנה לאחר המוות היא בצוואה, קיימות דרכים לעקיפת האיסור, הדרך הדומיננטית מביניהן היא זו המנויה בסעיף 147."

המלומד דוד שוורץ במאמרו "שינוי המוטב בקופת גמל וביטוח חיים – דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה וישובה" (עיוני משפטי י"ז (2)), מאזכר ביחס לכספים המצטברים בקופות גמל ודומיהן, כי אלה זכו בספרות המשפטית לכינוי "צוואת האיש העני", ואכן כך מסביר המלומד הסדרים אלה :

"הם מתאפיינים במספר אלמנטים ההולמים את כינויים, קביעת מוטב כזכאי לכספי ההסדר, שאחר פטירת המטיב, וכן ביטולו או החלפתו, אינם כרוכים בעלויות הכספיות ובתנאים הפורמליים, הכרוכים בעריכת צוואה, הוא הדין אף במימוש הוראת המטיב לשלם את כספי ההסדר למוטב שקבע..".

"מסלול" נוסף כביכול, לפיו אפשר לזכות בזכויות "מלבר העזיבון", מצוי בסעיף 36 לחוק החוזים (חלק כללי) אותו אביא להלן:

"(א) כל עוד לא הודיע אחד הצדדים, למוטב, על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה, או לבטלה ע"י שינוי החוזה.

 (ב) בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופות קצבה או בקופות תגמולים על פי עילה דומה, רשאי הנושה, בהודעה לחייב, או בצוואה שההודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

אחזור ואומר, כי אין בידי לקבל טיעוניו של מנהל העיזבון, טיעונים שכולם "נטענים" כביכול על חוק הירושה : כך באשר לאמור בסעיף 2 לסיכומיו באשר לכוונת המנוחה שלא לזכות את ילדיה בחלק כלשהו מעיזבונה, כך באשר לטיעון שילדי המנוחה לא הגישו התנגדות לצוואה, כך באשר להוראות סעיף 54 (א) לחוק הירושה, וכך באשר לטענה בסעיף 4 בסיכומים כי לכאורה ההוראות בצוואה מדירות את ילדי המנוחה עדיפות על פני ההוראות במסמכי ההצטרפות לקופות הגמל.

אכן, אין מחלוקת כי יש דיסהרמוניה ברורה, בין הוראות חוק הירושה לדיני החוזים, על דיסהרמוניה זו הצביע המלומד דוד שוורץ במאמרו (שם :

"..מטבע הדברים, רובצת בעייתיות לניתוחם של הסדרים בעלים אפיונים דומים הנשלטים בעת ובעונה אחת ע"י חיקוקים בתחומי המשפט השונים. בעייתיות זו, מאפיינת גם סוגיות הנוגעות למעמד המוטב בהסדרים אלה, סוגיות אלה נושקות לעתים במישרין או בעקיפין למספר תחומי משפט בעת ובעונה אחת או מצויות בתפר שביניהם, ויישור ההסדרים החוקיים השונים הנוגעים למוטב, לשם ניתוחן של אותן סוגיות וההכרעה בהן, מגלה על פניו וממחיש דיסהרמוניה הקיימת בין אותם הסדרים ... הפועל היוצא של דיסהרמוניה זו, היא חוסר אחידות בהכרעות שיפוטיות בסוגיות בעלות מאפיינים דומים, חוסר אחידות זה, פוגע ביסוד היציבות במשפט, מבלי שתהא לכך הצדקה עונית".

ואולם, דיסהרמוניה זו, אינה מאפשרת, בכל הכבוד לדין, בסוגיות מדיני הוזים על פי דיני הירושה, ולפיכך כאמור יש להתייחס לשאלה של הכספים על פי הדינים החלים עליהם.

כזכור, קובע סעיף 147 לחוק הירושה במפורש את הכלל, שכספים בקופות גמל וכו', אינם בכלל העזיבון "זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".

כלומר, החריג לכלל הוא – אם יש התניה הקובעת כי הכספים בקופות הגמל הם בכלל העיזבון, כי אז יכללו הכספים בעיזבון.

הפסיקה קבעה, כי ההתניה הנדרשת לצורך תחולתה של הסיפא לסעיף 147 לחוק הירושה צריכה להיות מפורשת וחד משמעית, שעל פיה במקום מוטבים מוגדרים ייכללו הכספים בעיזבון.

ראה: ע"א 3807/90 פישר נ' תמר פ"ד מ"ז (5) 104 בעמוד 105, בו נקבע:

"...סעיף 147 שהוא בגדר הוראת החוק המרכזית הקובעת את מעמדם המשפטי של כספים שבידי קופת תגמולים, קובע כלל ולצדו יוצאי מן הכלל : הכלל הוא שכספים שבקופת תגמולים אינם בכלל העיזבון. קרי, הם אינם מתחלקים לפי דיני הירושה, אלא משולמים לפי ההוראה שבין המוריש, בחייו לקופה האמורה, במסמך ההצטרפות לקופה או בדרך אחרת .

היוצא מן הכלל הוא, שבעל החשבון, יכול להתנות שכספים מגיעים לעיזבון. ההתניה מכלילה את כספי הקופה בעיזבונו של בעל החשבון – יכולה להיכלל במסמך ההצטרפות. נוסחה של ההתניה היא כי בעל החשבון מורה לקופה למסור כספיו בקופה עם מותו לידי העיזבון.".

ראה גם פסיקת בית המשפט למשפחה, תמ"ש (ת"א) 19850/98 שאבי נ' שאבי [פורסם בנבו]; תמ"ש (ת"א) 13080/99 הקרן לטיפול בחסויים נ' היועמ"ש [פורסם בנבו] (מפי כבוד השופטת המנוחה סיון) מפי כבוד השופט גייפמן.

כעולה מהלכת מילשטיין נ' אקווה (ע"א 5027/90 ד"ר חיים מילשטיין נ' שמעון אקווה פ"ד מ"ז (3) 560 (1993)) מפי כבוד הנשיא שמגר, נקבע כי "..סעיף 147 לחוק הירושה, שנוסח הובא לעיל, קובע כי סוג כספים כמפורט בו מוצאים מעיקרו מכלל העיזבון. משמעות הדבר היא שבחלוקה של הירושה על פי דין או על פי צוואה, אין כספים אלה נכללים בין הרכוש המתחלק בין היורשים (..העיזבון מתחלק בין היורשים על פי דין, או בין הזוכים על פי צוואה)..".

...

אני מסכימה עם ילדי המנוחה בסיכומים, כי למנוחה היו יחסים מורכבים עם הסובבים אותה, ועם בני משפחתה, שהיא הייתה חשדנית על פי אופייה, בעלת "אופי קשה" (ראה עדות ע"ת עקיבא פרידמן, עמוד 9 לפרוטוקול), בנסיבות אלה טבעי שכאשר כעסה על ילדיה, הדירה אותם מצוואתה, אך בסופו של יום נוחמה בה, כאמור על פי עדות עו"ד אדר, ואין לומר שאם ילדיה יקבלו את הכספים בקופות יהיה הדבר בניגוד לרצונה, ומכל מקום לא הוכחו מעשה מפורש או כוונה מפורשת של המנוחה לשנות המוטבים בקרנות.

ועוד, כדי להסיר ספק, אוסיף ואומר, כי אין בידי לקבל את טענת מנהל העיזבון, כי המנוחה ביטלה באמצעות הצוואה את הוראות המוטבים בקרנות ובקופות הגמל, וזאת בין היתר באשר :

הוראות סעיף 36(ב) לחוק החוזים קובעות כי ביטול מוטבים ייעשה "בהודעה לחייב או בצוואה שההודעה עליה ניתנה לחייב, את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

כלומר, בלא הודעה לקופה על שינוי המוטבים, חובה לפעול לפי ההוראות הקיימות, ומאחר שהמנוחה מעולם לא ביטלה את הוראותיה בעניין המוטבים, ואף לא קבעה מוטבים אחרים, אין כל בסיס לטענת מנהל העיזבון.

...

בכל מקרה, הוראות מוטבים בקופות גמל גוברים על הוראות בצוואה, ועוד נקבע בפסיקה, כי "לא ניתן לומר בשום אופן שברגע שהמנוח  כתב לפי "צו ירושה", הוא קבע שהכספים שייכים לעיזבון. כשהוא כתב שהמוטבים שלו בכספי הקופה – וזו המשמעות הנכונה – הם יורשיו על פי דין, הוא קבע מוטבים שזהותם תיקבע בתהליך נפרד של צו ירושה והם יקבלו את כספי העיזבון לא במעמדים כיורשים, אלא במעמדים כמוטבים, אוסיף ואומר, כי גם תקנון הקופה מבדיל בין יורשים על פי דין לבין יורשים על פי צוואה, נקבע, כי מקום ולא נקבעו מוטבים, ישולמו הכספים ליורשי העמית בהתאם לצו ירושה או צו קיום צוואה.. צא ולמד , כי כשכתב המנוח בהוראות המוטבים "לפי צו ירושה", כיוון ליורשיו על פי צו ירושה הם היורשים על פי דין כמוטבים ולא כיוון כלול את כספי הקופה בעיזבונו..." (ת"ע 12991/01 ציון בר נ' האפוט' הכללי (16.08.01) (פורסם במאגר "נבו")

...

לאחר ששמעתי את התשתית הראייתית, אין לי ספק שלא רק על פי הדין, (כפי שניתחתי לעיל), אלא גם עפ"י הצדק זכאים ילדי המנוחה, לכספים שהצטברו בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל.

המסקנה העולה מן המקובץ, הכספים אינם נכללים בעיזבון וילדי המנוחה זכאים להם.

סיכומו של דבר .

התביעה לביטול צו הירושה נדחית.

אני קובעת, כי ילדי המנוחה זכאים לקבל את הכספים כהגדרתם בפסק דין זה.

תביעת מנהל העיזבון נדחית."