תא (ת"א) 30803-07-10 ארמון החמאם בע"מ נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 31/3/2016
ע"י כב' השופטת: יסכה רוטנברג
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח לתשלום תגמולי ביטוח נוספים לתגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב שכבר שלומו לו על ידי חברת הביטוח והאם יש לחייב את חברת הביטוח בתשלום פיצויים בשל אובדן רווחים שנגרם למבוטח, לטענתו, בשל שיהוי בתשלום יתרת סכום תגמולי הביטוח?
רקע: מדובר באירוע שריפה. המבטח לא רכש ביטוח מפני אובדן רווחים. סכום התביעה שהוגש על ידי המבוטח עמד על 1,282,628 ₪ (בנוסף לסכום של 104,880 ₪ שכבר שולם לו על ידי המבטח). עיקר סכום התביעה היה מבוסס על אחריותו לכאורה של המבטח לאובדן רווחים שנגרם למבוטח לטענתו, בשל שיהוי בתשלום יתרת תגמולי הביטוח.
בית המשפט קיבל את תביעתו של המבוטח באופן חלקי, בכך שקבע לזכות המבוטח סכום של סך של 138,629 ₪ בגין הנזקים הישירים בלבד והתביעה בגין נזקים עקיפים נדחתה במלואה.
מתוך פסק הדין:
"הנתבעת טוענת שלאור תנאי הפוליסה מקום בו לא הוכיחו התובעים שהנזק כונן בפועל, יש לפסוק להם פיצוי בערך שיפוי בלבד. התובעים טוענים שהם זכאים לקבלת פיצוי בערך כינון מאחר ובשל העיכוב בתשלום הכספים לא כל הנזק כונן בפועל.
במחלוקת זו אני מקבלת את עמדת הנתבעת ולו מהטעם שהתובעים לא הוכיחו כי בשל העיכוב הנטען בתשלום תגמולי הביטוח הם לא יכלו לכונן את הנזק שנגרם (טענות אלו יידונו ביתר הרחבה להלן, עת אדרש לטענות לעניין נזקים עקיפים). לאור זאת, מקום בו הנזקים לא כוננו, זכאים התובעים לפיצוי בערך שיפוי.
...
התוצאה היא שבגין הנזק הישיר על הנתבעת לשלם את הסכומים דלקמן: נזקי מבנה – 104,140 ₪; נזקי מחשבים – 1,320 ₪; שעות עבודת טכנאים – 2,652 ₪; מגבות וביגוד - – 1,789 ₪; מגבר – 16,800 ₪; מערכת אבטחה – 7,190 ₪; שכ"ט מומחים – 9,000 ₪, סה"כ 142,891 ₪. מסכום זה יש להפחית השתתפות עצמית בסך 4,262 ₪ והסכום לתשלום הוא 138,629 ₪ בתוספת מע"מ (נומינאלי; לסכום ההשתתפות העצמית, ראה בספח השיק, מוצג 3 לתיק מוצגי התובעים ומוצג יד בתיק מוצגי הנתבעת, וטענות הנתבעת בסיפא לסיכומים שלא הוכחשו בסיכומי התשובה).
ראש נזק נוסף, ומבחינת היקפו עיקרי, הוא נזק עקיף. התובעים טוענים שהנתבעת שילמה להם את תגמולי הביטוח באיחור ובחסר, דבר זה השפיע לרעה ובאופן מכריע על פעילות הספא, הוא הפך לעסק מפסיד, כתוצאה מכך שניים מבין שלושת בעליו, התובעים 2 – 3, נאלצו לוותר על מניותיהם ללא תמורה וכך כל השקעותיהם בעסק ירדו לטמיון. התובעים ערים לכך שפוליסת הביטוח אינה מכסה אובדן רווחים, אך הם טוענים שהפיצוי הנתבע הוא פיצוי חוזי מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, עקב אי תשלום תגמולי הביטוח במועד והפרת חוזה הביטוח.
שני ראשי נזק נתבעו: אובדן רווחים בסכום של 450,000 ₪ בהתאם לחוות דעתו של רו"ח מלכה (ת/1) ואובדן השקעות בסכום של 370,000 ₪ אף זאת כמפורט בחוות דעת רו"ח מלכה.
אף שהנזקים העקיפים נחלקים לשני ראשי נזק, אובדן רווחים ואובדן השקעה, שניהם שואבים מאותה טענה עצמה לפיה עיכוב בתשלום תגמולי הביטוח גרר ירידה בהכנסות העסק. טענה זו מבססים התובעים על עדותם שלהם ועל חוות דעתו של רו"ח מלכה. בחינת העדויות מעלה כי אין בהן כדי לבסס את הנטען.
בענייננו לא הוכחה שרשרת נסיבות כאמור, ולא מצאתי שהוכח שהירידה הנטענת בהכנסות העסק (שלגופה לא הוכחה), היא תוצאה של עיכוב בתשלום הכספים ולא של גורמים אחרים.
פועל יוצא מהאמור הוא שיש לדחות גם את ראש הנזק השני, אובדן ההשקעות בעסק בסכום של 370,000 ₪. הטענה היא שכתוצאה מההפסדים שספג העסק עקב אי תשלום תגמולי הביטוח, נאלצו השותפים לפרק את העסק ולוותר על השקעתם בו. משנקבע שהתובעים לא הוכיחו שהפסדים הנטענים הם תוצאה של עיכוב בתשלום כספי הביטוח, הם גם לא הוכיחו שהנתבעת נושאת באחריות להחלטת התובעים 2 – 3 לפרוש מהעסק עקב אותם הפסדים (וראה עוד להלן בסעיף 87 להלן).
הנתבעת שילמה מקדמה בגין סכומים שאינם במחלוקת ביום 03.02.09 ויתרת התשלום שולמה ביום 23.07.09. לאור האמור, האיחור המקסימלי לו ניתן לטעון הוא של כחודשיים ימים. מקסימלי אמרנו מאחר וגם לאחר מועד זה המשיכו הצדדים להתדיין (עדות רון לגבי פגישות שהצדדים קיימו ביום 21.5.2009 וביום 16.6.2009, עמ' 169 שורות 2-5; תרשומת פגישה מיום 16.6.2009 ת/24).
בחקירתו הנגדית העיד מלכה שתשלום הכספים בחודשים מרץ או אפריל לא היה משנה דבר.
עדות זו שומטת את הקרקע תחת טענת האיחור מאחר והחבות לתשלום לא חלה לפני חודש מאי 2009.
איני רואה לנחוץ לבחון את שלל הטענות שעלו, מאחר ואני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה לא ניתן לקבל את הבסיס והתשתית לחוות הדעת. חוות דעת מלכה מבוססת כל כולה על בחינת פעילות העסק בחודש אחד בלבד, חודש ספטמבר 2008, על יסודו ערך רו"ח מלכה את כל חישוביו (ראה גם עדותו בעמ' 20 שורות 13 – 21). חודש ספטמבר 2008 הוא החודש הראשון לפעילות העסק ובשלושת החודשים שאחריו (אוקטובר – דצמבר) ירדה הפעילות. מלכה ערך חישוביו רק לפי חודש ספטמבר 2008, מאחר ולטענתו בחודשים שלאחר מכן בוצעו בעסק שיפוצים, מדובר בחודש של חגים, ולא ניתן להסיק מהם כל מסקנות.
איני מקבלת הגיון זה. אם אמנם שלושת החודשים שקדמו לאירוע אינם מייצגים, יש לחפש עוגן אחר להערכת אובדן הרווחים. לא ניתן לבסס מסקנות מחודש פעילות ראשון ובודד. ואכן, מחוות דעתו של רו"ח זייתוני עולה כי למעט אותו חודש ספטמבר 2008 היקף פעילות הספא מעולם לא הגיע ל – 225,000 ₪ לחודש.
זה המקום לשוב אל שנאמר בתחילתם של דברים. לא הוכח מה הוביל ליתרת החוב בחשבון הבנק ולא הוכח קשר בין חוב זה לעיכוב בתשלום תגמולי הביטוח. לא הוכח גם שהחלטת התובעים 2 – 3 שלא להמשיך ולהשקיע בעסק ולוותר על מניותיהם תמורת ויתור על חובם, קשורה לעיכוב בתשלום הכספים.
התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי הן בגין אובדן השקעות והן בגין אובדן רווחים. מדובר בתביעות סותרות. אובדן רווחים משמעו קיום החוזה, החזר השקעה משמעה ביטול החוזה. אין גם כל היגיון בטענה כי ניתן לקבל החזר השקעה ובה בעת גם אובדן רווחים.
טענת התובעים בסיכומי התשובה כי לבעל מניות ציפייה לגיטימית להחזר השקעותיו, אינה מענה לאמור. ציפייה כלכלית להחזר השקעה אינה יכולה לבסס זכות לתביעה.
על כל האמור יש לחזור ולציין. היקף הנזק הישיר שהוכח אינו עולה על 235,000 ₪ (אם ניקח בחשבון את הסכומים ששולמו ואת אלו שנותר לשלם, בהפחתת הוצאות המומחים שטרם שולמו). בנסיבות אלו טענה לנזק עקיף בסכום של 820,000 ₪, אשר נובע כל כולו מאיחור בתשלום תגמולי הביטוח, מוקשית על פניה. מכל האמור התביעה לנזק עקיף נדחית.
התוצאה היא שהתביעה לתגמולי ביטוח בגין נזק ישיר מתקבלת בחלקה והתביעה בגין נזקים עקיפים נדחית במלואה. מאחר ורק ביום 22.04.09 המציאו התובעים את דרישת התשלום, ישוערכו הסכומים מיום 22.05.09. לאור התוצאה לפיה מרבית התביעה נדחית, ראיתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, לחייב את הנתבעת בתשלום רק רבע מאגרת התביעה, ושכ"ט עו"ד ייפסק בהתאם למקובל ולא לפי הסכם שכ"ט.
לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 138,629 ₪ ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 22.05.09 בתוספת רבע מאגרת התביעה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ."
