פסיקה: התביעה נגד הסוכן וסוכנות ביטוח בפרשת ורסאי - העליון דחה בקשה לצרף את המבטחת לתביעה

רע"א  1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נגד דוד רחמים, דוד רחמים - ניב סוכנות לביטוח בע"מ ואח'

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 7/4/2016

ע"י כב' השופט: נ' סולברג

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור על החלטת בית המחוזי בגדרה נדחתה בקשת המבקשת-התובעת להורות למשיבים-הנתבעים להגיש הודעה לצד שלישי, לאריה חברה לביטוח בע"מ.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה

מתוך פסק הדין:

"הורתו של ההליך דנן ב"אסון ורסאי", אשר ארע בליל 24.5.2001, ב"אולמי ורסאי", בדרך בית לחם 150 בירושלים. במהלך חתונה שנערכה במקום, קרסה לפתע רצפת אולם האירועים והביאה להתמוטטות הבניין כולו. הארוע גבה את חייהם של 23 אנשים, והביא לפציעת רבים אחרים ולנזקים קשים לרכוש. המבקשת ניהלה מפעל לביצוע והתקנת עבודות אלומיניום בקומות הקרקע והמרתף של הבניין. עם התמוטטותו, נהרס מפעלה כליל, על תכולתו, והיא נאלצה להעביר את עסקיה למקום אחר.

באותה תקופה היתה המבקשת מבוטחת בפוליסת ביטוח שהוצאה על-ידי אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אריה"). בשנת 2002 הגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה לתשלום תגמולי ביטוח נגד אריה (ת"א (ת"א) 1298/02). לימים אוחדה תביעה זו עם תביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בירושלים, שאותה הגישו קרבנות האירוע נגד גורמים רבים שנשאו לטענתם באחריות להתרחשותו (ת"א (ירושלים) 6012/04). עם זאת, הוסכם כי שאלת הכיסוי הביטוחי ביחס למבקשת תתנהל בנפרד. טענותיה של המבקשת לזכאותה לקבלת תגמולי הביטוח התמקדו בסעיף בפוליסה שכותרתו "שקיעת קרקע", אשר לטענתה כלל גם אפשרות של התמוטטות המבנה. דא עקא, בבית המשפט המחוזי התקבלה דווקא טענתה של אריה, לפיה פרשנותו הסבירה של הסעיף האמור בפוליסה איננה מאפשרת את סיווגו של האירוע כמקרה ביטוח המחויב בפיצוי, ולפיכך נדחתה תביעת המבקשת (פסק דין חלקי מיום 29.11.2010 (השופט מ' סובל)). ביום 21.8.2013 דחה בית משפט זה את ערעור המבקשת על פסק הדין (ע"א  453/11מ.ש. אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ).

בין לבין, עוד בטרם ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתביעת המבקשת נגד אריה, הגישה המבקשת בשנת 2008 תביעה כספית נוספת נגד המשיבים (ת.א (ירושלים) 2212/08), סוכן הביטוח וסוכנות הביטוח אשר היו אחראים להוצאת פוליסת הביטוח. בתביעתה טענה המבקשת כי המשיבים חטאו והתרשלו כלפיה בכך שהפוליסה, אשר תיווכו בהשגתה, אינה מעניקה לה כיסוי ביטוחי נאות. מנגד טענו המשיבים, כי לא נפל פגם בהתנהלותם, וכי במועד רכישת הפוליסה לא היתה בנמצא פוליסה המעניקה כיסוי ביטוחי לאירוע מסוג זה. המבקשת הגישה את התביעה באותו מועד על מנת להקדים את מועד ההתיישנות, ואולם הדיון בתביעה עוכב עד לתום בירור הסכסוך העיקרי בין המבקשת לבין אריה. עם דחיית ערעור המבקשת על פסק הדין, חודש הדיון בתובענה נגד המשיבים.

ביום 10.5.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל) באופן חלקי תביעה מקבילה לקבלת תגמולי ביטוח, שהוגשה על-ידי בעלת "אולמי ורסאי" (ת.א (ירושלים) 6199/04 טופ גן ורסאי ירושלים בע"מ נ' הראל חברה לביטוח; להלן: "התביעה המקבילה"). באותו פסק דין, שנדון באותו מותב שדן בתביעתה של המבקשת, התקבלה טענת התובעת דהתם, לפיה ארוע של התמוטטות מבנה נכלל בכיסוי הביטוחי, גם בהעדר סיכון עצמאי מכוסה של התמוטטות מבנה, מאחר וזו נגרמה עקב התגשמות של סיכון ה"התפוצצות" המכוסה בפוליסה. יצוין, כי סעיף דומה היה קיים גם בפוליסת הביטוח שהוצאה למבקשת על-ידי אריה. בפסק הדין האמור התייחס השופט סובל להבדלים שבין פסקי הדין, ולתוצאה ההפוכה שנתקבלה בכל אחד מהם, לכאורה בניגוד לתחושת הצדק. תוצאה זו נומקה על-ידי בית המשפט בכך שמדובר במקרים שאינם זהים מבחינה עובדתית, ובכך שבתביעה המקבילה, בניגוד לתביעת המבקשת, הובאו ראיות פוזיטיביות באשר לסיבת התמוטטות הבניין. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בתביעת המבקשת לא נטען כי התגשם סיכון ההתפוצצות וכי הדבר מצדיק את קבלת התביעה, אלא דווקא להיפך – בכתב התביעה שהגישה המבקשת תואר סיכון זה כדוגמה לסיכון שאינו מכסה את האירוע.

עם קבלת התביעה ביקשו המשיבים לתקן את כתב ההגנה מטעמם, ולהוסיף טענה חילופית, לפיה הפוליסה שהוצאה בתיווכם מעניקה בפועל כיסוי ביטוחי למבקשת. המשיבים גם צירפו לראיותיהם חוות דעת הנדסיות המעגנות, לטענת המבקשת, את הטענה כי התמוטטות המבנה נגרמה דווקא כתוצאה מהתפוצצות. לטענת המשיבה, מדובר בתפנית דרמטית בעמדת המשיבים, שנעשתה כתוצאה מפסק הדין שניתן בתביעה המקבילה, לאחר שבעמדתם המקורית גרסו כי לא היתה בהישג יד פוליסת ביטוח כלשהי אשר תעניק כיסוי למקרה כגון זה שהתרחש. חרף התנגדות המשיבה, קיבל בית המשפט המחוזי ביום 1.7.2015 את הבקשה, וכתב ההגנה תוקן כמבוקש. על החלטה זו לא הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, וזו הפכה חלוטה.

אחר הדברים האלה, פעלה המבקשת בשני מישורים מקבילים: במישור הראשון, פנתה במסגרת ת"א (ת"א) 1298/02, אשר עדיין מתנהל ביחס לצדדים אחרים, בבקשה לתיקון כתב התביעה ולהחייאת ההליך נגד אריה, בטענה כי התגשם סיכון ההתפוצצות המכוסה בפוליסה. זאת, חרף פסקי הדין החלוטים שניתנו בבית המשפט המחוזי ובערעור בבית משפט זה. הכרעה בבקשה זו טרם ניתנה, והיא אינה מענייננו. במישור השני, עתרה המבקשת במסגרת תביעתה נגד המשיבים, בבקשה להורות לאחרונים להגיש הודעת צד שלישי נגד אריה. בבקשה נטען כי המשיבים זנחו את טענתם הראשונה, וכי כעת הם טוענים כי הפוליסה שהוצאה מכסה את האירוע מושא התובענה. לטענת המבקשת, שינוי זה הסב לה נזק דיוני ומהותי חמור, אשר הדרך היחידה לרפאו היא בצירוף אריה כצד נוסף להודעה לצד שלישי, שאותה הגישו ממילא נגד עשרות גורמים אחרים. המשיבה הוסיפה וטענה כי בנסיבות העניין לא יהיה בצירופה של אריה משום מעמסה כספית או דיונית נוספת, וכי ככל שהתביעה נגד המשיבים תידחה, יגולגלו הוצאות הודעה זו גם על המבקשת. עוד טענה המשיבה, כי צירוף אריה לתובענה יועיל לבירור נקודת המחלוקת המרכזית שבין הצדדים, והיא השאלה האם אמנם קיים כיסוי ביטוחי בפוליסה, אם לאו. לאור זאת, כך נטען, מהווה אריה "בעל דין דרוש" בתובענה, אשר בית המשפט מוסמך לצרפו גם מיוזמתו לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ואשר צירופו יתן בידי בית המשפט את הכלים הנדרשים לבחון את השאלה הביטוחית על כל מרכיביה.

המשיבים התנגדו לבקשה, וזאת ממספר טעמים. ראשית טענו המשיבים, כי תיקון כתב ההגנה לא הביא לשינוי מהפכני, וכי הטענה שנוספה בדבר הכיסוי האפשרי במסגרת הפוליסה שהוצאה תחת סעיף ההתפוצצות, יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה כי לא היתה בנמצא פוליסה אשר תכסה מקרה של כשל הנדסי. עוד נטען, כי על-פי תקנה 24 מוסמך בית המשפט לצרף בעצמו צד לתובענה, ואולם לא נתונה לו סמכות לאלץ צד לתובענה לצרף בעל דין שכנגד, על אחת כמה וכמה כאשר הדבר נעשה נגד רצונו של תובע (או שולח הודעת צד ג'). לגוף העניין נטען כי ממילא אין מקום לצירוף אריה, מאחר שבכל מקרה לא יהיה אפשר לפסוק נגדה כל סעד. אליבא דהמשיבים, ממה נפשך: ככל שייקבע כי היה בפוליסה כיסוי ביטוחי, הרי שדין התביעה נגד המשיבים להידחות, וככל שייקבע שלא היה כיסוי שכזה, הרי שממילא דין ההודעה נגד אריה להידחות. בנסיבות אלו, כך נטען, אין בנמצא מצב בו המשיבים יחויבו בדין ויוכלו לגבות את נזקיהם מאריה, ולפיכך אין היגיון במתן הודעת צד שלישי נגדם. בנוסף טענו המשיבים כי צירופה של אריה יביא לסרבול ההליך ולפגיעה ביעילות הדיונית, וכי זה לא יתרום דבר לבירורה של השאלה המשפטית בה עסקינן, מאחר ואין לחברת הביטוח יתרון כלשהו בפרשנות הפוליסה על פני הצדדים ובית המשפט.

בתשובה טענה המבקשת כי אין ספק שתיקון כתב ההגנה מהווה תפנית דרמטית, וכי אם יתברר כי יש ממש בטענה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי, אזי עובדה זו עצמה מקימה עילות חדשות ברשלנות נגד המשיבים, לאור אי-הצלחתם בגביית הפיצוי כנדרש. המבקשת חזרה על טענתה לפיה לא ניתן לברר את השאלה הביטוחית ללא נוכחותה של "כלת השמחה", וכי בנסיבות העניין אין ספק שיש לברר את עמדתה של האחרונה בשאלה העומדת על הפרק. המבקשת הוסיפה ושללה את טענות המשיבים לסרבול ההליך ולשיהוי, וטענה כי אלו הם פועל יוצא גם מהתנהלותם של האחרונים, וכי מכל מקום ראוי לחתור לחקר האמת, ולהעדיף גישה זו על פני יעילות הדיון.

ביום 14.2.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בהחלטה תמציתית, וקבע כי: "טענות התובעת והתכלית שהיא מציינת אינן מצדיקות מהלך נדיר של כפייה על הנתבעים להגיש הודעה לצד שלישי נגד חברת הביטוח "אריה" בניגוד לרצונם. זאת במיוחד כשצירוף זה לא יוביל, מכל מקום, לסעד אופרטיבי ביחס אליה וכשאת העניינים הרלבנטיים ניתן ללבן גם במסגרת הנוכחית. בהמשך לכך, וגם בלי להידרש לטענות נוספות של הנתבעים, הבקשה נדחית".

עיקרי הבקשה

מכאן הבקשה שלפני, אשר במסגרתה שבה המבקשת ופורטת את טענותיה בדבר הצורך בצירוף אריה כצד שלישי לתובענה. המבקשת מטעימה כי שתי התביעות, התביעה המקבילה ותביעתה-שלה, דנות באותו מבנה ובאותו ארוע, כאשר פוליסת הביטוח היתה זהה גם היא כמעט לחלוטין. אף על-פי כן, הגיע בית המשפט שישב על המדוכה לתוצאה הפוכה בכל אחת מהתביעות. בהתאם לכך, תוקן גם כתב ההגנה של המשיבים, ונוספה הטענה כי בפוליסה שהוצאה קיים כיסוי ביטוחי, בהתאם לפסק הדין בתביעה המקבילה. בנסיבות אלו, כך נטען, אין ספק כי חל בעמדת המשיבים מהפך דרמטי וכי נזנחה טענתם הראשונית, לפיה הפוליסה שהוּצאה היתה הטובה ביותר אותה ניתן היה להוציא באותה העת, גם אם זו לא כללה כיסוי בגין האירוע. הלכה למעשה, טוענת המבקשת, השתנה מצבה המשפטי לרעה, באופן שלא ניתן לרפאו אלא על-ידי צירופה של אריה. לשיטת המבקשת, שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי הפכה להיות השאלה המרכזית שבתיק, ולא ניתן להכריע בה ללא נוכחות אריה. לאור זאת, מדובר בצד שנוכחותו דרושה בהליך לשם הכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות הכרוכות בתובענה, באופן המצדיק העתרות לבקשה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

אזכיר כי ההחלטה על צירופם של בעלי דין היא החלטה דיונית מובהקת, הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

...

בענייננו, מעידה המבקשת על עצמה כי היא מחפשת דרכים "להחיות מחדש" את תביעתה נגד אריה, בעקבות פסק הדין שניתן בתביעה המקבילה. ואולם, גם אם הדבר אפשרי (ועל פני הדברים, מסופקני אם אכן כך), דומה כי מכל מקום הדרך שבחרה המבקשת אינה מתאימה. כפי שציינו המשיבים, אין בנמצא מצב בו יוכלו המשיבים לקבל סעד כלשהו נגד אריה. בנוסף לכך, גם אריה איננה צפויה לכאורה להיפגע מפסק דין שיינתן בתובענה שבין המבקשת למשיבים, לאחר שמוצה ההליך הישיר ביניהם. בנסיבות אלו, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין טעם בצירופה של אריה כצד שלישי, ועוד יותר כאשר הדבר נעשה על אפם וחמתם של המשיבים.

טענתה של המבקשת, לפיה נדרשת נוכחותה של אריה כבעלת דין, על מנת להכריע בנושא פרשנות הפוליסה, אינה יכולה להתקבל. אינני סבור כי עמדתה של אריה בנושא פרשנותה הראויה של הפוליסה נושאת את המשקל אשר מבקשים לייחס לה. מעבר לכך, וכפי שקבעתי בעבר, "אין די בצורך במידע מצד שלישי, גם אם מדובר במידע חיוני ורחב היקף, כדי להצדיק צירופו לתובענה כבעל דין. על מבקש הצירוף להראות (ובענייננו, על בית המשפט לקבוע) כי צירופו של אותו צד שלישי כבעל דין נדרש על מנת שלא לקפח את זכותו שלו או של בעלי הדין הקיימים" (עניין נתיבים, פסקה 25). כפי שציין בית המשפט המחוזי, את עמדתה של אריה יכולה המבקשת להביא לפני בית המשפט גם במסגרת הנוכחית, בין היתר באמצעות זימונה לעדות. לשם השגת מטרה זו אין כל צורך בכפייתה ובכפיית המשיבים וביצירת הליך משפטי מלאכותי ביניהם, על כל המשתמע מכך. אין אפוא כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי."