תצ (מרכז) 22190-01-13 אילנית נדב נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ ואח'
בית המשפט: המחוזי מרכז-לוד
פסק הדין ניתן ביום: 5/4/2016
ע"י כב' השופט: פרופ' עופר גרוסקופף
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשה לאישור תובענה כייצוגית בשל דמי ביטוח חובה לרכב ששולמו באיחור, אולם חויבו למשך התקופה הנקובה בתעודת הביטוח (בד"כ שנה)?
רקע: תוקפו של ביטוח חובה הוא, לכל המוקדם, מהמועד בו שולמו דמי הביטוח, והוטבעה חותמת מתאימה בתעודת הביטוח. כתוצאה מכך, כאשר דמי הביטוח משולמים לאחר מועד התחילה הנקוב בתעודת הביטוח, נוצר פער בין התקופה על פיה חושבו דמי הביטוח לבין התקופה בה מוענק כיסוי ביטוחי.
לפי בית המשפט: "הגם שיש טעם בטענות המבקשים, אין להן בסיס משפטי. לפיכך דין בקשות האישור להידחות."
מתוך פסק הדין:
"ניסיונות להביא לפתרונות של פשרה ועמדת המפקחת על הביטוח
במהלך הדיונים בתיק הועלו, מיוזמת בית המשפט ומיוזמת בא הכוח המייצג, מספר אפשרויות להביא לכך שתהיה התאמה בין התקופה בגינה חושבו דמי הביטוח (בדרך כלל, שנה) לבין תקופת הביטוח בפועל.
אפשרות אחת שהועלתה הייתה להאריך את תקופת הביטוח באמצעות דחיית מועד הפקיעה של הפוליסה, כך שהוא יחול שנה לאחר מועד תחילת הביטוח (קרי, שנה לאחר מועד התחילה הנקוב בתעודת הביטוח או מועד התשלום, לפי המאוחר). אפשרות זו נדחתה על ידי המשיבות, בטענה כי מועד הפקיעה הקבוע בתעודת הביטוח הוא מועד הפקיעה המחייב, וכי הוא מועד קשיח לפי נוסח תקנות ביטוח החובה. לפיכך, הדרך היחידה להאריך את תקופת הביטוח היא להנפיק תעודת ביטוח חדשה, וזאת יכולה חברת הביטוח לעשות רק אם תוחזר אליה תעודת הביטוח הקודמת. מכל מקום, הדבר כרוך בעלויות, שחברת הביטוח סברה שאין הצדקה להשית עליה, בשים לב לכך שהאחריות לתשלום באיחור מוטלת על חברי הקבוצה.
אפשרות שניה שהוצעה הייתה להגביל את המועד בו ניתן לשלם את תעודת הביטוח, באופן שיחייב מחזיקי רכב לבקש כי תונפק להם תעודת ביטוח עדכנית, ויימנע מצבים קיצוניים בהם תקופת התוקף של ביטוח החובה קצרה משמעותית משנה, בשל תשלום שנעשה זמן ניכר לאחר מועד התחילה הנקוב בתעודת הביטוח (כך, למשל, המבקש 3 בת"צ 19555-03-14, מר אבו רביע חלף, שילם את תעודת הביטוח באיחור של 69 יום והמבקש 5 בת"צ 19555-03-14, מר יבגני סלוצקר, שילם את תעודת הביטוח באיחור של 150 יום). המשיבות התנגדו גם להצעה זו, ואולם למרות התנגדותם ביקשתי לקבל לגביה את עמדת המפקחת על הביטוח. בהודעה שהתקבלה ביום 27.1.2015 הבהירה המפקחת על הביטוח כי קביעת מועד אחרון לתשלום בתעודת הביטוח היא עניין המחייב את תיקון תקנות ביטוח חובה. זאת ועוד, לשיטתה של המפקחת על הביטוח הגבלה כזו אינה רצויה, שכן תועלתה אינה ברורה, בעוד שהיא עלולה ליצור אי הבנות, ולהביא להתמשכות התקופה בה אין למחזיק הרכב ביטוח תקף. עוד צוין כי "המפקחת סבורה שענף הרכב משוכלל דיו, כך שענף זה מאפשר נגישות וזמינות להפקת תעודות ביטוח מעודכנות" וכי "בימים אלה המפקחת בוחנת אסדרה כוללת של תעודות ביטוח חובה ויתכן שיהיה בה מענה לבעיה שהוצגה על ידי בית המשפט".
משכשלו הניסיונות להגיע להסדר פשרה, סיכמו הצדדים את טענותיהם, והגיעה העת למתן הכרעה בבקשות האישור.
...
שלושה טעמים משפטיים חילופיים מחייבים לדחות את טענת המבקשים כי עומדת להם זכות להשבה מחברות הביטוח בגין התקופה בה לא זכו לכיסוי ביטוחי: ראשית, חוזה הביטוח נכרת לאחר תקופה זו, ובמסגרתו הם התחייבו לשלם את דמי הביטוח המלאים שקבעה חברת הביטוח. לפיכך, אין עילה לתביעת השבה של דמי הביטוח, כולם או חלקם, כל עוד חוזה הביטוח המסדיר את יחסי הצדדים עומד בתוקפו; שנית, גם אם היה מקום לתמחר מחדש את עלות הכיסוי הביטוחי שהוענק למבקשים, הרי שרובם המוחלט של חברי הקבוצה לא היה זכאי להשבה, שכן תוצאת התמחור הייתה שעליהם לשלם בעבור הכיסוי הביטוחי שקיבלו סכום שאינו פחות מדמי הביטוח המלאים שנגבו מהם, זאת לאור הוראות חוזר ביטוח חובה; שלישית, חברות הביטוח לא הפרו כל חובה כלפי המבקשים בכך שלא פעלו לעדכון דמי הביטוח בעקבות האיחור בתשלום. הנטל לפעול לעדכון דמי הביטוח בעקבות מחדל זה מוטל על חברי הקבוצה, ומשלא עמדו בו, אין להם להלין אלא על עצמם.
ויובהר, המבקשים העלו במסגרת סיכומיהם את הטענה כי חברות הביטוח אינן טורחות לעדכן את מועד הפקיעה הנקוב בתעודת הביטוח גם כאשר תשלום דמי הביטוח נעשה באמצעותן, כגון כאשר התשלום נעשה באמצעות מסירת מספר כרטיס אשראי לחברת הביטוח, ולא באמצעות תשלום בבנק (ראו סעיף 138 לסיכומי המבקשים וסעיפים 11 – 13). סוגיה זו לא התחדדה במסגרת כתבי הטענות שהחליפו הצדדים, אלא הועלתה על ידי המבקשים לקראת סיום ההליך, ובמיוחד במסגרת בקשה להגשת ראיה חדשה שהגישו המבקשים ביום 30.3.2015, והמתייחסת לפוליסה שהוצאה על ידי חברת מנורה (בהחלטתי מיום 14.4.2015 אישרתי את הגשת הראיה החדשה, ואולם ברור שאין באישור זה משום היתר להרחבת חזית). לפיכך סבורני כי אין מקום לאפשר העלאת טענה זו במסגרת ההליך שלפניי.
במצב דברים זה אסתפק בציון התרשמותי כי כאשר תשלום הפוליסה מבוצע אצל חברת הביטוח (למשל, באמצעות כרטיס אשראי המחויב אצל חברת הביטוח), ותעודת הביטוח מונפקת על ידי חברת הביטוח רק לאחר ביצוע התשלום, אין, על פני הדברים, סיבה לכך שתעודת הביטוח לא תתומחר באופן התואם את התקופה לגביה מוענק הכיסוי הביטוחי (וזאת על דרך של התאמת הסכום הנגבה מהלקוח באמצעות כרטיס האשראי לתקופת הכיסוי בפועל). דומה שזו הייתה גם הנחת העבודה של נציג המפקח על הביטוח, מר ניר ברטל, אשר סבר כי הבעיה בה עסקינן אינה קיימת כאשר פוליסת הביטוח משולמת בכרטיס אשראי (ראו דבריו בפרוטוקול הדיון מיום 8.2.2015, עמוד 6 שורות 30 – 32). כאמור, דרך פעולתן של חברות הביטוח במקרים אלו לא התבררה די צורכה, ולא היוותה חלק מיריעת המחלוקת בתיק זה. אני תקווה כי חברות הביטוח והמפקחת על הביטוח ידעו להסדיר עניין זה באופן הולם.
מהנימוקים שפורטו לעיל, שביסודם הטעם שאין לחברי הקבוצה עילת תביעה משפטית כלפי חברות הביטוח, דינה של בקשת האישור שלפניי להידחות."
