מחקר שפורסם בחודש אפריל 2016 על ידי מכון הביטוח לבטיחות בדרכים בארה"ב, IIHS מראה כי עליה במהירות הנהיגה המותרת בארה"ב, עלתה בחייהם של 33,000 אנשים במהלך 20 השנים האחרונות חייהם ובשנת 2013 בלבד נרשמו 1,900 מקרי מוות נוספים. לפי המחקר, מספר מקרי המוות מבטל את מספר האנשים שחייהם ניצלו בזכות כריות אוויר בהתנגשות חזיתית באותה השנה.
לפי דבריו של צ'רלס פארמר, מחבר המחקר המשמש כסגן נשיא IIHS למרות הירידה שנרשמה בשיעורי התמותה במהלך תקופת המחקר, ניתן היה להגיע לשיעורי תמותה נמוכים בהרבה אלמלא החלטות שנתקבלו במספר מדינות בארה"ב אשר אפשרו להעלות את מהירות הנהיגה המותרת.
הגבלת מהירות הנהיגה המקסימלית נקבעת על ידי המדינות בארה"ב, ומאז שנת 1995, מדובר במגמה של עלייה. עם זאת, במשך מרבית שנות ה 1970 ו ה1980, האיום של קנסות כספיים שהוטלו על ידי השלטונות הביאו להגבלת מהירות נהיגה לכדי -88.5 קמ"ש.
בשנת 1973, דרש הקונגרס האמריקאי ממדינות ארה"ב לקבוע גבול של 88.5 קמ"ש (55 מייל לשעה) כגבול המהירות המרבית המותרת על מנת לאפשר לכל מדינה לגבות את חלקה בכבישי האגרה. חששות בשל זמינות דלק, ולא שיקולי בטיחות, הן שהניעו את הקונגרס האמריקאי לנקוט באמצעים המכונים "ההגבל הלאומי המרבי למהירות נהיגה מותרת", כאשר התוצאה הדרמטית ביותר של האמצעים שננקטו היא ירידה במספר ההרוגים.
בשנת 1987, עם כאשר החששות בעניין הדלק נרגעו, הקונגרס הקל על ההגבלה, ויפשר למדינות להגדיל הגבלת מהירות ל - 104.6 קמ"ש (65 מייל לשעה) בכבישים הבין כפריים. החוק בוטל לחלוטין בשנת 1995.
חסידי העלאת המהירות המותרת טוענים בדרך כלל כי העלאת המהירות המותרת מתבקשת מעצמה על מנת להביא את החוק בקנה מידה אחד עם המציאות, הואיל ומרבית הנהגים חורגים ממילא ממגבלת המהירות המותרת., עם זאת, נמצא, כי לאחר הגדלת המהירות המותרת העלו הנהגים את מהירות הנהיגה אף יותר מאשר בעבר.
חוקרי המכון לא הופתעו לגלות, כי מהירויות נסיעה עלו בעקבות ביטול הגבלת המהירות המרבית המותרת הלאומית ובנוסף לכך מצאו עלייה בשיעור ההרוגים. בתחילה בהרוגי הכבישים הבין כפריים לאחר הביטול החלקי של החוק ובהמשך נרשמה עלייה גם בהרוגי כל הכבישים לאחר הביטול המלא של החוק.
העליות נמשכו במלוא הקצב. היום, בשש מדינות בארה"ב יש מגבלה של 128.7 קמ"ש (80 מייל לשעה), ונהגים בטקסס יכולים לנהוג באופן חוקי על מספר כבישים במהירות של 136.8 קמ"ש (85 מייל לשעה).
המחקר החדש בדק את ההשפעה של כל עליות מגבלת מהירות הנהיגה בין השנים 1993 עד 2013 ב 41 מדינות בארה"ב. תשע מדינות ומחוז קולומביה לא נכללו הואיל והיה להם מספר נמוך יחסית של מרחקי נסיעה בכל שנה, מה שמוביל לתנודות חדות בשיעורי התמותה השנתי שלהם.
המחקר בדק מקרי מוות שאירעו על פני מיליארדים קילומטרים של כבישים לפי סיווג של מדינה וסוג הכביש. נלקחו בחשבון גורמים נוספים שהשפיעו על שיעור תמותה – ובכלל זה שינויים באבטלה, מספר משוער של נהגים צעירים (גילאי 16-24) וצריכת אלכוהול.
נמצא, כי כל עלייה של 8 קמ"ש (5 מייל לשעה) במהירות המרבית המותרת הביאה ל 4% לעליה במספר ההרוגים. הגידול שנרשם לגבי ההרוגים בכבישים המהירים, הנמצאים בשימוש על ידי מרבית הנהגים היה 8%.
לאחר השוואת המספר השנתי של ההרוגים ב 41 מדינות עם מספר ההרוגים שהיה צפוי אילו כל המהירויות המרביות המותרות נותרו ללא שינוי מאז 1993, הגיע פארמר, עורך המחקר לאומדן של 33,000 הרוגים נוספים על פני תקופה של 20 שנה. מספר זה שווה בערך למניין השנתי של הרוגים בכל ארה"ב בשנים האחרונות.
ככל שמדובר במספר גדול של הרוגים עומד על 33,000 אמר פארמר, כי קרוב לוודאי שהמדובר בתת הערכה הואיל ובמחקרו הוא לוקח בחשבון רק את העליות במגבלת המהירות המרבית, אשר לעתים קרובות חלות רק על הכבישים הבין כפריים, אך במדינות רבות הגדילו גם את המהירות המותרת בכבישים הבין עירוניים. מדינות אחרות הגדילו את המהירות המותרת בקטע אחד של הכביש ומאוחר יותר הרחיבו את גבול המהירות המותרת לקטעים אחרים של הכביש. אלו הם, כאמור, השינויים שלא נלקחו בחשבון.
המחקר אינו כולל את העליות במהירות הנהיגה במותרת בארה"ב במשך שלוש השנים שאחרי שנת 2013, רק טקסס ויוטה היו גבולות מעל 120.7 קמ"ש (75 מייל לשעה) עוד חמש מדינות הצטרפו מאז למועדון שמאז, ומדינות אחרות נטשו את ההגבלה ל ל - 104.6 קמ"ש (65 מייל לשעה) לטובת מגבלה של 112.6 קמ"ש (70 מייל לשעה).
פארמר ציין, כי מאז 2013, מהירויות הנסיעה המותרות רק הלכו וגדלו והמגמה בארה"ב, אינה מראה סימני דעיכה. פארמר הביע תקווה, כי מחוקקי מדינה יזכרו וייקחו בחשבון את ההשלכות הקטלניות של התרת נהיגה במהירויות גבוהות יותר כאשר ישקלו את נושא העלאת גבול מהירות הנהיגה המותרת.
מחקר שנערך בישראל, בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח, ופורסם בחודש נובמבר 2015, מצביע על קשר שבין עליה במהירות הנהיגה המותרת לבין עליה בשיעור תאונות הדרכים. ראו:מחקר: הקשר בין שינוי במהירות הנהיגה המותרת, המהירות בפועל והסיכון לתאונות דרכים בין-עירוניות.
