בשלושה סיפורים המופיעים בספר בראשית ניתן להבחין ב"אסטרטגיה של ניהול סיכונים": במקרה של פתרון חלומות פרעה בידי יוסף ונקיטת פעולות הנגזרות מכך, במקרה השני, במפגש המאוחר בין יעקב לעשו בו מבטיח יעקב לעצמו לפחות מחצית מרכושו ומחצית מחיי אנשיו. פעם נוספת יעקב נוקט באסטרטגיה זו כאשר הוא שולח את אחי יוסף לשבור שבר במצרים ומשאיר אתו את בנימין.
פרעה חלם שני חלומות וסיפורם מופיע בבראשית פרק מ"א. יוסף פותר לפרעה את חלומותיו. פתרונותיו נעשים ברוח של ניהול סיכונים: שבע שנות שובע[1] יגיעו ולאחריהן שבע שנות רעב. הפתרון הוא לאגור מזון בזמן השובע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה תומך בפתרון יוסף והמלצותיו לאגירת מזון. יוסף מבצע בהצלחה את המשימה ואוגר מזון שאותו הוא מוכר ליושבים במצרים.
כך מוצג חלום פרעה:
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.[בראשית מא א-ז]
יוסף מציע פתרון:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה. שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא. כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה. הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. לא וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד. וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.[בראשית מא כה-לב]
יוסף מציע לפרעה לנקוט בדרך של "ניהול סיכונים":
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב.[ בראשית מא לג-לו]
הרעב ופתרונו:
נד וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר, אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. נה וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם לְכוּ אֶל-יוֹסֵף, אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. נו וְהָרָעָב הָיָה, עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נזוְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף: כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ.בראשית מא נד-נח]
אסטרטגיה של "ניהול סיכונים" משמשת גם היום כבסיס לביטוח ולחיסכון ארוך טווח לסוגיו השונים. אדם צעיר המשתכר למחייתו במהלך "השנים הטובות" מפריש מהכנסותיו לצורך חיסכון או ישמש אותו בבא "השנים הרזות", כאשר לא יוכל עוד לעבוד לפרנסתו והחיסכון שצבר במהלך "השנים הטובות" ישמש לפרנסתו.
מפגש יעקב ועשו:בספר בראשית בתחילת פרק ל"ב מסופר כי יעקב נפרד מלבן לאחר עשרים שנות שהות בארם ופניו חזרה לכנען. יעקב אינו יודע אם פני עשו לשלום, הוא שולח אל אחיו שליחים אל אדום:
ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. ה וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.[בראשית ל"ב ד-ז]
השליחים מביאים עמם בשורה שמעוררת חששות בלב יעקב ולכן הוא מחליט לנקוט פעולה: לחלק את מחנהו לשניים.
ז וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.ט וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה.
מדוע מחלק יעקב את מחנהו לשניים? פרופסור ישראל קנוהל מבהיר כי יעקב חושש לגורלו, על כן הוא מחלק את קבוצת האנשים שעמו לשני מחנות, אם במקרה יאונה רע לקבוצה אחת, יהיה המחנה השני לפלטה[2].
יעקב אינו מסכן את חיי בנו בנימין:
יעקב ממשיך לנקוט באסטרטגיית ניהול סיכונים גם כאשר שורר רעב בארץ ויש לשבור שבר במצרים, כך מנסח זאת החוקר פרופסור אוריאל סימון[3]:
"בשנת הרעב הראשונה שלח יעקב את עשרת בניו למצרים לשבור שבר [לקנות מזון] במחסני הדגן המלכותיים שנוהלו על ידי יוסף. בנימין לא הצטרף למסע, מפני שיעקב העדיף לוותר על כעשירית מכמות הדגן המובאת ממצרים, ובלבד שלא לסכן את בנה הנותר של רחל: 'ואת בנימין אחי יוסף לא שלח עקב, כי אמר: פן יקראנו אסון' [בראשית מ"ב 4]".
בשני המקרים נוקט יעקב בדרך של "פיזור הסיכון" המקובלת גם כיום בשיטות שונות של ניהול סיכונים ובכלל זה בביטוח משותף ובביטוח משנה. פיזור הסיכונים, כיום, נעשה באמצעות פיזור הסיכון באופן רחב בהרבה מהמתואר בספר בראשית, אולם מדובר באותה שיטה.
ד"ר דליה כהן קנול, היא סופרת ומחזאית שיצירותיה מבוססות על תחקירים היסטוריים.
[1] המספר 7 במקרא מייצג קדושה: שבעת ימי בראשית, שבע שנות שמיטה, שבעה קנים למנורה, ספירת העומר במשך שבעה שבועות, שבע מצוות בני נח, ועוד.
[2] ישראל קנוהל פרופסור למקרא האוניברסיטה העברית.
[3] יוסף ואחיו: סיפור של השתנות, אוריאל סימון. אתר 'דעת'.
