ע"א 8074/15 פלוני נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב וערעור שכנגד
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 22/5/2016
ע"י כב' השופט: י' עמית ובהסכמת כב' השופטים צ' זילברטל, השופט נ' סולברג
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של הנפגע בתאונות אופנוע או גם את הערעור שכנגד של המבטח על גובה התגמולים שנפסקו לנפגע בתאונת אופנוע, שהותירה את הנפגע משותק ממותניו ומטה (פרפלג), על ידי בית המשפט המחוזי?
רקע: בית המשפט המחוזי פסק לטובתו של הנפגע סכום של6,419,000 ₪ (במעוגל). מסכום זה נוכו תגמולי המל"ל (המוסד לביטוח לאומי) בסכום כולל של 6,673,000 ₪ (במעוגל), כך שמלוא הנזק נבלע בתגמולי המל"ל. מאחר שהנפגע קיבל תשלומים תכופים חודשיים בסכום של 10,000 ₪ לחודש ובסכום כולל של 1,123,000 ₪ נכון ליום פסק הדין, התוצאה היתה, כי הוא נדרש להחזיר לחברת הביטוח סכום נכבד של למעלה מ-1.3 מליון ₪.
בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את ערעורו של הנפגע ודחה את הערעור שכנגד של חברת הביטוח אולם גם לאחר קבלת הערעור, הנפגע עדיין נדרש להשיב כספים לחברת הביטוח בשל ההפרש שבין הסכום המגיע לו מחברת הביטוח לבין סך כל תגמולי הביטוח שקיבל מחברת הביטוח, המל"ל וקופת החולים.
מתוך פסק הדין:
"המערער והמשיב שכנגד (להלן: המערער) יליד 14.8.1976, נפגע בתאונת דרכים ביום 16.5.2008 עת רכב על קטנוע השייך למעסיקו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והמערער נותר משותק בפלג גוף תחתון, מתנהל בכיסא גלגלים ונדרש לצנתר עצמו מספר פעמים ביום.
...
בית משפט קמא אימץ את הערכתה והעמיד את תוחלת החיים של המערער עד לגיל 71.5. עוד נספר לקורא, כי המערער התחתן עם המטפלת הפיליפינית שלו, כשלושה חודשים לאחר שהחלה לעבוד בשירותו.
אקדים ואומר כי דין הערעור שכנגד להידחות ודין הערעור להתקבל חלקית.
אפתח בערעור שכנגד, ואומר כי לא מצאתי בו ממש, למעט הסכום הזניח יחסית של 36,000 ₪, שכשלעצמו, אין בו כדי להצדיק הגשת ערעור, אך מאחר שמצאתי כי יש מקום להתערב במספר ראשי נזק בערעור העיקרי, אקח אותו בחשבון (ראו להלן בפס' 7).
המערער טען כי לאור עדותו של המעביד, פוטנציאל ההשתכרות שלו בטווח הקרוב, עמד על כ-20,000 ₪. כאמור, בית המשפט לא מצא לקבל טענה זו, אך רשאי היה בית משפט קמא לראות את שכרו האחרון של המערער כמשקף את כושר ההשתכרות שלו לצורך חישוב התקופה הארוכה של הפסדי שכר בעבר (89 חודשים). העמדת שכרו של המערער לעתיד על השכר הממוצע במשק משקפת עליה מינורית בשכר, בחלוף למעלה משבע שנים מהתאונה, ובוודאי שאינה מהווה עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט.
ומכאן לערעור העיקרי.
הטענה כי יש לאבחן את המערער כקוודרופלג ולא כפרפלג היא חסרת נפקות לענייננו, באשר נכותו התפקודית של המערער לא נקבעה על פי סיווג רפואי כזה או אחר. אף איני רואה מקום להתערב בהערכתה של ד"ר פרבר לגבי קיצור תוחלת החיים, ...
אכן, יש לעודד את הניזוק לצאת לעבוד ולהשתכר גם במומו, אך דומני כי יש להישמר מפני החלה "אוטומטית" של הלכת רבאח. גם אם הניזוק אינו "שבר כלי" אין משמעות הדבר כי נותרה לו יכולת השתכרות. לא דומה ניזוק שעבד עבודת כפיים לניזוק שעבד במשרד, לא דומה פרפלג המצנתר את עצמו מספר פעמים ביום למי שאינו נדרש לכך. כל ניזוק נבחן על פי "נסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו", האפשרות לחזור לעבוד באותו מקום עבודה, ומצב התעסוקה בשוק הרלוונטי (עניין פלוני פס' 6). לא נעלם מעיני כי ד"ר פרבר העריכה כי המערער מסוגל לעבוד בישיבה בחצי משרה, אלא שלא נסתרה טענת המערער כי בעת שנבדק על ידי ד"ר פרבר הוא צינתר עצמו 1-2 פעמים ביום, אך בינתיים הוחלף סוג הצנתר וכיום הוא מצנתר עצמו כ-8 פעמים במהלך היום. לכך יש להוסיף את זמן ההתארגנות הארוך של המערער בכל בוקר, ואת הספסטיות ממנה הוא סובל, שבגינה אושר לו שימוש בקנביס רפואי. בהתחשב בכל אלה, בהתחשב בשנים שחלפו מאז התאונה, ובהתחשב בהשכלתו, בכישוריו ובעבודותיו הקודמות, אני סבור כי יש לראות את המערער כמי שאיבד את כושר השתכרותו לחלוטין ויש לקבל את הערעור בנקודה זו ובהתאם לכך לחשב את הפסד ההשתכרות.
תיקון פסק הדין בראש נזק זה מביא לתוספת פיצוי של 517,000 ₪ (במעוגל) בגין הפסד השתכרות לעתיד ו-62,000 ₪ בפנסיה, סה"כ תוספת של 579,000 ₪ (במעוגל) נכון ליום פסק הדין.
ניידות: בית המשפט קיבל את חוות דעתו של קצין, לפיה נדרש המערער לרכב מסוג ואן, על האביזרים המיוחדים הנדרשים, והעמיד את הסכום על 4,102 ₪ לחודש. אלא שמסכום זה הפחית בית המשפט סכום המשקף עלות שימוש ברכב חדש בנפח 1,600 סמ"ק, והפחית גם 7% נוספים מאחר שהמערער זכאי לקבל החזר כספי בגין הוצאות נסיעות לטיפולים רפואיים שאושרו על ידי קופת חולים, וכך הגיע לסכום חודשי של 1,359 ₪ לעבר ולעתיד, ולסכום כולל של 436,000 ₪ (במעוגל). אף לא נפסק למערער סכום של כ-32,000 ₪ בגין רכישת רכב חדש (ללא מיסים).
הסכום החודשי שנפסק הוא על הצד הנמוך וגם התוצאה הסופית שהתקבלה חורגת מהמקובל כלפי מטה (השוו עניין רבאח בפס' י"ג). אשר על כן, ועל פי חישוב של 2,200 ₪ לחודש לעבר (73 חודשים) ולעתיד – סה"כ תוספת בראש נזק זה סך של 270,000 ₪ (במעוגל) נכון ליום פסק הדין. הסכום לרכישת רכב חלופי יקוזז עם הסכום של 36,000 ₪ בגין הפרשי ריבית על תגמולי המל"ל, כפי שנטען בערעור שכנגד.
עזרת צד ג': בית המשפט העמיד את הסכום החודשי על 8,500 ₪, אך פסק גם 250,000 ₪ בגין עזרת בני משפחה, כך שניתן לראות את הסכום הכולל כעומד על 9,500 ₪ לחודש (בניכוי הסכום של 1,763 ₪ המתקבל על ידי קופת חולים). סכום זה, גם אם אינו על הצד הגבוה, עומד במבחן הסבירות ואיני רואה להתערב בו (השוו ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (7.4.2010) גם שם נפסק הסך של 9,500 ₪ לחודש).
המערער עתר להפחית מתגמולי המל"ל סכום של 170,000 ₪, שעל פי חוות הדעת האקטואריות אמור להיות משולם לאלמנתו של המערער לאחר שילך לבית עולמו, על פי תוחלת החיים הצפויה שנקבעה בפסק הדין. לטענתו, מוצאה של אשתו מהפיליפינים, ואין לחשב את תוחלת חייה על פי תוחלת החיים של אישה בישראל אלא על פי תוחלת החיים של אישה בפיליפינים, שהיא קצרה בהרבה מזו של אישה בישראל.
אין בידי לקבל טענה זו משני טעמים. ראשית, תוחלת חיים נגזרת גם מרמת החיים, איכות השירות הרפואי וכיוצא בזה גורמים סביבתיים, כך שיש מקום לסברה שאשתו של המערער "תיישר קו" עם נשות ישראל. טעם שני הוא, שגישתו של המערער פותחת פתח לאבחנות דקיקות לגבי תוחלת חיים של עולים חדשים שהגיעו ממדינות שונות, או כי יש לחשב את תוחלת החיים על פי טבלאות מגזריות כאלה ואחרות (לדחיית טענה זו לגבי המגזר הערבי ראו פסק דיני בת.א (מחוזי חי') 1069/04 ג'בארין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פס' 12 (25.8.2009)). טענה זו נוגדת הן את מגמת השוויון בפסיקה (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (27.9.05)) והן את המגמה לפישוט ולהאחדה של סכומי הפיצויים.
סופו של דבר, כי לסכום של 6,419,000 ₪ (במעוגל) שנפסקו לזכות המערער, יש להוסיף הסך של 849,000 ₪, כך שהפיצוי הכולל שיפסק לזכות המערער יעמוד על 7,268,000 ₪. מסכום זה יש להפחית 6,673,000 ₪ תגמולי מל"ל (במעוגל).
על היתרה בסכום של 595,000 ₪ יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% ומע"מ, ומהסכום שיתקבל יש להפחית את התשלומים התכופים ששולמו (כולל שכר טרחת עורך דין). על פי פסק דינו של בית משפט קמא, שולם למערער הסך של 1,123,170 ₪ כתשלום תכוף נכון למועד פסק הדין, כך שעדיין נותרה יתרה שעל המערער להחזיר למשיבה, כאמור בסעיף ז(א) סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975."
