תאמ (פ"ת) 32566-05-13 דבורה נס נ' ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בפתח תקווה
פסק הדין ניתן ביום: 30/5/2016
ע"י כב' הרשם הבכיר אורן כרמלי
עניינו של פסק הדין: האם חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע, חבה לפצות את התובעת שרכבה נפגע, מקום בו מבוטח הנתבעת אינו משתף פעולה ועולה ספק ממשי אם קיים כיסוי ביטוחי לאירוע?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
" לטענת התובעת רכב שבוטח אצל הנתבעת פגע ברכבה בעת שהיה בחנייה. התובעת עצמה לא היתה עדה לתאונה. בהתאם לתמונות שצולמו בסמוך למועד התאונה ושצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, נראה רכב הנתבעת פוגע ברכב התובעת וזאת שעה שהאחרון עמד בחנייה.
בהתאם לראיות שהובאו בפניי אני קובע שרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת. מכאן גם עולה שעל הבעלים של רכב הנתבעת או מי מטעמו לשאת בנזקי התובעת.
...
הכשלת הבירור מצד המבוטח לא מפעילה באופן אוטומטי את תרופת ההפחתה הנתונה לנתבעת, אלא מוטל עליה הנטל להוכיח כי נגרם לה נזק בעקבות ההפרה וכן את גובהו (ירון אליאס דיני ביטוח (כרך א') 894 (2009)). במקרה זה עמדה לדעתי הנתבעת בנטל.
כל הפרטים במקרה זה על אופן קרות התאונה ומיהות הנהג במועד התאונה נסמכים על דיווחיה של התובעת עצמה ועדותה. התובעת לא היתה ברכב בעת התאונה ולא היתה עדה כלל לתאונה. לטענתה, בעת התאונה היתה בביתה ושמעה רעש. בתה ירדה מהבית לרחוב וצעקה לה שפגעו ברכבה (עמ' 7, ש' 22 לפרוט' מיום 4/5/15). לדבריה, אחד מהאנשים שהיה באותו מקום – מבלי שהתובעת זוכרת מיהו – אמר לה שנהגת בשם "ספיר דגני" פגעה ברכב (עמ' 7, ש' 25). גם בטופס ההודעה שמסרה התובעת לחברת הביטוח מטעמה (צורף כנספח לכתב התביעה) נרשם כי "ספיר דגני" נהגה ברכב הנתבעת במועד התאונה. על אודות פרטים אלו העידה גם בבית המשפט.
בהתאם לדוח החוקר (צורף לתיק ביום 22/1/15) לא הסתפקה הנתבעת בניסיון איתורו של המבוטח אלא פעלה לנסות לאתר את "ספיר דגני". הניסיון לאיתור פרטים על אודות הנהגת העלתה שקיימת "ספיר דגני" אחת בישראל – שהיא תושבת רעננה במועד התאונה, שגילה נכון ליום התאונה 20 שנה. יוער שהתובעת לא ביקשה לחקור את החוקר.
עיון בפוליסת הביטוח מעלה כי הפוליסה מגבילה את הכיסוי הביטוחי לנהגים מעל גיל 24 (צורף כנספח לדו"ח החוקר).
מכאן שככל שאכן אותה 'ספיר דגני' שפרטיה אותרו על-ידי חברת הביטוח היתה מתחת לגיל 24 במועד התאונה, התיר המבוטח שימוש ברכב בניגוד לתנאי הפוליסה, ובייחוד בנוגע לתנאי מהותי הנוגע לגיל הנהג. נהיגה בניגוד לתנאי הגבלה בפוליסה – ובכלל זה גיל הנהג – מאיינת לדעתי את הכיסוי הביטוחי הניתן במקרה ביטוח (ע"א (מחוזי-ת"א) 24290-07-11 קאלו נ' תרסיס חב' לכימיקלים בע"מ. ניתן ביום 20/5/12; ע"א (מחוזי-חי') 30563-07-12 לבנה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. ניתן ביום 6/11/12).
כך יוצא שלכל הפחות על-פי דיווח התובעת עצמה לגבי מיהות הנהג במועד התאונה, עולה ספק לגבי תחולתה של הפוליסה על האירוע התאונתי. מכאן יוצא שהכשלת הבירור מצידו של המבוטח יוצרת אצל הנתבעת נזק לגבי מלוא גובה התגמולים, שהרי אם אכן אותה ספיר דגני נהגה ברכב במועד התאונה והיתה מתבררת שאלת החבות, לכאורה לא היה כיסוי ביטוחי והנתבעת היתה פטורה באופן מלא מתשלום תגמולי הביטוח.
אני סבור אפוא שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שהכשלת בירור החבות מצד המבוטח במקרה זה משליכה על מלוא חובתה של הנתבעת לגבי תגמולי הביטוח: הן לעצם היווצרותו של הנזק והן לגבי גובהו (סע' 24 לחוק). לא מדובר בטענה בעלמא מצד הנתבעת לגבי נזק אפשרי אלא למעשה הוכח נזק ממשי. ספק אם במקרה כזה היה מקום למחוק את התביעה נגד הנתבע 1, מר אסי ציון.
ויובהר, לא מצאתי במקרה זה להורות על תשלום תגמולים יחסיים לתובעת כיחס שבין גובה הפרמיה עם הגבלת הגיל לגובה הפרמיה ללא הגבלת הגיל וזאת מאחר שאין מקום לדעתי לעודד מבוטחים להתעלם באופן מודע מתנאי הפוליסה הנוגעים לגיל הנהג, ובכלל זה כדי לחסוך בדמי הפרמיה; ולאחר מכן להטיל על חברת הביטוח חובה לשלם דמי ביטוח יחסיים. מגבלת גיל יש לראותה כתנאי לתחולת הפוליסה ולא רק להחמרת הסיכון המבוטח במסגרתה; התעלמות ממגבלה כזו מאיינת את הפוליסה.
התובעת טענה עוד כי מאחר שהנתבעת לא פירטה את סיבת דחיית התביעה כבר במכתב הראשוני, הרי שהיא מנועה מלהעלות הטענות במסגרת כתב ההגנה וניהול ההליך. לעניין זה מסתמכת התובעת על גילוי דעת של הממונה על שוק הון ביטוח וחסכון שנשלח לממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח בדבר "חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנוגע לתביעתו" (נספח ג' לסיכומי התובעת).
התוצאה:
אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה."
