עא (מרכז) 15488-10-15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' רמי יונס
בית המשפט: המחוזי מרכז-לוד
פסק הדין ניתן ביום: 7/06/2016
ע"י כב' השופט: יעקב שינמן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח על פסיקת השלום לפיה נדחתה תביעת התחלוף של חברת הביטוח נגד בעלי הרכב שגרמו נזק לרכב שבוטח בחברת הביטוח ונגד המבטחים של הרכב שגרם לנזק?
רקע: קיימת קרבת משפחה בין בעלי הרכב שגרם לנזק לבין בעלי הרכב הניזוק. חברת הביטוח המערערת ביטחה ג'יפ מסוג פולקסוואגן (הרכב הניזוק) שהינו בבעלות יונס רעאד והמבוטחת של הג'יפ הינה יונס קארים . ראעד וקארים, הם בני זוג הנשואים זו לזה. ראמי (שנהג על המשאית הפוגעת) הינו אחיו של רעאד ואף מועסק על ידו כנהג המשאית.
בית המשפט דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בטענות הצדדים שבעיקרי הטיעון, שמעתי טיעוניהם בעת הדיון שהתקיים בפניי, חזרתי ובחנתי את הסיכומים שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות וכי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא, בדין הוא.
...
על פי סעיף 62 לחוק, למבטח זכות תחלוף, אך זכות זו אינה מוחלטת והסייג החשוב לעניינו חל כמפורט בסעיף קטן (ד) הנ"ל.
דהיינו, מקום בו קיים קשר משפחתי או יחסי עובד - מעביד בין הצדדים המעורבים בתאונה, הוראות ס' 62 (א) לא יחולו.
לטעמי, בענייננו מדובר בשתי האלטרנטיבות של החריג, משמע, גם מדובר בקרבת משפחה כהגדרתה בחוק, וגם ביחסי עובד - מעביד.
מטרת החריג שבסעיף 62 הינה ברורה.
חברת הביטוח אינה רשאית לחזור לבן משפחה שהיה מעורב בתאונה, והכל כדי שלא ייפגם הקשר והתא המשפחתי עקב תביעה שכזו.
חברות הביטוח גובות פרמיה ממבוטחיהם ועליהן לשלם בגין פרמיה זו את סכום הנזק שנגרם, כאשר קורה אירוע ביטוחי.
זו המטרה בראש ובראשונה של פוליסת ביטוח והאפשרות לחזור למזיק, רק מיטיבה עם חברת הביטוח המקטינה בכך את הוצאותיה ואת סיכוניה, אך ברור שלא בכל מקרה תוכל חברת הביטוח לחזור למזיק, שאחרת, לשם מה יש צורך בכלל בפוליסת הביטוח המקיף או פוליסת הצד השלישי.
מעבר לצורך, ייאמר כי ניתן להניח, שבקביעת הפרמיה, משקללות חברות הביטוח גם את אותם המקרים החריגים, בהם לא יתאפשר להן לחזור למזיק, כאשר הוא בן משפחה, או עובד, גם אם יש לו כיסוי ביטוחי.
מכיוון שמדובר בחברות ביטוח (הן המערערת והן המשיבות), הרי שברור שהחריג יחול עליהן באופן שווה. זכות השיבוב אינה זכות מוחלטת. חברת הביטוח, המשלמת את נזקי האירוע הביטוחי, תהיה פעם בצד הזה של המתרס, ופעם תהיה בצד האחר של המתרס, ולכן בסופו של דבר, נזקיה ויתרונותיה מפרשנות זו, מתאזנים. בעניין שלפני יש לחזור שוב ולהאיר, כי כל המעורבים בתובענה הנ"ל, הינן חברות ביטוח, וגם בשל כך, התוצאה היא לא רק נכונה משפטית אך גם צודקת.
בהסתמך על החריג שבחוק חוזה הביטוח, מופיע בפוליסה של "קש" סעיף מפורש בו נקבע כי:
"המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות בקשר עם או הנובעת מ: נזק לרכוש כלשהו שבבעלותו או בשמירתו או בפיקוחו של המבוטח או של נהג הרכב או של אחד מבני ביתם המתגוררים איתם דרך קבע או עובדיו."
גם בהתאם להחרגה זו, בכל מקרה שנגרמת תאונה והרכב המבוטח באותה עת היה בבעלותו או בפיקוחו של המבוטח, או של אחד מבני ביתו - כמו שהיה בענייננו, לא יוענק כיסוי ביטוחי על ידי המבטחת למבוטחה בהתאם לחריג הנ"ל.
בית משפט קמא, כשהתייחס לחריג שבפוליסה, קבע כממצא שבעובדה, כי:
"מטרת החריג בפוליסה לא נועדו לבטח נזקי רכוש של המבוטח עצמו או של בני ביתו הסמוכים לשולחנו, להבדיל מנזקי רכוש של צד שלישי. במקרה דנן, רכב מבוטח התובעת (המערערת - י.ש) נפגע מרכב אשר נמצא בבעלות אשתו של מבוטח התובעת ואין כל ספק כי מדובר באחד מבני ביתו" (סעיף 8 לפסק הדין).
בענייננו, לא הייתה, ולא הייתה יכולה להיות מחלוקת כי מתקיימת מערכת יחסים משפחתית בין מבוטחת "קש" שהינה בעלת המשאית והינה אשתו של מבוטח המערערת, וכי מתקיימת מערכת יחסי עבודה בין ראמי לבין מבוטח המערערת - ראעד.
בין ראעד וראמי, לא רק שקיימת קרבת משפחה, אלא שראעד הוא מעסיקו ולפיכך ברור כי במקרה זה חל החריג שבסעיף 62 (ד).
בנוסף ומבלי לגרוע מהאמור ובנוסף, מכיוון שקארים וראעד, הם בני זוג הנשואים זה לזו, וחזקה היא, שהג'יפ הניזוק, הינו רכוש משותף של בני הזוג, מכח הלכת השיתוף שבסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הגב' קארים - מכוח הפוליסה של המערערת - הייתה הלכה למעשה, זכאית לתגמולי הביטוח שנגרמו לג'יפ.
קארים הינה הבעלים של המשאית הפוגעת והיא גם מבוטחת של "הראל" ו-"קש", ולפיכך חל החריג האמור גם אם היה נקבע, שהלכת השיתוף שבסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אינה חלה.
בנוסף יש לזכור ולהאיר שוב, כי מי שנהג במשאית הפוגעת – ראמי, הינו כאמור אחיו של מבוטח המערערת, והבעלים של הג'יפ הניזוק – ראעד, וכי התאונה התרחשה בעת שנהג רמי על המשאית של מעסיקו – אותו ראעד.
אין חולק שהתאונה, נשוא פסק הדין, אינה תאונה מכוונת (ובכל מקרה, כך לא נטען וממילא לא הוכח), ולכן מתקיים החריג, לפיו מבטח סביר, לא היה תובע פיצוי או שיפוי בגינה מחמת קרבת משפחה או בשל יחסי עובד - מעביד.
בפסק דין חזן, שצוטט על ידי בית משפט קמא, הובא אותו הרציונל והמטרה שבחריג זה. יש לחזור ולהדגיש, כי בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי, כי הג'יפ הניזוק הינו בבעלות קארים, שהינה גם הבעלים של המשאית הפוגעת. על קביעה זו של בית המשפט קמא, אין מחלוקת, ועל כך לא הוגש הערעור, ואם נפנה ונעיין בדברי כב' השופט עמית בפסק דין חזן, נמצא כי במקרה כגון זה: "מטרתו של החריג להבהיר כי הפוליסה לא נועדה לבטח נזקי רכוש של המבוטח עצמו או של בני ביתו הסמוכים על שולחנו, להבדיל מנזקי רכוש של צד שלישי. לדוגמה, אם המבוטח פגע במכוניתו במכסחת הדשא שלו, הנזק לא יהיה מכוסה בשל החריג "רכוש שבבעלותו"..." (סעיף 3 לפסק דין חזן).
בהמשך ממשיך כב' השופט עמית וקובע כי:
"הרציונל של החריג הוא, שלא להרחיב את תחולתה של הפוליסה על רכוש שמעצם טיבו וטבעו שייך למבוטח או נמצא בפיקוחו ובשליטתו, וראוי לביטוח נפרד...".
בשולי הדברים, יש עוד להתייחס לטענת המערערת כשהיא טוענת שהחריג לא חל כאשר מדובר בחברת ביטוח ולא בניזוק עצמו.
איני סבור שפרשנות זו נכונה, או שיש לה בסיס או עיגון משפטי לאותה אבחנה שעושה המערערת. אך גם אם נלך לשיטתה של המערערת, ברור שעל המבוטחת חלה השתתפות עצמית, שאין אנו יודעים מה שיעורה במקרה שכזה, ושהיא ניזוקה מכך שאינה זוכה בדרך כלל במקרה שכזה, מהנחת ההיעדר תביעות בפוליסה של השנה הבאה, וכדו'.
כך שכלל לא ברור ולא בטוח שגם במקרה שמדובר בפוליסת ביטוח ולפחות, לא הוכח אחרת, המבוטח/ת עצמה אינה ניזוקה מהפעלת הפוליסה, לו תותר תביעת השיבוב כלפי חברת הביטוח שלה.
יתר על כן, המערערת מתעלמת גם מהאפשרות שגם ללא סעיף 62 (ד) לא חלה הזכות של תחלוף מכוח סעיף 62 (א), שכן, כלל לא בטוח, שקארים או ראמי, בנסיבות העניין, נחשבים כצד שלישי.
"זכות התחלוף של מבטח עשויה לסגת בין ממצבים נוספים שאינם נושאים בהכרח מהכלל הקבוע בסעיף 62 (ד) לחוק: "כך יהיה, למשל, כאשר המבוטח והצד השלישי הן זרועות שונות של אישיות משפטית... לפי אותו הגיון, אין המבטח רוכש זכות תחלוף כלפי צד שלישי שהוא שלוח של המבוטח..." (י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009) עמ' 1,129).
לא יכול להיות חולק, כי במקרה דנן קארים אינה צד שלישי פורמלי, שכן, חזקה היא שרכושו של יונס הוא גם רכושה והינם מבוטחים של הרכבים המעורבים בתאונה, ואין כל ספק כי נהג המשאית, ראמי, הינו שלוח של מעסיקו ראעד, ולפיכך גם אין כל היגיון בהענקת זכות תביעה לשולח בעניינים הנוגעים לשליחות שהוטלו על השלוח במסגרת עבודתו. לכן, הענקת זכות שיבוב למבטחת במקרה שכזה אינה הגיונית ואינה סבירה בהתחשב בתכליתה ומטרתה של פוליסה הבאה להגן ולהיטיב עם המבוטח ולא עם המבטחת.
סוף דבר, הערעור נדחה."
