עמנ (ת"א) 1168-07-14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 9/06/2016
ע"י כב' השופטת: יהודית שיצר
עניינו של פסק הדין: כיצד יסווג לצורך תשלום ארנונה נכס שנמצא בבעלותה של חברת ביטוח ואינו משמש לפעילותה הביטוחית? האם יסווג באופן אוטומטי תחת הקטגוריה "חברות ביטוח ומבטחים" או שיש לסווג אותו לפי שימושו ומיקומו?
רקע: מדובר בערעור מנהלי על החלטת וועדת ערר לענייני ארנונה בגדרה נדחה ערר שהגישה חברת הביטוח על דחיית השגתה על החלטת מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו ששינה סיווג נכסים מסוימים שבהחזקתה של חברת הביטוח מ "מחסן" ל-"חברות ביטוח ומבטחים".
בית המשפט קיבל את הערעור
מתוך פסק הדין:
" סיווג הנכס כנכס שמוחזק ע"י מבטח
המשיב מיקד טיעוניו בפן העקרוני של גישתו לפיה יש לנהוג בפרשנות מילולית דווקנית של התקנות, כך שאם רוכש נכס מניב הוא חב' ביטוח, יש לסווג את הנכס בסיווג "חברות ביטוח ומבטחים", ללא קשר לסוג השימוש שנעשה בו. עמדה עקרונית זו של המשיב אינה תואמת את החוק והפסיקה שהתגבשה בסוגיה שעל הפרק.
סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") קובע:
"מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס".
...
הנה כי כן, חוק ההסדרים אינו קובע מבחן בלעדי לפי מיהותו של המחזיק, אלא מבחן משולב המתייחס לסוג הנכס, שימושו ומיקומו. לפיכך, נכס שאינו משמש לפעילות חב' ביטוח בתפקידה הביטוחי יש לסווג בהתחשב בשימוש שנעשה בנכס בפועל. גם וועדת הערר ציינה כי סיווג גורף ללא בחינה מהותית, לפיו כל נכס הנמצא בבעלות חברת ביטוח יסווג לפי "מבטח", הוא לפי הפסיקה סיווג בלתי סביר ובניגוד לסעיף 8(א) לחוק, שמבקש לבחון את כלל הקריטריונים המופיעים בו.
וועדת הערר אף הפנתה להלכת ביהמ"ש העליון רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נגד עירית חיפה (לא פורסם, מיום 27/12/05) [פורסם בנבו] , שפירשה את סע' 8(א) לחוק:
"אני סבורה כי הלכת בזק אינה פוסלת סיווג במקרים מסוימים המכיל מרכיב של 'מיהות המשתמש'. אמנם כל סיווג צריך להתחשב בשימוש אשר נעשה בנכס, אך מבחן משולב של מהות השימוש ומיהות המשתמש יכול להיות במקרים מסוימים לגיטימי. עמדה זו נתמכת אף בתקנות ההסדרים, שמפרטות רשימה של סכומים מירביים ומזעריים עבור סוגי נכסים שונים. רשימה זו מכילה את הסיווג 'בנקים וחברות ביטוח', שהינו סיווג המורכב מהמבחן המשולב של מהות השימוש ומיהות המשתמש".
מפס"ד זה הנ"ל עולה, כי לנוכח סעיף 8 לחוק ההסדרים, אין לקבל גישה טכנית צרה המפרשת כי מיהות המחזיק בנכס הוא הקריטריון היחיד להטלת הארנונה, אלא יש לבחון במשולב את שלושת הקריטריונים לסיווג הנכס המופיעים בסעיף, דהיינו סוג הנכס, שימושו ומיקומו.
מאחר שוועדת הערר קבעה כי יש ליישם על חברת ביטוח את המבחן המשולב, כפי שנקבע כאמור לעיל בדין ובפסיקה, אני דוחה את הטענה המשפטית של המשיב כי יש ליישם בענייננו את הסיווג של מבטח באופן גורף טכני ואוטומטי. אי לכך, אני דוחה גם את טענת המשיב כי יש לסלק על הסף את הערעור דנן מהטעם שהוא תוקף את חוקיות צו הארנונה, שיכולה להידון רק במסגרת של עתירה מנהלית ולא במסגרת של ערעור מנהלי. עמדת מגדל שהוכרה עקרונית ע"י וועדת הערר, היא כי הסיווג של מבטח בצו הארנונה הוא חוקי, אלא שפרשנותו הנכונה היא שהוא כפוף למבחן השימוש, דהיינו שיש לבחון האם הנכס שבהחזקת חברת הביטוח אכן משמש אותה לפעילותה הביטוחית, אם לאו.
הוכחת סיווג הנכס כ- "מחסן"
אין חולק כי חברת מגדל הינה חברת ביטוח, ויכולה לחסות תחת הסיווג של מבטח, אילו אכן ניהלה בנכס את עסקי הביטוח שלה. השאלה האמיתית שצריכה להיבחן היא האם הנכס משמש את מגדל בליבת עסקי הביטוח, ואלו שימושים נעשים בנכס בפועל.
לטענת מגדל, בפועל הנכס אינו קשור לעסקי הביטוח שלה, שמתנהלים במקום אחר, אלא משמש למחסנים. לטענת המשיב מגדל לא הוכיחה את מהות השימוש בנכס, ולא הוכיחה וכי מתקיימים התנאים להגדרת מחסן שקבועים בסע' 3.3.2 לצו הארנונה.
כאמור, לשיטת וועדת הערר, אכן בהתאם לפסיקה, יש להחיל על הנכס שבנדון את המבחן המשולב. אולם לשיטתה, לצורך החלת המבחן המשולב, מגדל לא הוכיחה כי הנכס שבנדון משמש למחסנים.
מפרוטוקול הדיון בוועדת הערר ביום 17.1.12 עולה, כי הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי הנכס מושא הערעור (חשבון לקוח מספר 10544426) וביקשו "אורכה בת 30 יום לניסיון להגיע להסכמה ביניהם והיה ולא יגיעו להסכמה הצדדים מסכימים להודיע לוועדה על עובדות ומוסכמות ביניהם ויבקשו לסכם רק בשאלה המשפטית". לא הובא בפניי נוסח הסכמת הצדדים, אם הייתה כזו, לאחר מתן הארכה.
אתייחס איפוא לנתונים העולים מהחומר שבתיק.
כלומר למרות שהעירייה שלחה פקח למקום, היא נמנעה מהבהרת התמונה העובדתית ומשום מה הפקח לא בדק את המחסנים, כפי שהודה בחקירתו.
ניתוח המאזן הראייתי מלמד כי התצהיר מטעם מגדל מהווה ראיה לכאורה כי השימוש בנכס נותר כשהיה, דהיינו למטרת מחסנים. משלב זה עובר הנטל למשיב לסתור את גרסת מגדל, או לחלופין להוכיח את טענות המשיב כי השימוש בנכס השתנה. נטל זה לא הורם ע"י המשיב. תצהיר מגדל לא נסתר ע"י המשיב בחקירותיו הנגדיות או בכל דרך אחרת, וגרסת מגדל באשר לשימוש שנעשה בנכס לא הופרכה. לא זו אף זו, פקח העיריה שביקר במקום הודה מפורשות שלא בדק את המחסנים. לפיכך, לאור ניתוח הראיות ונטלי הראיה עולה המסקנה שמגדל הביאה ראיות מספיקות באשר לשימוש בנכס, שהיה ונותר למטרת מחסנים, ולאחר שנטל הראיה המשני עבר אל המשיב על מנת להפריך את גרסת מגדל, הוא לא עמד בנטל זה. לפיכך, החלטת וועדת הערר לחייב את מגדל לפי סיווג של חברת ביטוח במקום בסיווג של מחסן, שגויה.
סיכום
לאור האמור לעיל, במצטבר, אני מקבלת את הערעור, במובן זה שאני מורה למשיב לשנות את הסיווג בנכס מ"חברת ביטוח ומבטחים" ל"מחסן", ולתקן את החיובים בהתאם, לשנים הרלבנטיות לערעור זה."
