תא (אש') 19027-01-14 שפיר שיקום נזקים בע"מ נ' רות ושרה אחזקות בע"מ
בית המשפט: השלום באשקלון
פסק הדין ניתן ביום: 6/6/2016
ע"י כב' השופט: עידו כפכפי
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את המבוטח לשלם לחברת השיקום בגין עבודות פירוק, פינוי ושיקום שבוצעו בבית העסק שבבעלותו שנפגע משריפה את כל הסכום לגביו התחייב כלפי חברת השיקום למרות שהמבוטח התפשר עם חברת הביטוח על תשלום תגמולי ביטוח בסכום נמוך מגובה התביעה?
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לא מצאתי בסיס לטענות הנתבעות כנגד אמינות כתבי הכמויות. בהעדר טענות לגופו של עניין כנגד היקף העבודה שביצעה התובעת פנו הנתבעות לטענות בדבר קבילות ומשקל וניסו לפגוע במהימנות המומחים מטעם חברת הביטוח. למעט רמיזות לקשר פסול בין השמאי לתובעת, בטענה כי עבד בעבר אצל התובעת, לא הוכח כי נפל פגם בכתבי הכמויות שעל בסיסן נקבעה התמורה המגיעה לתובעת. יש לזכור מושכלות יסוד כי חברות ביטוח לא משלמות כמתנדבות ובוחנות בזהירות ובקפידה את שיעור הנזק בגינו מסכימות לשלם. המומחים מטעם חברת הביטוח חבים חובת אמון כלפיה ולא בכדי שכרה הנתבעת 2 שמאי מטעמה כדי שיפעל לקבלת התשלום המרבי לו היא זכאית.
...
אין מחלוקת כי הנתבעות זכאיות לקיזוז. התובעת ערכה מסמך (ת/9) ,שנערך לפי התרשומת בו לפני נספח ד', המתאר עבודות לזיכוי בסך של 66,375 ₪. על גבי אותו מסמך התחשבנות בכתב יד ובסופו של יום רשמה הנתבעת 2: " 80,000 זיכוי סופי". גם בהתחשבנות שערך אשר אלבז (ת/8) ישנה הודאת בעל דין כי הנתבעות זכאיות לקיזוז של 80,000 ₪. בנסיבות אלו אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הסכמתה לקיזוז זה הייתה בתנאי כי יתרת התמורה תשולם תוך זמן קצוב. אין זכר לתנאי מעין זה במסמכים בכתב על בסיסן נערכה ההתחשבנות, ועל כן יש לקזז מסכום החוב סך של 80,000 ₪.
על כן הוכיחה התובעת כי זכאית לתמורה בסך 146,320 ₪.
תגמולי הביטוח ששולמו לנתבעת 1
ביום 2.12.13 חתמה הנתבעת 1 על כתב ויתור ושחרור כלפי מנורה בו הודתה כי כנגד תשלום כולל של 664,507 ₪ מוותרת הנתבעת 1 על כל דרישה ביחס למקרה הביטוח. מעדות השמאי מטעם מנורה ושמאי הנתבעת עולה נערך משא ומתן בין חברת הביטוח לנתבעות, באמצעות סוכן הביטוח שלהן, וסוכם על הסכום הכולל האמור. ברקע המשא ומתן עמדה גם טענה של חברת הביטוח כי אין לשלם את מלוא הסכומים לאור העדר עמידה בתנאי כיבוי אש. הנתבעות בחרו שלא לפרט את הסיבות בגינן התפשרו עם חברת הביטוח ולא הבהירו מדוע לא שילמו לתובעת את יתרת התמורה כדי לקבל קבלות על בסיסן היו מקבלות תוספת תשלום על בסיס ערכי כינון, כאמור בחוות דעת השמאי.
מחוות דעתו עולה כי בערכי כינון היו זכאיות הנתבעות לסך של 882,286 ₪ (כולל פיצוי לתכולה) והתפשרו עם חברת הביטוח על סך של 664,507 ₪. לא מצאתי כי לנתבעות הזכות לקזז פער זה מהתמורה המגיעה לתובעת. אכן ככלל, כאשר חברת ביטוח מזמנת חברות שיקום מעיד הדבר כי מכירה היא, ולו באופן עקרוני, בחבותה. אם בסופו של יום בוחר המבוטח להתפשר עם חברת הביטוח, הפשרה לא יכולה להיות על חשבון סכומים שאושרו לתשלום בגין עבודות שהועברו לביצוע לתובעת. בתוך סכום הביטוח ששולם נכלל גם פיצוי בגין התכולה ובמכלול הנסיבות עולה כי הנתבעות זכו לאישור סכומים לתשלום בגין עבודות שהוטל על התובעת לבצע, ומנעו ממנה ללא זכות את יתרת התמורה בגין עבודתה.
הנתבעות התקשרו עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות פירוק ושיקום בעקבות נזק שנגרם לעסק. הנתבעת 2 התחייבה באופן אישי לשלם את התמורה אשר הוגבלה בהסכם לסכומים שיאשר שמאי חברת הביטוח. התחייבות זו אינה נושאת בחובה סיכון כלכלי רב שכן המבוטח אמור לדעת אם יש כיסוי ביטוחי ולא אמור לשלם מכיסוי בגין עבודות שאישרה חברת הביטוח, אלא רק להעביר את התמורה שתשלם חברת הביטוח בגין העבודות שאישרה לתובעת. בסופו של יום לא קיבלו הנתבעות פיצוי מלא מחברת הביטוח לאחר שלא פעלו להציג אישורים לכינון מלוא הנזק שהוכר.
התובעת הוכיחה כי ביצעה עבודות שאושרו על ידי חברת הביטוח וזכאית לקבל את יתרת התמורה, עד לסכומים שאישר השמאי.
על כן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 146,320 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה."
