בשנת 2016 מציינים בעולם הביטוח מלאת 350 שנה לשריפה הגדולה של לונדון שפרצה בשנת 1666 והחריבה את הסיטי של לונדון. בעקבות השריפה הגדולה, נוסדו משרדי ביטוח האש הראשונים והיוו את ראשיתו של ביטוח הרכוש המודרני המוכר לנו כיום.
השריפה הגדולה של לונדון (Great Fire of London) פרצה בתחילת חודש ספטמבר 1666 והביאה לאובדנם של יותר מ 13,000 בתים, כ 90 כנסיות ומבני ציבור רבים, ביניהם הבורסה של לונדון, קתדרלת סנט פול, ומבנים נוספים והותירה כמאה אלף מתושבי העיר חסרי בית.
סיבת ההרס הגדול שנגרם בשל השרפה היא החומרים אשר מהם היו בנויים בתיה של העיר לונדון באותה תקופה, עץ וקש ובנוסף לכך הצפיפות של הבתים הביאה להתפשטות מהירה של האש מבית לבית בשריפה אדירה שלא כבתה במשך שלושה ימים רצופים.
לשריפה הגדולה של לונדון היו שתי תוצאות חיוביות: סיומה של המגפה השחורה בלונדון, אשר הביאה למותם של כ 70 אלף תושבים לפני פרוץ השריפה וייסודם של משרדי ביטוח האש שהיוו את מבטחי הרכוש הראשונים שגם הפעילו קבוצות כיבוי אש.
הרעיונות של ניהול הסיכונים העומדים בבסיסו של הביטוח, לא היו חדשים באותה תקופה וגם לא נולדו בלונדון, יעקב אבינו ובנו יוסף בעל כותנות הפסים השתמשו ב"טכניקות" של ניהול סיכונים במהלך חייהם. גם רעיון כיבוי האש על ידי קבוצות מיוחדות שמתמחות בכיבוי אש לא היה חדש היות וקבוצות לכיבוי אש פעלו כבר ברומי העתיקה.
אלא שכאן, נעשה שילוב של רעיון ניהול הסיכונים עם הפעלת אנשים מיוחדים לצורך צמצום הנזקים או אפילו מניעתם, דבר שנעשה, כאמור, באמצעות משרדי ביטוח אש שהפעילו, קבוצות כיבוי אש ופעלו להפחתת הסיכונים.
הואיל ובתקופה המדוברת, מרבית האנשים לא ידעו קרוא וכתוב, סימנו המבטחים באותה עת את הבתים שבוטחו על ידם באמצעות לוחות שהציגו את הסמל של המבטח ואת שמו. כאשר הגיעו מכבי האש לכבות שריפות, הם כיבו תחילה את השריפות שפרצו בבתים שבוטחו על ידי המבטחים שהעסיקו אותם ולאחר מכן עברו לכיבוי השריפות בבתים אחרים.
במהלך השנים, המשיכו המבטחים לעשות שימוש בסימני אש גם כשלא היה בכך צורך מעשי מסיבות של מסרות ופרסום. סימני האש אף "עשו עליה" לישראל ומבטחי מבנים בארץ בתחילת המאה הקודמת סימנו בהם את הבתים שאותם ביטחו. באתר זה ניתן לראות את אוסף סימני האש של הסופר עו"ד עוזי זק, יו"ר מארש ישראל.
